יום הזיכרון

ה"משוגע היחיד" שנכנס לסביבה, הגעתי הדלקתי נר. הייתי בבוקר של ערב יום הזיכרון .

המסע בקצרה

יציאה מעבודה הרצליה בצהריים 12:00 לקרית 8, משם רגלית לשאר ישוב, שם צפירה אנדרטה קטנה, אחרי טקס מקומי קצר במושב, הלכתי לאנדרטה הגדולה, חושך מוחלט, חוויה לילית, מתוך החושך יצאו 2 צעירים שבאו גם, משם חזרה לקרית 8, המתנה 6 שעות שיתחילו קווים, 5 בבוקר נסיעה חזרה למרכז (יצא מוקדם מהתכנון) בית ניקיון ויציאה להמשך למורשה, צפירת בוקר אזכרה, משם לפ"ת ושם רכבת לירושלים, עד כאן ער 30 שעות, הצלחתי לישון בירושלים שעתיים, ויצאתי רגלית לכיוון הר הרצל על המזל כ 6-7 ק"מ (התברברתי בדרך, לא זכרתי בול, הגעתי אחרי 19:00 , המזל צץ, נכנסתי לטקס .

ערב יום הזיכרון בשאר ישוב, צפירה באנדרטה הקטנה במושב, לינה, יום למחרת צפירה באנדרטה בגדולה, לאחר מכן הליכה מה שייצא, הליכה לכיוון מטולה, לפי מפות גוגל זה היה אפשרי, בפועל הגעתי לגבול, חסימה :| היה מתוסבך, אחרי הליכה ארוכה, התברברתי בשטח חקלאי, עד שעבר מישהו והראה לי את הדרך לכביש 90 משם המשכתי רגלית למטולה (אין שביל /שביל אופניים, משהו, הצעת יעול למדינה) - יום העצמאות "חגגתי" עם תושבי מטולה, במרכז קנדה, היתה שם הופעה של קובי אושרת באולם כדורסל (זו עוד תקופת קורונה, זה היה אירוע ראשון שלי, ועוד לראות סל בגודל טבעי (מרגש)

השנה יצאתי לבד לצפון, קיוויתי שאצליח להגיע, היה מסע בודד ומבודד .

הגעתי בשלום וחזרתי בשלום (בתקווה, עוד שבועיים נדע) .

• שנכנסתי לאתר ההנצחה מסתבר לא הייתי שם לבד, בחלק הפנימי היה צוות צילום שצילם חלק מכתבה בנושא 4 אמהות (שודר בערוץ 13 - קישור )