שעת בוקר מאוחרת. עוד מעט ויום הכיפורים מתחיל. זהו היום הכיפור הראשון שלי כחובש כיפה וציצית. אני יושב באוטו. מחזיק במעטפה שבתוכה מבצבצים שטרות של כסף וקורא שוב את המכתב המצורף.
לאחר נשימה עמוקה אני יוצא מהאוטו וטורק את הדלת. נכנס לפתח המוסך באסרטיביות ומשם לתוך המשרד. להקלתי, אני מוצא את בעל הבית יושב על מאחורי דלפק עץ גבוה מעוטר בסמלי מכוניות.
אני מביט לו בעיניים. באתי אליך מרחוק לסגור חוב. הוא מביט בי. לא בדיוק מבין מאפה באתי לו. הוא אדם שזוכר פרצופים ובטח חובות. "זה חוב ישן" אני אומר בהיסוס. "חוב מלפני חמש שנים". העיניים שלו התרחבו. אני מגיש לו את המעטפה עם מכתב הסליחה. הוא קורא אותו מביט עלי וחיוך קטן של פליאה ותודה. אני מבקש סליחה ומחילה שלא החזרתי לך את החוב בזמן. "מחול! מחול! מחול" הוא עונה בחזרה.
הלב מתרחב והדם פועם בחוזקה בורידים. שיהיה לך צום קל ושנה טובה אני ממלמל בהתרגשות ויוצא כמעט בריצה מהחדר וחוזר למכונית. תחושה של ניקיון אופפת אותי. הרגשה של שלמות
לבקש סליחה אמיתית זה עסק לאמיצים. האדם המבקש סליחה לוקח אחריות על המעשה שלו כלפי האחר. כאשר האחר סולח לו יש כאן סגירת מעגל.
פגיעה במישהו אחר. יכולה להיות בדיבור ובמעשה. ואפילו, כמו בסיפור שלנו בהפרת הבטחה. ההבטחה לבעל המוסך להחזיר לו את החוב עבור תיקון הרכב לא קיימתי. פגעתי בו לא רק ברמה הכספית, אלא ברובדים עמוקים יותר של אמון.
בעצם, כאשר הבטחתי להחזיר את החוב עבור העבודה שעשה נפתח מעגל. מערכת היחסים שלי ועם בעל המוסך אינה שלמה. ככל, שהזמן עובר ואני לא מקיים את ההבטחה שלי המעגל לא נסגר. נוצר פתח, שאליו נכנסים כל מיני מזיקין כמו אשמה, ביקורת עצמית וערך עצמי נמוך. יש כאן חוסר שיוצר כאב שיכול להוביל לשנאה ואשמה עצמית גם כלפי וגם אל אותו בעל מוסך, שכביכול, בגללו אני סובל.
"הסליחה היא היפוכה המדוייק של הנקמה. הנקמה היא מעשה צפוי ואוטומטי שמכניס את הפוגע והנפגע לתוך מערבולת אינסופית של תגובות. הסליחה לעומת זאת היא מעשה בלתי־צפוי המשחרר את הפוגע והנפגע, ומאפשר לשניהם לצאת לדרך חדשה."
חנה ארדנט
ביהדות, אם אדם פוגע במישהו אחר ואז חוזר אליו וביקש סליחה כנה וביקש לתקן את מה שפגע, אז על הנפגע קיימת חובה דתית לסלוח לפוגע.
"לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור. וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון."
— משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה י'
אם פגעת במישהו וגם אם זה לא נעשה בכוונה זה האחריות שלך קודם כל להכיר בכך ואז לבקש סליחה
לבקש סליחה אמיתית וכנה זה לא תהליך פשוט. אם אתה מבקש סליחה, אז בעצם אתה לוקח על עצמך את האשמה. גם על זה שסולח עובר תהליך מורכב. קשה לסלוח מכל הלב. יכול להיות ששהוא יעדיף להישאר בצדק שלו, להיות פגוע וקורבני. כאשר, יש תהליך של סליחה באמת, מכל הלב, יש בעצם ויתור על הרצון לקבל צדק. זה תהליך לא קל של יציאה מאיזור הנוחות.
כמה זה קשה לך לבקש סליחה ועד כמה קל לך לסלוח? ישנו קשר בין תהליך של בקשת וקבלת סליחה לבין המצב הבריאותי והמערכת החיסונית. אנשים שנוטים לבקש סליחה, ואפילו אנשים שמאפשרים לעצמם לסלוח, סובלים פחות ממחלות, יושנים יותר טוב. כמו כן, הסליחה היא מפתח לפיתוח תודעה של שמחת חיים וחוסן מנטלי.
למרות שהנטייה הטבעית היא להתעסק בלהאשים את עצמך או להאשים אחרים. התנועה הנכונה כנגד אשמה היא חקירה. התודעה אוהבת להתעסק בשאלות ולתת עליהן תשובות. ולכן, תהליך בקשת הסליחה מתחיל בשאלות הבאות:
על בדיוק בקשת הסליחה?
הפגיעה נעשתה: כן או לא?
