הריון טיבעי אחרי טיפולי פוריות שנכשלו

הסיפור האישי של מילי שוקרון ועל הקשר בין פיריון אישי נשי לפיריון עיסקי

לכול אישה יש סיפור אישי. במקרים רבים תהליך כניסה להריון מביא אישה להכיר בסיפור נוסף שחי בתוך חייה. הסיפור הזה קורה/קורא לה ליצור ולפלס את הדרך שלה בחיים ברגע זה, ולרגע אחד סיפור החיים וההריון נשמעים באותו קול.

ולפני הסיפור של מילי, חשוב לי להדגיש שלכול אחת סיפור שונה, אנחנו לא צריכות להעתיק אחת מהשניה את הדרך, אלא רק לקבל השראה וחיזוק... כול אחת והדרך שלה, וכול דרך היא יפה !

הסיפור האישי שלי...

אני משתפת אתכן בסיפור האישי שלי, כיוון שאני באמת מאמינה שהוא יכול להוות השראה, לנשים נוספות אשר עוברות תהליכים דומים למה שאני עברתי בעצמי.

קל לי היום יותר לשתף אתכן, כיוון שקיבלתי את המתנה הגדולה מכל, את מקור ה"זוהר שלי", את הנסיכה הקטנה שלי, "אלה".

בעוד שלושה חודשים אני חוגגת יום הולדת 35 ואלה היום בת 4.5 חודשים, ילדה חייכנית נעימה ומקסימה.

התחתני עם בעלי בגיל 26, שהיה הבן זוג שלי למשך 7 שנים קודם לנישואים, חצי שנה לפני החתונה, הפסקתי לקחת גלולות, כשההיתי בטוחה שאני אכנס להריון בצ'יק כמו שאומרים, אני צעירה כוחי במותני, פוריה אין שום סיבה שלא אכנס להריון. בעלי היה בזמנו בן 27, שנינו צעירים ויפים.

אופי העבודה של בעלי הינו כזה שהוא טס הרבה ונמצא מעט בבית, אך על הסקס מעולם לא וותרנו, ידענו שאנחנו רוצים ילדים, אבל לא בלחץ כמו שאומרים.
רק שה"לא בלחץ" הזה, נמשך כבר כמעט 3 שנים, בינתיים המשפחה לא מפסיקה לשאול "נו מתי נראה לך בטן", אנחנו רוצים נכדים ונינים...  בכל אופן הההינו הראשונים שהתחתנו.

לא בדקנו מתי הביוץ שלי, לא כיוונו בדיוק לשם, והאמת היא שלא ידעתי בכלל איך בודקים ביוץ. אמרו לנו תעשו המון סקס, אתם צעירים, זה יגיע...

מתוך הלחץ הזה של כולם מסביב, נכנסתי ללחץ, ובטח כל אחת ואחת מכן שמעה כבר את המשפט הזה, " את חייבת להיות רגועה בכדי להיכנס להריון"!!!!

אני ככה בתוכי אומרת, אני הרי רגועה, הכי רגועה שיש, רוחנית אפילו, עושה עבודה עצמית, מחזקת את האני שלי, מזה לכל הרוחות המשפט הזה תהי רגועה, מה זה בכלל אומר, ואיך בכלל עושים את זה.

ובאמת ביום אחד ב – 14/10/2006 ירד לי האסימון, ואמרתי אני משחררת!!!!
אני לא מקשיבה לאף אחד, אני לא נותנת לאנרגיות של אחרים לחדור אליי, החודש אני בודקת בדיוק מתי הביוץ שלי, וב – 1/11/2006 נכנסתי להריון עם גאיה.

אין לנו שום בעיות פוריות, נכנסנו בצורה טבעית להריון עם גאיה, אנחנו רוצים להרגיש קצת את ההורות, בדיוק מצאתי עבודה חדשה, עבדתי על הקריירה שלי, בעלי המשיך לפתח את הקריירה שלו... כשגאיה תהיה בת שנתיים, ננסה שוב, הבדל של 3 שנים, אידיאלי!!!

מה חשבנו לעצמנו, כן זו תוכנית כבקשתך, פשוט כשרוצים, עושים סקס ונכנסים להריון שוב.

