תפקידה של אשת הרפואה

על הריפוי -

אנשים שואלים אותי: אוריה מה את עושה?
ולרוב אני עונה: מטפלת ברפואה סינית, אבל זה לא מדוייק, כי אני לא מטפלת באף אחד, כמו שגם אני לא מרפאה אף אחד – כול אדם מרפא את עצמו.

האדם היחיד שנרפא בזכותי – זו אני.

אחרי מספר שנים של הליכה בדרך וחיפוש אחר הגדרה ראויה לעשיה שלי, הבנתי שאני קרובה יותר לתיאור של: "אשת רפואה" או "זו שנושאת את הידע על הריפוי".

אני מרגישה רואה וחיה את חיי בכול רגע, חוויה, מצב, ואירוע כתהליך של ריפוי, ולכן רק את זה אני יכולה ללמד אחרים, ללמד אותם לראות את חייהם, מעשיהם, חוויותיהם, בחירותיהם כמעשה אומנות, מלאכת מחשבת, של ריפוי.

כול שאני יכולה לעשות זה רק ללמד אחרים איך לייצר בתוך חייהם מרחבים של ריפוי, איך להיות הם בעצמם אנשי רפואה של הקהילה שלהם, להזכיר שריפוי הוא תמיד תהליך, שכבה אחר שכבה, קומה אחר קומה, יצירה אחר יצירה, שזהו תהליך של איחוי ואיחוד, ממצב של פירוד וקריעה אל תוך קריאה מחודשת של ואל החיים.

תפקידה של אשת הרפואה -

תפקידה של אשת הרפואה כמו שאני מבינה את זה בהתפתחות שלי כיום, זה בעיקר ל א פ ש ר לאדם שרוצה לרפא את עצמו לעשות זאת, הרי האדם הוא זה ש"יצר" את המחלה בחייו (אורח חיים, מחשבות, רגשות, כו..) , ולכן רק הוא יכול לרפא את עצמו.

אשת הרפואה היא זו שעוזרת לאדם ליצור חלל מחודש בחייו שלתוכו הוא יוכל להיוולד ולהתרפא.

בריפוי של האדם את עצמו יש גם שיעור של גילוי אחריות אישית ולא הטלת או נטילת אשמה, שעל האדם לקחת ולשאת בעצמו כמו גם חיבור פנימי ושער לחירות.

אשת הרפואה מלמדת את האדם את סודות עולם הריפוי, המחשבה הנכונה, את המרחב המקודש, את הדרך המבורכת.

היא מלמדת איך על האדם לדבר עם נשמתו והרוחות החיות הסובבות אותו כדי שיתחבר לדרך האמת שלו. היא יודעת שאדם כואב מרגיש שהכוח נמצא מחוצה לו, ואשת הרפואה שהיא לוחמת מיומנת, בעדינות ובנחישות מחזירה את האדם לעצמו, לגילוי שהכוח והאור נמצאים כאן, אצלו, בפנים, והמילה לחימה יוצרת מצלול מעניין עם המילה מחלה.

אשת הרפואה בעיקר מ א פ ש ר ת, היא לוקחת את מקל העץ הדק והארוך שהורישו לה המורים שלה, מקל העץ שהיה לה משענת תומכת במסעות הריפוי האישיים שהיא עברה עם עצמה, ויוצרת עבור האדם שמתבקש להתרפא מעגל מקודש ומגן של אמונה ועוצמה בעצמו, במעגל זה האדם יושב במרכזו של המעגל ומדבר עם אלוהיו,

למקום הזה אין לה רשות להיכנס.

אשת הריפוי אינה עושה דבר מלבד להיות ע ד ה ותומכת בתהליך הריפוי שמתרחש מעצמו כמו שהרוח המקודשת מחליטה וקוראת לו: ריפוי, יהיה אשר יהיה, אם זה כאב שנעלם, גידול שלא הצטמצם, ילד שהגיח אחרי תשעה חודשים, , הריון שלא התרחש, רמות סוכר שהתאזנו, איבר בגוף שבסוף נקטע, כאבי גב של שנים שנעלמו תוך יממה, חרדות שהפכו לשמחה, גוף עור שהפך לגוף של אור,

הכול נקרא ריפוי בהבל פיה של הרוח הגדולה,
כול עוד האדם עמד במרכז המעגל הפנימי של חייו והביט אל תוך עצמו באומץ פנים בפנים .

ריפוי איננו תחרות בתנועה של קו ישר שבסופה מדליות או גביעים, ריפוי איננו פירוד שבו מחלקים את האנשים לאלו שהצליחו ולאלה שנכשלו, ריפוי הוא דיאלוג בתנועה עגולה וספירלית, בו כולם שווים מנקודת המרכז אל עבר ההיקף של המעגל – אחדות.

לפעמים אשת הרפואה תיתן צמח מרפא או תישא תפילה,
לפעמים היא תידקור במחט בנקודת דיקור או תתן רמדי/תרופה לרפואה טובה,
לפעמים היא תכה ברכות בתוף שהיא אוחזת בידה על מנת להדהד את הלמות הלב של האדם עם הלמות הלב של אמא אדמה,
לפעמים היא תעשה הילינג עם אבן קריסטל ותמיד תמיד –
תקשיב
בשתיקה
ובקבלה
מלאה
את האדם
עם הסיפור
האישי שלו.

היא צועדת בצניעות, יודעת שבכול הדברים כולם יש כוח חיים של ריפוי,
ולכן יש לכבד כול חפץ שדרכו ריפוי רוצה להגיע,
היא יודעת שכול דבר יכול לרפא, כול דבר,
היא יודעת שהיא כאן בעיקר כדי לעזור לאדם לגלות את
הכלי
הזמן
והמרחב
המתאים עבורו כדי לייצר מרחב של ריפוי, כדי שההרגשה הנכונה תגיע
שאין עוד פיצול
הכול
והוא
אחד.
באמונה שלמה שגם המילים האלו יש ביכולתן לרפא.