היכל קרשניק / בית גרטלר  מאת דני רכט

העיירה קרשניק (קרושניק) במחוז לובלין (דרום-מזרח פולין) היתה מרכז יהודי חשוב. בין שתי  מלחמות העולם מחצית מתושבי העיירה היו יהודים. לאחר כיבוש העיר על ידי גרמניה הוקם בה גטו אשר חוסל רק בנובמבר 1942. בתקופת המנדט התקיימו בתל אביב מפגשים שנתיים של יוצאי קרשניק. במהלך מלחמת העולם השניה, לאחר שפשעי הנאצים יצאו לאור, הפכו מפגשים אלה לעצרות זכרון. 

בחודש אפריל  1947 געשה קהילת יוצאי קרשניק בתל אביב. ארבעה ניצולי שואה מיוצאי העיירה טיילו להנאתם ברחובות העיר ולפתע זיהו את שמחה באומבלט, גם הוא יהודי מיוצאי קרשניק. באומבלט הואשם על ידי העולים בשיתוף פעולה עם הגסטפו במהלך שנות הכיבוש הגרמני. הוא נחקר במשטרת נווה שאנן ואז הועבר למרכז הבולשת בבית מיכאקשווילי. לאחר ששוחרר נעלמו עקבותיו של באומבלט. יוצאי קרשניק חשדו שהשלטונות מעדיפים להשכיח את הפרשה וכמה מהם פנו לקונסול הפולני בתל אביב בבקשה שידרוש את הסגרת והחזרתו לפולין. 

בשולי אדמת פרדס גינטנר לשעבר החזיקה הקרן הקיימת מספר מגרשים לבנייה. יוצאי העיירה שהתאגדו כ'ועד הבניין להקמת בית תרבות על שם יוצאי קרשניק' פעלו מול הנהלת הקק"ל בבקשה להחכיר להם את אחד המגרשים. הבקשה אושרה והמגרש שכתובתו כיום היא רחוב וילסון 5, הוקצא באמצע שנות החמישים לטובת הקמת בניין בן שתי קומות ובו בית כנסת ליוצאי קרושניק, היכל זכרון לנרצחים, מוזיאון ומדרשה. 

על הבנייה הופקד המהנדס-קבלן דוד קלעי תושב רמת גן אשר נולד בעיירה. ויוצאי קרשניק שהיגרו לארצות הברית לקחו על עצמם לממן את עלויות הבנייה וגייסו למטרה זו עשרים וחמישה אלף דולר. המיזם נעצר לאחר שתושבי הבתים הסמוכים (וילסון 3, וילסון 7) שכבר אוכלסו, הגישו התנגדויות והפעילו לחצים לאחר שנודע להם כי אולמות בית קרשניק ישמשו לנשפים, ארועים וחתונות. 

בסופו של  דבר החליטה הועדה העירונית לחזור בה מהחלטה קודמת ולבטל את התכנית. המגרש נמכר לידי היזם יעקב גרטלר שבנה במקום (1957) בית דירות משותף בו שלוש קומות מעל קומת עמודים, בתכנון האדריכל אהרון דורון (1917-2012). בשנת 1959 קיבלה גברת ברכה פיין רשיון להפעיל קיוסק גזוז בקומת הקרקע של בית גרטלר. ובנוגע ליוצאי העיירה שבמחוז לובלין, הם רכשו את בית שטרשונסקי ברחוב יונה הנביא 4 והקימו שם את היכל קרשניק.