ביח"ר לקריץ לקרח מאת דני רכט
יצחק לקריץ היה רופא שיניים במקצועו. אך לאחר עלייתו לארץ עם רעייתו קלרה, החליטו בני הזוג כי ראוי שיצחק ינטוש את המקצוע שרכש בגולה לטובת משהו שנראה להם תורם לפיתוח ארץ-ישראל ובניית החברה העברית בה. בני הזוג החליטו להקים בית חרושת לייצור קרח, מוצר מבוקש ביותר בארץ חמה נטולת מזגנים ומקררים חשמלים.
כתובותיהם של קלרה ויצחק בשכונת לב תל אביב הבורגנית וסביבתה הקרובה יכולות להעיד על כך שהיו בעלי אמצעים. ראשית התגוררו ברחוב אחד העם 98. משם עברו אל דירה ברחוב נחמני בקרבת כיכר המלך אלברט, ולבסוף התמקמו ברחוב גלבוע 7.
בעשרים שנותיה הראשונות לא היתה שכונת מונטיפיורי משוייכת לתל אביב. מעמדה העצמאי הרחק מפקחי העיריה, הקרקע הזולה (במיוחד המגרשים הסמוכים לואדי מוסררה) והקרבה אל השוק העברי הגדול בארץ, הפכה אותה מוקד משיכה לבעלי מלאכה ולתעשיינים. יצחק וקלרה רכשו את אחד ממגרשי משפחת רידוושקו בקצה הדרום-מזרחי של שכונת מונטיפיורי. מדרום לו השתרעו שטחים חקלאיים ובשנות הארבעים פעל שם מגרש הפחים של הפועל.
הכתובת היתה רחוב הרב קוק 39, אולם בשנות הארבעים, עם סיפוח השכונה לעיר, התברר שאברהם יצחק הכהן קוק (הרא"יה) כבר הונצח ברחוב אחר שנקרא על שמו, והשם שונה לרחוב ישראל ב"ק. במגרש שנרכש בנו בני הזוג בית חרושת ליצור קרח קריסטל בהספק של 700 בלוקי קרח ביום, אשר נחנך בתאריך 21 במאי 1935. בהתחלה נקרא המיזם 'בית חרושת מונטיפיורי', אך עד מהרה נודע כבית חרושת לקריץ.
בעלי בית החרושת ניצלו את העובדה כי חוקי תל אביב לא חלים בסביבה זו והפעילו את בית החרושת גם ביום שבת, מה שהיה לצנינים בעיני תושבי השכונה אשר רובם היו דתיים. ארועים אלה הביאו לקיום מספר הפגנות במקום. הראשונה התקיימה באמצע חודש יוני בהשתתפות כמאה וחמישים איש מתושבי השכונה שבאו למחות נגד חילול השבת. המפגינים נאספו מחוץ לבית הכנסת הכללי בשכונה והלכו לכיוון בית החרושת החדש. אולם כשהגיעו למקום גילו כי דלתות בית החרושת לקריץ ננעלו מבפנים והעבודה במקום מתנהלת ללא הפרעה. כמה צעירים יידו אבנים על המבנה ושמשות החלונות נופצו, אולם קהל המפגינים אימץ את בקשת ראשי השכונה והתפזר עוד בטרם הגיעה המשטרה למקום.
הביקוש הרב לקרח בימי מלחמת העולם השניה הביא להרחבת בית החרושת והוספת אגף חדש וחדרי קירור בתכנון המהנדסים דוד גנדלר ויעקב טרכטנגוט. בקיץ 1948 פשטה המשטרה על המבנה בעקבות מידע מוקדם ומצאה במקום עשרה קילו של בשר משחיטה לא חוקית. בשנות החמישים נסגר בית החרושת לקרח של משפחת לקריץ. בשנות השישים, לאחר שהנכס עבר לבעלות חדשה, נהרס המבנה.