היום בדיעבד לא ידעתי, אך לא נהוג לשים התקן לאחר ההריון הראשון, וידוע שהתקן מפריע לגוף להתעבר, לאחר שנה שניסינו להיכנס להריון שני, התחלנו לעשות בדיקות.
אצל בעלי היתה בעיה בתנועתיות של הזרע (לא שחיינים אולימפים, יותר בעלי קוצר נשימה ואיטייים מאוד, וגם הכמות לא היתה משהו...), ומאוחר יותר, לאחר שאני עשיתי בדיקות, נמצא כי לי יש חצוצרה אחת סתומה.

רופא הנשים שלי, החליט שאנחנו מתחילים תהליך של "עזרה חיצונית" ומרגיע, יש כמה אפשרויות, לפני שמתחילים הפריית מבחנה, אין לך מה לדאוג.
ומתחיל להסביר לי על הזרעות, האקוקלומין, וככל שהוא מדבר יותר, אני מבינה פחות, מהנהנת ואין לי שום מושג על מה הוא מדבר? מרגישה מוצפת במידע. מזל שהוא כתב לי הכל על פתקית קטנה, ואני ניגשת מיד לקנות אקוקלומין, אפילו לא בדקתי מידע על התרופה, אני הרי סומכת עליו בעיניים עצומות.

ביום הראשון לקחתי את האקוקלומין, אני ממשיכה ביום השני, ואני זוכרת שביום השני או השלישי, גאיה ניסתה לחצות את הגבולות, ואני ממש איחרתי לעבודה, בעלי כבר יצא מהבית, והיא עדיין לא משתפת פעולה.

וכל מה שאני מרגישה זה שהכל סוגר עליי, ואני מאבדת את השפיות שלי, בחוסר איזון נפשי מוחלט, כמו בזמן מחזור רק הרבה יותר עוצמתי ולאורך זמן, עצבנית בטירוף כמו הר געש שהולך להתפוצץ.
והכל יוצא מפרופורציות, ואת כל זה! אני מוציאה על גאיה, מסכנה קטנה שלי בסה"כ בת 4, מה היא אשמה שאמא שלה מפלצת.

ואני זוכרת ששיתפתי את בעלי, ואומרת לו שעובר עליי משהו וזה ממש לא אני, ושאני חייבת עזרה, משהו פה לא הגיוני. אין לנו מושג למה? ובטח לא מקשרים את זה לאקוקלומין.

ואני מקבלת לידי טלפון של מאמנת אישית "המלאך" הראשון ששומר עליי ומכוון אותי בתקופה המטורפת הזאת. ואני מתחילה תהליך של אימון אישי.

ותוך כדי שאני רק מתחילה לחזק את עצמי, מתחילים הזרעה ראשונה, וכן בנות בשביל ההזרעה הזאת, אני מפסידה את המסיבת סיום של גאיה בגן. לאיזה אמא זה הופך אותי? אני לגמרי מתמלאת ברגשות אשם, אמא שלי שם ואני ובעלי כאן, אין פה שום הגיון, אך מה לא עושים בשביל להיכנס להריון???

בינתיים מפטרים אותי מהעבודה, איזה כיף!!! בדיעבד כן, אבל אז ממש לא, אני מתחילה עבודה חדשה, וגם משם מפטרים אותי.

אני בצומת דרכים ומחליטה שנמאס לי מפוליטיקות במקומות עבודה, ושאני יודעת בדיוק מה אני שווה ומה הפוטנציאל שלי, וחושבת על הקמת חברת ייעוץ, בתחום אבטחת איכות ומגששת ובודקת את הנושא.

בינתיים אני מרגישה שזה לא נכון עכשיו להיכנס להריון, כי אני בתחילת דרכי בעסק החדש "ISOLVE" שהוא בעצמו סוג של הריון, תהליך של צמיחה אישית בתוך העסק.
כשאני מרגישה שהכל יציב ואני יכולה להכיל את שניהם, גם "הריון אנושי" וגם "הריון של העסק" ומתוך העוצמה שלי שהולכת וגודלת, אנחנו מחליטים לנסות שוב.

הרופא שלי החליט שהאקוקלומין לא מספיק (אחרי הזרעה אחת בלבד), ומעלה הילוך לגונל. אז אם עד עכשיו התעללתי בעצמי נפשית עם האקוקלומין, עכשיו גם פיזית עם זריקות של הגונל, עם מחט באורך הגלות, הכי סדיסטי שיש.

