מנהג חב"ד להכריז במוצאי שמחת תורה ושבת בראשית את הפסוק "ויעקב הלך לדרכו"

בראשית לב, ב

     יעקב - הוא כל יהודי!

אחרי שבתשרי היה סמוך לאביו שבשמים בימים טובים ובמועדים, כעת הוא צריך "לרדת" לענייני העולם הזה לחרוש בעת חרישה ולזרוע בעת זריעה וכדומה, עלול הוא לחשוש מירידה, מריחוק מהרגשה של רצון "להישאר בתשרי".

לכן אומרים ומכריזים "ויעקב הלך  לדרכו": ישמע כל יהודי ויהודייה, אינך עוזב את תשרי ותשרי לא עוזב אותך כי אצלך בתרמיל שמו "תמצית" של קבלת מלכות שמים מראש השנה, תשובה מיום כיפור ושמחה מסוכות ושמחת תורה. וכל השנה תוכל "לחיות" עם התמצית הזאת. בנוסף עליך לזכור שזה תכלית בריאת האדם להיות לו יתברך דירה בעולם התחתון שזה נעשה דווקא על ידי עבודתו של יהודי בעולם הזה הגשמי.

חודש תשרי נותן לנו כוח לכל השנה לזכור את התכלית אך הוא לבדו לא מספיק וכאשר יהודי הולך לבטח דרכו אחרי תשרי (ועם תשרי כאמור) אז מתקיימת בו הברכה שנאמרה ליעקב "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל  אשר תלך".