דג החרב שנבהל מן הצעקה והסתובב...

הוא הסתבך בְּשִׂיח ים - בלי לשים לב.

אמר הדולפין: "אה הִפחַדתָ אותנו,

אך אתה לא כזה גיבור!!!

נִבְהַלְתָּ כל כך שבשיח עשיתָּ חור!!!

צחק התמנון: חה, חה, חה,

אף פינוקיו על פניךַ נעוץ,

חה, חה, חה, - בלי שום תרוץ!"

הוסיף הַתְמָנוּן: "זה מזכיר לי

מלפפון חמוץ, מָחוץ!!!"

דג החרב נעלב ומיד החל לבכות.

הדולפין והַתְמָנון הִתְפַּלאו מאוד

ולכיוון השיח החלו לשחות:

"דג כל כך חזק עם חרב על פניו,

דג כל כך גדול בוכֶה ונֶעלב?"

ענה דג החרב:

"אני ענק וחזק, אך גם לי יש רגשות

וכשמעליבים אותי אני מתחיל לבכות."

הדולפין והַתְמָנון התנצלו:

"אתה פשוט הִפְחַדְתָּ אותנו, סליחה!"

ובינתיים הם לא שמו לב שהתקרבה אליהם ספינה,

הם היו שלושתם, כל כך עסוקים בעצמם,

שלא הבחינו בספינת הפיראטים

שמתקרבת מולם.