ביח"ר התוסס  מאת דני רכט

בתאריך 25 באוגוסט 1929, למחרת הטבח ביהודי חברון, יצאה קבוצה של אנשי ההגנה במכונית במטרה לחלץ פועלים יהודים מבית חרושת למשקאות חריפים שפעל בבית באר מוקף פרדסים, בסביבת הכפר אבו כביר. בדרכם ליעד הם נעצרו על ידי משוריין בריטי. חיילי הוד מלכותו שחששו כי המצאם של אנשי ההגנה בסביבת אבו כביר תביא להתלקחות ותחמיר את המצב, ביקשו מהם לחזור על עקבותים והבטיחו שהם יחלצו  בעצמם את הפועלים הנצורים. הבריטים עמדו במילתם, אולם זמן קצר אחר כך, נתקלה החוליה העברית בהמון ערבי שהתקיף את הרכב. באירוע נהרגו ארבעת אנשי ההגנה, בינהם בנימין זאב גולדברג (1905-1929) בנו של יצחק לייב גולדברג, 'הנדיב הלא ידוע'. בנימין הובא לקבורה עם חבריו בקבר אחים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. 

בספר 'יפו' התפרסם מאמר מאת השוטר שמחה חינקיס בו הוא מתאר את הארוע: "... הרימותי ראשי וראיתי במרחק של מאתיים מטר  ממני את המכונית עם קבוצת חברי ההגנה שחזרו בדרך זו, תקועה באמצע הכביש של סכנ'ת אבו כביר. כמה מהנוסעים קפצו והחלו רצים בזה אחר זה לעברנו. פניהם לתל אביב לרחוב הרצל. ראשון הגיע טולה גורדון וקרא לעזרה. אחריו הנהג וורוביצ'ק פצוע קשה בראשו. לא הרחק ממנו בנו של פיינגולד פצוע. אחריהם עוד כמה חברים. האחרון היה בנימין גולדברג. בהגיעו למרחק של שני מטרים ממני פגע כדור בראשו. הכובע הטרופי הלבן נשמט הצדה והוא נפל בזרועותיי שותת דם, פצוע קשה בראשו". הארוע הכואב עורר הד רב ונכתב עליו לא מעט. אולם סיפורו של בית החרושת הנצור ומיקומו המדוייק מעולם לא פורסמו. 

על שמו של הסופר משה מאור (1910-1988) יוצא רומניה נקרא רחוב קצר בשכונת גבעת הרצל. ראשיתו ברחוב אלפסי (רחוב השפע בעבר) והוא מסתיים בדרך קיבוץ גלויות (אז, רחוב אבו כביר). בחלקו האחרון, עובר הרחוב מתחת למבנה שנבנה מעליו ומשמש לתעסוקה. במקום זה עמד בעבר בית באר ערבי. בו ובמבנים שניצבו בעבר בסמוך לו, פעל בית החרושת לספירט של משה (מוריס) פולר (1886-1948).  

אדון פולר עלה לארץ באמצע שנות העשרים מהונגריה והקים בלב פרדסי אבו כביר, סביבה ללא נוכחות יהודת אז, בית חרושת לייצור משקאות חריפים, שיקרא לימים 'התוסס' ולצידו בית חרושת קטן לקרח. בית החרושת לקרח של פולר היה למעשה בית החרושת השני בתחום זה שהיה בבעלות עברית (קדם לו רק בית החרושת מעדן בשכונת מרכז מסחרי), אולם תוצרתו שימשה בעיקר את צרכי תעשיית הספירט של פולר, ומשום כך לא היה מוכר לציבור הרחב. לצורך ההשוואה, פולר ייצר 3 טון קרח ביום. מעט מאוד ביחס לביח"ר מעדן שתפוקתו הגיעה לעשרים טון קרח ביום. 

לאחר תחילת פעילותו של המיזם הוא חובר לרשת הטלפונים וקו מיוחד נסלל עבורו. משה (מוריס) פולר, רעייתו יוליאנה (יהודית) וילדיהם התגוררו באחת הדירות בבית יוסף רובינשטיין ברחוב נחמני. בית שנבנה על אדמת פולר. 

משה (מוריס) פולר הלך לעולמו בראשית חודש פברואר 1948 והובא לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק. בית חרושת  התוסס המשיך לפעול בבעלות משפחתית עוד עשרות שנים לאחר לכתו.