לדוגמה מהבלוג
טעימה לדוגמה: פרק ראשון מהבלוג של "בגוף ראשון אחר"
שברון לב וטראומות לא מטופלות, יכולים להוביל אדם ללא מעט מקומות חשוכים.
התמכרות לסמים.לאוכל.להימורים.
כל אילו פסחו עליי.
אני הייתי רק בחור פשוט קצת נשי, שחיפש מזור לכאב.
אומרים שלב שבור הוא הדבר הכי שלם.
אבל בסופם של החיפושים אחר התרופה לכאב מצאתי את עצמי עם גוף לא שלם.
במיטת בית חולים.כשקטטר מחובר אליי.והמון משככי כאבים מערפלים את מחשבותיי.
אחרי ניתוח שבו כרתו איבר חיוני מהגוף שלי-
והנה אני כבר לא הבחור החייכן ההוא.
שאהב להתאמן , לעבוד, ולהיפגש עם חברים.
בהשתקפות הניראית אליי מהראי, אני רואה כיום דמות של אישה.
אישה שזרה לי.אישה שבמהותה, היא לא אני.
אישה טרנסקסואלית, שמבכה את חייה ואת הטעות הגדולה ביותר שעשתה בהם.
אישה מבודדת.תלושה מעצמה.שמסתובבת באוויר כמו נוצה בלי מטרה.
נולדתי כבן למשפחה שעכשיו היא חרדית, בזמנו הם היו חוזרים בתשובה, וגדלתי
במוסדות חינוך חרדיים בצפון הארץ.
הוריי הם אנשים פשוטים שדאגו לכל מחסור פיזי שלנו.
מעולם לא חסר לנו בבית אוכל. בגדים.או ציוד בית ספר.
אמא היתה דואגת לקנות את כל מה שנדרש.
ואבא היה מגבה אותה.שלא יהיה מחסור. הם עבדו קשה. ואמא אמרה לי לא פעם שהיא רוצה שהכל יהיה מושלם.
רצון לגיטימי של אמא שרוצה את הטוב ביותר לילדיה.
בד בבד הם הרגישו שמשהו אצלי לא "כמו כולם".
מצד אחד לא שיחקתי כדורגל.
לא התחברתי להמולת הבנים.
מצד שני, כן אהבתי בעלי חיים, ולרכב על אופניים בשדות הפתוחים של פאתי העיר.
אמא ניסתה לקחת אותי למטפלים שיסבירו לה למה יש לי גינונים נשיים.אבל תמיד אמרו לה שזה חולף. ושהכל בסדר.
והיא סמכה על זה.
ובשנים האלו היו עיניים אחרות שעקבו אחרי הגינונים הספק נשיים ספק ילדותיים שלי.
ובזמנו לא ידעתי להיזהר מהם.
בגיל 8 קרוב משפחה של אמא שלי, שכולם ידעו שהוא פדופיל, חוץ ממני ומאחים שלי
החליט לשים את הידיים שלו עליי.
הוא תקף אותי מינית בצורה קשה ביותר.
התקיפה המינית נמשכה בהפסקות עם השנים עד שהגעתי לגיל ארבע עשרה.
חשבתי שמשהו לא בסדר איתי.
כי למה זה קרה דווקא לי ?
הוא נהג לתפוס לי את איבר המין. ובגלל שהייתי ילד לא רזה, אז לגעת לי גם בגוף. בחזה ובעוד מקומות.
זכור לי שקפאתי .ושלא היתה לי אפשרות להוציא הגה מהפה.
הוא איים עליי לא לספר. ושאם אספר את הסוד, הוא יתנקם בי, ובמשפחה שלי.
לא פשוט לי כעת לכתוב את הדברים.
בזמנו , זה גרם לי בעיקר לברוח אל עולמות של פנטזיה סרטים מצויירים וטיפול בבעלי חיים.
שמאוד הרגיעו אותי.
אבל זמנית.
הסוד הזה נשמר אצלי עד גיל ארבע עשרה וקצת.
במשך אותן שנים לא הייתי אח טוב לאחיי הקטנים.כעסתי עליהם.
שהם נורמלים.ואני נדפקתי.
המריבות לא עשו טוב, כי אמא הפכה לאלימה כלפיי.
היה שלב בסוף כיתה ו ', שאמא ניסתה לשלוח אותי לפנימיה, ופשוט לא הסכמתי.
זה לא עזר. כי נשלחתי לשם כנגד רצוני.
ולקח לי זמן עד שהתחינות שלי השפיעו על הוריי להשיב אותי הביתה
הרגשתי שהלחץ עליי הולך וגובר.
ערב אחד ספציפי,
בנקודת הזמן ההיא, סיפרתי לאמא הכל.
על מה שהתחיל כשהייתי רק בכיתה ג'.
ועל מה שנמשך עד לא מזמן.
בכיתי.
היא היתה המומה.
ידעתי שזה גורם לה להמון צער. אבל לא נשארה לי ברירה , אלא לספר. ולהוריד מעליי את העול הזה.
בהמשך התחלתי לשנוא את הגוף שלי.
ואת המחשבה שאני והתוקף שלי נהיה בעלי אותם איברים.
פחדתי מאוד מהאפשרות הזו.
רציתי להתרחק מהרעיון הזה ככל האפשר.
בחרתי בלהפסיק להזין את עצמי.
התחלתי לרדת מאוד במשקל. רציתי שרקמת השומן בחזה תעלם לחלוטין.
כי בסיוטים שלי הוא עוד היה שולח אליה ידיים.
רציתי לא להרגיש את הגוף.
ידעתי שאני גיי. וידעתי שאין קשר בין היותי גיי, לבין מה שעברתי.
ידעתי שהוא ניצל את העובדה שהייתי ילד נשי, ודווקא בגלל זה בחר בי למעשים האילו.
בדיעבד נודע לי שהוא בעבר תקף בעיקר ילדות קטנות לפני שהגיע אליי.ואולי ממשיך בזה עד עצם היום הזה.
הגשתי תלונה במשטרה.
והיה משפט. שלא הצלחתי להגיע אליו בגלל המשקל הירוד שבו הייתי.
התברר לי ששתי אחיות של אמא שלי היו במשפט ובחרו לומר שאנורקסיה במשפחתינו היא תורשתית.
כדי להקל מעל האנס את הדין.כדי לסייע לפושע , להפחית את העונש שלו.
אבל אנורקסיה היא לא תורשתית אצלנו.
ואצלי היא אובחנה כאנורקסיה נירבוזה, קשה ביותר, בה הגעתי למשקל 29 קילו. על מטר ושבעים ושבעה סנטימטר.
הידיעה שהותקפתי מינית על רקע זה שאני ילד הומוסקסואל מבית חרדי, לא נתנה לי מנוחה.
כן, היתה הומופוביה בבית. ידעתי שלעולם לא אוכל להיות אני בבית הזה.שכלכך אהבתי.
וזה הלחיץ אותי.
אמנם כבר השלתי מעליי סממנים דתיים.במקום כיפה נהגתי לחבוש כובעים.
והלבוש כבר לא היה מסורתי.
אך לא דמיינתי שאגיע למקום הנוראי אליו הגעתי היום.
לא חשבתי שהדחיה שלי את עצמי, תוביל אנשי מקצוע להגדיר אותי עם דיספוריה מגדרית.
כאישה.ולקבוע לי בחסות ובמימון המדינה תורים לניתוחים שאין מהם דרך חזרה.במקום פשוט לטפל בהומופוביה המודחקת שלי ואולי בפוסט טראומה.
את ההמשך אעלה בקרוב.