ההתנהגות הייתה תקינה? כן או לא?
האם הפקתי לקחים?
האם אני אחזור על עוד פעם?
הבירור הזה מעמיק את תחושת הפגיעה על כך שפגעת במישהו שנגרם לו כאב ורק לאחר שישנה מודעות לכך, נוצרת הכרה שיש משמעות לבקשת הסליחה.
שלב החקירה מוביל אותך לקבל תשובות. אתה מפתח תובנות לגבי הדרך שבה אתה פועל ומתנהג כלפי אחרים. זה מוביל אותך למודעות שיכולה להיות קצת כואבת. יכול להיות שתגלה שאתה לא מי שאנחנו חושב. זה הזמן להרגיש. להרגיש בושה, את הכאב, את התחושה הלא נעימה הזו של גאווה פגועה. האם הכאב הנפשי הזה מוביל לחרטה אמיתית? האם הוא מעורר רצון לבקש סליחה על מה שעשית?
זה שלב מאוד חשוב לבקשת סליחה אמיצה וכנה פעולה של סליחה שמגיעה ממקום פנימי ועמוק
לאחר שנוצר סינכרון בין השכל והרגש הגיע זמן הסליחה בפועל. איך הסליחה תבוצע: פנים אל פנים, בטלפון, בהודעה בווטסאפ, אולי במכתב. זה לא סתם להגיד סליחה זה מכתב מפורט שבו יש וידוי על המעשה ולקיחת אחריות.
יש מקרים שאתה לא פוגע במישהו בבמישהו בכוונה. יכול להיות, שמהצד שלך לא הייתה שום פגיעה. אבל, עצם הידיעה שאדם נפגע בעקבות מעשה או דיבור שעשית זה מזמין בקשת סליחה.
לפעמים אתה רוצה להיות צודק ואתה לא מוכן לוותר על תחושת הצדק. אבל, אם מישהו נפגע ממך. אז, זה ממש לא משנה מה הצדק שלך. זו הזדמנות מעולה בשבילך לוותר על האגו והרצון שלך לצדק, ולבקש סליחה רק בזכות הידיעה, שאותו אדם נפגע.
קשה להודות בזה שטעית. אבל, יותר קשה להודות שמה שעשית היה בכוונה וזה לא היה טעות. אתה לא מושלם וטוב כמו שחשבת את עצמך.
כאשר אתה מבקש סליחה אתה בעצם לוקח אחריות על מה שעשית, אבל, יכול להיות מקרה שהאחריות הזו לא כל כך ברורה ויכול להיות שפגעו בך ולא אתה זה שפגעת. אבל, אם כל זאת, בקשת הסליחה הופך אותך לאשם. אתה מוותר על הכוח שלך כלפי האחר ונותן לו את הבחירה אם לסלוח לך או לא.
"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנו פולמוס לכתוב בו ספר תורה, תפילין ומזוזות" (תענית כ ב).
לאדם הפגוע יש כוח. הוא נותן לך הרגשה שאתה נמצא בעמדת חייב. זה בעצם שם אותו בעמדה שהוא זכאי ואתה הפוגע חייב. זה מגביר את תחושת החשיבות העצמית אצלו. שום דבר לא יכול לכפר על הפגיעה.
נוח יותר להיות בעמדת הנפגע והמסכן, להיות בתחושת של קיפוח וקורבנות זה איזור נוחות. להיות ברחמים עצמיים זו תנועה של עצירה של ויתור עצמי. סליחה פירושו לנוע קדימה ולא להתחפר בעבר.
קשה גם לסלוח כי, בעצם עכשיו זה שביקש סליחה נהיה עכשיו יותר טוב. ובעצם האחריות עוברת ממך אל זה שביקשת ממנו סליחה. הכוח חוזר אליך
למרות הכל, נכון שזה קשה לסלוח. אבל עם כל זאת, מאוד רצוי שתסלח. הגמישות הזאת בתודעה שמאפשרת את היכולת לסלוח מאריכה את חיי האדם ומעצימה את הערך העצמי שלו. אם לא יהיה לך את היכולת לסלוח תהיה כל הזמן עסוק במרמור ותחושת נקמה. זה לא תורם לשמחת החיים שלך זה גורם ללחץ נפשי ובעקבות כך, למחלות ואיכות חיים ירודה.
אתה כל הזמן ביחסים עם אנשים אחרים וגם עם עצמך. בתקשורת הזאת אתה יכול לפגוע במישהו אחר וגם להיפגע. זה יכול להיות בכוונה או בטעות. אם כן נוצרה פגיעה זה הזמן לבקש סליחה וגם לסלוח כאשר מישהו מבקש ממך סליחה. תהליך הסליחה הוא הכרחי אם אתה רוצה לחיות באיכות חיים טובה ולא להתעסק בנקמנות ועסקנות. לקחת אחריות על המעשה שלך, להזדהות עם הכאב הפגיעה ולבקש סליחה אמיתית ואוטונטית. במקרה ופגעו בך וביקשו סליחה. נתינת הסליחה היא מעגל שנסגר וזה יוצר תנועתיות ושחרור בתודעה ובנפש.