נווה שאנן ב' מאת דני רכט
ראשיתה של שכונת נווה שאנן כפתרון מגורים עבור פליטים יהודים שנאלצו לעזוב את יפו בעקבות מאורעות 1921 והקימו שכונה בעלת אופי חקלאי. אל אלה הצטרפו גם משפרי דיור מהשכונות הוותיקות. הקרקע שנרכשה ממשפחת שיח עלי עבור השכונה החדשה וחולקה למגרשים, לא ענתה על הביקוש הרב, ולכן נרכשה קרקע נוספת בסביבת חלקו הדרומי של רחוב צ'לנוב אשר נקראה שכונת נווה שאנן ב'. גם קרקע זו נרכשה באמצעות חברת גאולה ונוהלה על ידי ועד חברת נווה שאנן בראשו עמד יעקב פרמן.
את סיפורה של התת-שכונה אפשר להתחיל במודעה שהתפרסמה בעיתון דואר היום בתאריך 6 בינואר 1922. תחת הכותרת "הזדרזו ועזרו לעצמכם" מסופר שם בקצרה סיפור היווסדה של שכונת האם והיוזמה להקמתה של שכונת הבת עקב הביקוש הרב: "החברה נווה שאנן נוסדה ביפו לפני חמישה חודשים בשביל יסוד שכונה בתנאים נוחים על יד תל אביב וכעת מונה החברה 400 חברים אשר בשבילם כבר נרכשה האדמה לחלוטין (עם קושנים רשמיים) וניגשים כבר לחלוקת המגרשים ולהגשמת תוכנית הבניין של 200 בית הראשונים. כל בית שניים שלושה חדרים עם מטבח גזוזטרה וכו'. הקבוצה א' של חברת נווה שאנן נסדרה איפה ונגמרה הרשימת חברים אליה ומפני שרבים הם אלה הדופקים על דלתות הוועד ומפני שאנו רוצים אנו ששכונת נווה שאנן תהיה שכונה גדולה, החלטנו לסדר קבוצה ב' של נווה שאנן ולהספיק מגרשים גם לאלה שלא נכנסו לקבוצה הראשונה. והיננו מודיעים בזה כי הוועד ניגש לרשימת חברים חדשים לקבוצה ב' וקבענו למטרה הזו עשרה ימים מיום הראשון ועד העשירי לחודש טבת ש"ז. מספר המגרשים מוגבל וכל הקודם זוכה. עוד פרטים לפנות למשרד נווה שאנן, מבוא תל אביב על יד בית הספר למסחר".
רכישת הקרקע לשכונה החדשה ולמתחם בית העולים, שירטטה למעשה את הגבול הדרומי של תל אביב. גבולות שכונת נווה שאנן ב' הם רחובות העליה, הקונגרס, צ'לנוב ודרך סלמה. בקצה הדרום-מזרחי של השכונה הוחרג שטח בגודל של שישה דונאם אשר נרכש מהאפנדי חאפז חוסיין שייח עלי. במרכזו עמד בית מידות שהפך לבית עולים (בית הספר ביאליק-רוגוזין כיום). מצפון החלו להיבנות הבתים הראשונים של שכונת צ'לנוב, שבחלקה הדרומי הוקם בית הספר לחקלאות ומשק בית של ויצ"ו (בשטחו נבנה בסוף שנות השלושים שוק העליה).
בסמוך לגבולה המזרחי של שכונת נווה שאנן ב' ניצב עדיין בית הבאר ברחוב חזנוביץ'. מתחם בית הבאר והקרקע ממזרח לו שהפרידה בין שכונת נווה שאנן א' לשכונת הבת שכונת נווה שאנן ב' נותרו בידי משפחת שייח עלי עד שנות השלושים אז נמכרה הקרקע (ללא מתחם בית הבאר) ונקראה על שם בעליה אדמת פומברובסקי. רחובה הראשי של שכונת נווה שאנן ב' הוא רחוב צ'לנוב בחלקו הדרומי. הרחוב שנקרא דרך הטחנה בראשית ימי השכונה נסלל בתוואי דרך הנראית במפות מהמאה ה-19. בצידי הרחוב ניצבים בית הלוי ואברנאל ובית פרידין - שניים מהבתים בסביבה אשר נבנו בשנות השלושים בסגנון הבניה הבינלאומי.
אדריכל ניקי דוידוב מוסיף כי רחובות שכונת נווה שאנן ב' הותוו המשכית לתכנית המנורה הסימבולית של טישלר, למעט רח' מסילת העולים. הרחובות בשכונה עשירים בבניינים צנועים בסגנון הבינלאומי, שנבנו החל משנות ה-30. לאורך רחובות אלה נטעו עצי נוי. בפינות הרחובות הראשיים צ'לנוב, העליה וסלמה נבנו בניינים מורכבים יותר, שהתאפיינו בחזיתות פינה מעוגלות, כמו אלה בגדה המערבית של רחוב העליה. תכנית בניין העיר חייבה באותה עת קטימת הבניינים בפינת הרחובות או עיגול הפינה ברדיוס מוגדר. בשנים האחרונות קיימת תנופת בניה משמעותית של בנייני מגורים חדשים, המשנים את אופי השכונה, ובהם נראית העדפה לחידודים בפינות. הבניין החדש בפינת דרך שלמה והעליה חוזר למסורת המעוגלת, ואפשר לראות בו סימון לשער כניסה.
