בית הבאר בפינת שיבת ציון מאת דני רכט
כספר 'תל אביב יפו מדריך הרחובות' מאת יחיעם פדן (הוצאת עיריית תל אביב, 2003) כתב המחבר כי רחוב שיבת ציון מציין את חזרתם של הגולים לארץ ישראל. אולם האמת היא ששם הרחוב נקבע מאחר ודרך זו הובילה ממערב למזרח אל שכונת שיבת ציון שהוקמה בראשית שנות השלושים בסמוך לגבול המזרחי אז של תל אביב.
כשתוכנן תוואי הרחוב, היה חלקו בשטחים שלא היו עדיין בבעלות עברית. כתוצאה מכך לא נסלל מעולם חלק מהרחוב כך שקיימים למעשה שני רחובות שיבת ציון. הקצר שבהם נמצא בין רחובות צ'לנוב וחזנוביץ ונכלל בשטח שכונת נווה שאנן ב'. הארוך יותר בין שדרות הר ציון ועד לשדרות השלכת בשכונת גבעת נער.
צילום מאותה תקופה מספק לנו מבט מפינת רחובות סלמה ואליקום של ימינו לכיוון צפון-מזרח. במרכזו נראית דרך עפר שתקרא לימים על שמו של הרופא יוסף חזנוביץ'. מימין לדרך נראה בית הבאר ברחוב חזנוביץ. משמאלו נראה בית באר נוסף בן שתי קומות שניצב בעבר בפינת רחוב חזנוביץ 10 ושיבת ציון 5. שני בתי הבאר שימשו את הפרדסים שבבעלות האפנדי חאפז שיח' עלי. בית הבאר משמאל שירת את הפרדס שבשטחו נבנתה שכונת נווה שאנן ב', אולם כשנרכשה הקרקע על ידי חברת גאולה לא נמכר איתה בית הבאר.
בשנות העשרים נקבע קו הגבול בין יפו ותל אביב לפי הבעלויות על הקרקע. כך, דרך העפר שתהפוך לימים לרחוב חזנוביץ הפכה לקו הגבול המוניציפלי. השטח ממערב לדרך נכלל בתל אביב חוץ ממגרש בית הבאר שנותר כמובלעת. בשנות השלושים חזר דפוס פעולה זה על עצמו. יורשיו של חאפז שיח' עלי מכרו את השטח שממזרח - אדמת פומברובסקי. אולם השאירו בבעלותם את הביארה שהשקתה בעבר את השטח הזה - בית הבאר ברחוב חזנוביץ אשר עודנו ניצב במקומו (נכון ל-2025) וממתין לשימור.
לגבי בית הבאר שלא שרד, בשנות השישים התגורר בו 'קדוש אבטיחים', דמות מוכרת בעיר ובעל סככות אבטיחים אשר פעלו בעבר הירקון ובשטח עליו הוקמה קריית המלאכה. בית הבאר בפינת שיבת ציון נהרס במהלך השנים. רוב שטחו שימש כמגרש חנייה עד שנרכש על ידי חברת יובלים שבנתה במקום פרוייקט מגורים חדש בשטחו ובשטח מגרשים סמוכים. הקטע המערבי של רחוב שיבת ציון (בין רחובות צ'לנוב וחזנוביץ) משמש כיום בחלקו ככניסה לחניות התת קרקעיות של פרוייקט המגורים החדש. ובחלקו כמדרחוב קצר סגור לתנועת כלי רכב.