מהו ריפוי מהזווית של הרפואה הטיבעית

"הרפו ודעו כי אנוכי האלוהים"

אחת השאלות המורכבות ביותר והבלתי פתורות, יש בתהליך זה מרכיבי סוד ומיסתורין, לאו דווקא במובן המיסטי אלא גם המדעי, ואולי זהו התירגול הטוב ביותר עבורנו בני האדם וקהילת הרופאים בפרט, לדעת ולהבין שבתהליך הריפוי כמו תהליך החיים כולו מצוי ה"סוד" ולא במובן הפופוליסטי הוליוודי אלא במובן, הבלתי ניתן להסבר וידיעה, כמעט כמו הניסיון להגדיר את "אלוהים".

זה תמצית הכול. הסוף כבר כתוב בהתחלה, ובכול זאת...

השאלות הבסיסיות:

להבין, האם אנחנו רק גוף או שיש עוד גוף ששוכן בתוכנו או ששוכן מחוצה לנו?

לחקור, האם אנחנו רק עור ובשר או שיש לנו/בנו חומרים נוספים?

להתבונן, האם הכאב הוא רק פיזי או שאני חשה כאבים שמגיעים ממקומות נוספים שאינם פיזיים?

להקשיב.

ברפואה המערבית – מדעית הכול ידוע מראש, אינזים X עושה פעולה מסויימת ומפעיל תגובת שרשרת, הכול פועל לפי סדר ומשמעת, אין טעויות או הפתעות...עד ש...

ברפואה המשלימה – שום דבר אינו ידוע מראש, כול דבר הוא לגופו, כול חולה יקבל טיפול שונה ולא אחיד גם אם שני מטופלים מתלוננים על אותה בעיה.

אם כך כיצד אפשר להגדיר ריפוי? האם ריפוי הוא רק של הגוף הפיזי או שישנם עוד גופים פיזיים עדינים שאינם נראים בעין בשר ודם ?

הרפואה המערבית גדולתה היא ברפואת חירום כגון: ניתוחים, שברים וטראומות, היא רואה אל מול עינייה את גוף האדם כמכונה חיונית בה כול איבר עובד באופן עצמאי עם קשר בין איבר לאיבר רק במידה ומוכח קלינית, למשל רופא ברפואה מערבית לא ישאל על הקשר בין נשירת שיער לכאבי ברכיים.

הרפואה המשלימה מחפשת מרכיב נוסף מעבר למרכיב הפיזי של הגוף - והוא המרכיב האנרגטי והמרכיב הנפשי.

ולא רק זאת אלא למשל ברפואה המשלימה של הרפואה המשלימה  יש את החיפוש אחר גופים נוספים, אלו העוטפים את הגוף הפיזי , הם אינם ניתנים לאחיזה או מישוש ובטח לא לראיה טבעית יום יומית אצל מרביתנו.

גופים אלו, יהיו מי שיטענו, הם הגופים הראשונים שנוצרו, הגופים האנרגטיים כדוגמת הגוף האתרי והגוף האסטרלי, ההילה שעוטפת את הגוף, הם אלו שיש לטפל בהם, הם גם אלו שנפגעו ראשונית והפגיעה בהם גרמה לחורים וחללים אנרגטיים בגוף ההילה שהתבטא בגוף הפיזי. רעיון זה בא להדגיש את ההתבוננות באדם מנקודת מבט של עוגת שכבות, כאשר הגוף שלנו הפיזי הוא השכבה האמצעית העמוקה, אך בהחלט גוף זה אינו היחיד, אלא הוא רק זה הגלוי לעין.

דוגמה טובה היא הפילוסופיה האנתרופוסופית, המבקשת להדגיש רעיון זה בתהליך הריפוי שהיא מחוללת, משמע יש לאדם גופים נוספים של חולי שאינם מצויים , או ליתר דיוק נראים בעין פיזית, ולשם כך צריך לפתח ראיה רוחית.

מי מחולל את הריפוי?

כשנידרשתי לשאלה זו התחלתי להתבלבל , ואז התחלתי להתבונן...

הזווית של הריפוי בעייני הרפואה הסינית ובכללה הרפואה המשלימה אינה מעניקה לרופא את יכולת הריפוי, אלא היא מעוררת בגוף עצמו את כוחות הריפוי הטיבעי הטמונים בו. הרופא הוא רק אמצעי, כלי שרת, צינור שדרכו המטופל עושה שימוש בתהליך הריפוי.

מגדילה לעשות הרפואה הסינית בכך שהיא מבקשת ליצור איזון בין האדם לטבע, לחבר בין מה שקורה שם בחוץ למה שקורה בפנים, ברגע שיהיה חיבור, יתרחש תהליך הריפוי. זה כמו להאזין לרדיו לא מכוון לתדר הנכון, יש רעשים ברקע, הרפואה הסינית מחפשת את הדיוק של התדר האישי של כול מטופל ומטופל, בהתאם לשנת הלידה , עונות השנה , הדופק ועוד...

אך פה לא הסתיימה השאלה, מי יוצר את הריפוי?