רק שהפעם אני חכמה יותר, אני שואלת את הרופא שלי שוב ושוב מה התופעות לוואי, האם זה משפיע על האיזון הנפשי, והתשובה שלו כמובן "כל אחת מגיבה בצורה שונה" ו"אחת התופעות לוואי הינה ריבוי עוברים", את זה ידעתי, לגבי כל השאר לא כ"כ, והפעם אני חכמה יותר ובודקת בדיוק למה אני נכנסת, וככל שאני בודקת יותר, אני מזועזעת יותר, אבל מה לא עושים בשביל להיכנס להריון נכון...
הרי זוהי המהות שלי כאישה, ואל לי להתלונן חס וחלילה, זה המצב אז תתמודדי.

אז הפעם אני גם מלאה בסימנים כחולים, אבל לפחות אני יודעת למה אני נכנסת מבחינה נפשית, אני משתפת את בעלי ומבקשת ממנו לתמוך בי ולהחליף אותי עם גאיה כשאני "מאבדת את זה", אנחנו מוכנים לקרב! כמובן ההזרעה השנייה לא עבדה. והרופא שלי החליט שוב להגדיל את המינון של הגונל.

לפני הפעם השלישית, גאיה היתה חולה והדביקה אותי, אני כולי מנוזלת, במיטה עם חום גבוה.
אני לא אשכח, כשהתקשרתי לרופא שלי לאחר הבדיקת זקיקים, הוא טען שיש המון זקיקים קטנים, אך לא מספיקים להפרייה של הביצית, ושאין אפשרות לבצע הזרעה. ורצוי שנגדיל את המינון של הגונל, ומפה נמשיך הלאה לבדיקה נוספת.
בינתיים לשתות המון מים, כיוון שאני עלולה להגיע למיון עקב התכווציות חזקות מאוד ברחם.
הבנתי הפנמתי, באותה שנייה לאחר שסיימתי את השיחה עם הרופא, התקשרתי לבעלי ובנימה מאוד נחרצת, אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר (הוא כבר נבהל...).

באותה שנייה החלטתי שזהו, אני לא מוכנה יותר להתעלל בנפשי וגופי, ושאני הולכת אחרי האמת שלי!!!

יש לי ילדה מדהימה אחת, זה לא כ"כ נורא, מפסיקים כרגע הכל.

כמה ימים אחר כך, שיתפתי את המאמנת שלי, וזו הפנתה אותי (אגב בפעם השנייה) ל"מלאך" השני שלי אוריה עזני – מדקרת סינית. בשלב זה אין לי כ"כ מה להפסיד, כך או כך, אני לא ממשיכה עם הרפואה הקונבנציונאלית, אני עדיין רוצה להיכנס להריון, אך לא בכל מחיר, לפחות לא בצורה מתעללת, ומרימה טלפון לאוריה.

מיד הרגשתי חיבור, הבנתי שיש דרך טובה יותר, נעימה יותר, לא חודרנית ופוגענית ואנחנו קובעות פגישה ראשונה.
זו הפעם הראשונה בחיי שהסבירו לי בדיוק כיצד הרחם פועל, ושאין שום סיבה לעבור את כל הבדיקות הפולשניות האלה, ושגם אם יש לי חצוצרה סתומה, ולבעלי יש זרע עייף, אני עדיין יכולה להיכנס להריון.

ואנחנו מתחילות בתהליך, פיזי וכמובן גם נפשי. ימי שלישי מתחילים להיות הימים הטובים שלי, שאחרי כל פגישה אצל אוריה, אני יודעת שהמשך היום שלי פשוט "נפלא".

זו עבודה!!!! אל תטעו, אך זה תהליך ששווה לעבור אותו.

לאחר שלושה חודשים של שילוב של עבודה פיזית ונפשית שלי, ובעלי עשה גם כל מני פעולות לאחר הוראות של אוריה, נכנסנו להריון.

זו המתנה הכי גדולה שיכולה להיות, אחרי שלוש שנים נכנסנו להריון עם אלה. שהיה הריון לא פשוט בכלל, עם שבועיים של צירים לפני הלידה, אך לידה מתנה. תוך 5 דקות מרגע הפתיחה המלאה, אלה החליקה לה לעולם.

אני עדיין עובדת עם אוריה על האיזון של הגוף והנפש וחיבור שוב לנשיות שלי, זה מגיע לנו על עצם היותנו נשים, אשר משמשות עמוד התווך של הבית.

בנות, אתן לא חייבות לעבור 7 מדורי הגינום בדרך להיכנס להריון, יש דרכים טובות נעימות ובהחלט יעילות יותר.

בהצלחה,

מילי שוקרון – מנכ"ל חברת  "ISOLVE".