קתדרלות הסיליקון
הבינה המלאכותית משנה את הנוף ומייבשת את העולם
שרון גונן
קתדרלות הסיליקון
הבינה המלאכותית משנה את הנוף ומייבשת את העולם
שרון גונן
אנחנו נוטים לחשוב על בינה מלאכותית כעל ישות מופשטת, כמעט רוחנית. מנהלים איתה דיאלוג, מבקשים ממנה לפתור בעיות מורכבות ומתייחסים אליה כאל ענן מרחף. אבל האמת היא שלבינה המלאכותית יש גוף עצום, כבד ותובעני, שמשנה את פני כדור הארץ.
סטיבן לוי, כתב הטכנולוגיה של Wired, כינה את מרכזי הנתונים הללו קתדרלות סיליקון. הוא תיאר חוויה כמעט דתית כשביקר בהם: חללים אינסופיים, חשוכים, מלאים באורות מהבהבים ורעש מונוטוני של מאווררים. אבל הקתדרלות הללו אינן מקום לתפילה, אלא מנועים של מרוץ חימוש גיאופוליטי וכלכלי חסר תקדים.
נקודות למחשבה על המחיר שאנחנו לא מדברים עליו:
הכלכלה של הבטון
חברות הענק (מיקרוסופט, גוגל, אמזון ומטא) השקיעו בשנת 2025 לבדה יותר מ־450 מיליארד דולר בתשתיות AI, והמספר הזה רק יטפס. OpenAI ואורקל מתכננים להקים 20 מרכזי נתונים בעלות דמיונית של חצי טריליון דולר. אלו לא בנייני משרדים, אלו קמפוסים שחלקם יכולים לכסות חלקים נרחבים ממנהטן.
הצמא האלגוריתמי
השבבים החזקים ביותר כיום, כמו ה־Blackwell של אנבידיה, פולטים חום בטמפרטורות קיצוניות שמחייבות קירור נוזלי. התוצאה היא שמרכז נתונים ממוצע "שותה" כ־5 מיליון גלונים של מים ביום, כמות ששווה לצריכה של עיר בת 50,000 תושבים. במקומות כמו צ׳ילה או אריזונה, התיאבון הזה למים כבר מרוקן בארות מקומיות ומאיים על החקלאות.
פרדוקס האנרגיה
בזמן שאנחנו מקווים שהבינה המלאכותית תעזור לנו לפתור את משבר האקלים, היא מחריפה אותו. מרכז נתונים בודד יכול לצרוך חשמל כמו כור גרעיני שלם. באירלנד, הממשלה נאלצה להקפיא חיבור מרכזים חדשים מחשש לקריסת רשת החשמל הלאומית. כדי להזין את המפלצת, ממשלות שוקלות להחזיר לפעילות תחנות כוח פחמיות מזהמות.
השורה התחתונה
הדילמה העומדת בפנינו היא מהותית. מה הם המחירים שאנחנו מוכנים לשלם כדי לתחזק את המוח הדיגיטלי שלנו ומה אנחנו מוכנים להקריב מהעולם הפיזי?
השאלה מחייבת בחינה מעמיקה של סדר העדיפויות שלנו והשלכותיו רחבות ההיקף.