יבוא מי שיבוא ויטען שאלוהים הוא היוצר את הריפוי , ובאמת תמיד טוב לשתף אותו בכול פעולה שאנו עושים, זה גם קצת מוריד את האחריות מעלינו, במיוחד כשמדובר במלחמות ופשעים, ובתהליך ריפוי, היכן הוא נמצא אם בכלל?

תהליך ריפוי כשמו כן הוא, תהליך.

הוא משלב את כול הישויות, ואת כול הגופים.

הריפוי הוא המטופל שמגיע מוכן לטיפול, הנכונות שלו, ההתמדה , זה המחט שמוחדרת לנקודת הדיקור, זה צמחי המרפא שגודלו בבית הגידול הטבעי להם ולכן הם מלאים בפוטנציאל אנרגטי מותאם, גה הזמן הנכון והמקום הנכון , זה הקשר בין המטפל למטופל, ומעל לכול זה אינו פרט אחד יחיד, זה מכלול, לכן  בכול תהליך ריפוי יהיה אשר יהיה הרופא אינו יכול לקחת את קרדיט ההצלחה אליו, לנכס את תהליך הריפוי לזכותו , כי מולו יושב מטופל שיצר שיתוף פעולה.

אם כך הם פני הדברים שאין משהו מוחלט אבסולוטית ויש שיתוף הרמוני בין הוויות , הגוף אינו הדבר היחיד שסובל אלא יש שיתוף פעולה של הוויה נוספת והיא הנפש / תודעה , אם הגוף איננו הדבר היחיד שמשתתף בתהליך הריפוי אלא ישנה גם הנפש , סביר להניח שיש גופים נוספים ( כגון הגוף האתרי והגוף האסטרלי )ששותפים לתהליך הריפוי .

לעיתים אנשים פוגשים אותי ומתלוננים בפני על תחלואי גופם , כשאני מציעה להם את האפשרות של טיפול בדיקור סיני הם עונים : "כן, ניסיתי בעבר דיקור סיני וזה לא עזר לי", לאנשים אלו אני מבקשת להדגיש שלכול דבר זמן, ועת לכול חפץ תחת השמים, כדברי קהלת, כלומר העובדה שדיקור לא עזר בעבר בתהליך ריפוי קשור להרבה גורמים, ושכדאי לנסות שוב, ריפוי זה אחד הדברים שאסור לנו להפסיק מלדרוש אותו.

ומאחר ולכול דבר זמן, כדאי לשאול : אולי עכשיו זה הזמן לשלום וריפוי? ולנסות, להחליף מטפל, גישה שלי כמטופל לטיפול, ומקום אווירה שונה של חדר טיפולים. לכול פרט חשיבות עליונה בתהליך ריפוי למעט הזמן.

בכלל זמן בפילוסופיה הסינית מוגדר כהתפתחות במרחב.

מה עם הנשמה?

קשר גוף נפש / תודעה הוא אחד הקשרים העלומים והמסתוריים ביותר. הגילוי והחיבור לנשמה עלום עוד יותר, ובטח לרופא שאינו מכיר את המטופל, יש אימרה אינדיאנית יפה שאומרת :" אל תשפוט את חבריך עד שתנעל את נעליו ותלהך בהם 5 מיל " ובהקבלה, הרופא אינו יכול לדעת כמעט דבר על התהליך שחווה המטופל שלו אלא אם הוא נעל את נעליו של המטופל, ולא רק זאת אלא ניסה גם לצעוד בהם.

בשנה הראשונה ללימודי ברפואה סינית, המורה שלי ציינה משפט יפה שעומד לנגד עיניי כעת:

" אנו מביאים תרופות שאנו יודעים עליהם מעט, למחלות שאנו יודעים עליהם עוד פחות, לחולים שאין אנו יודעים עליהם כלום", על נושא הנשמה בתהליך הריפוי, אני מעדיפה שלא להרחיב את הדיבור  כי זה כ"כ אישי ופרטני עד כי אי אפשר לדבר על זה כלל, אולם ברור שלנשמה או לנפש / תודעה  שמחוברת בקשר הדוק לגוף, קשר שאי אפשר להפרידו , יש משמעות בתהליך החולי כמו בתהליך הריפוי , ולמעשה כשיש  הפרדה יש תהליך שמבשיל לכדי מחלה.

הרעיון שמאחורי כול נשמה / תודעה- גוף יש  תהליך ייחודי שאינו מצוי בתודעה-גוף אחר דומה בתפיסתו לרעיון הייחודיות של תהליך הריפוי ברפואה הסינית,  גם אם לכאורה שני מטופלים  מתלוננים על אותה בעיה בריאותית .

סוף דבר :

אין תשובה חד משמעית לשאלה : מהו ריפוי ? אך ברור שהריפוי מתבצע בגופים נוספים למעט הגוף הפיזי הממשי , וברור שריפוי אינו רק ריפוי הגוף , וברור שרב הנסתר על הנגלה , וברור שאי אפשר לדעת הכול עד תום.

" הרפו ודעו כי אנוכי האלוהים "