בריכת גלית / פארק גלית מאת דני רכט
בשנות הארבעים החליטו ראשי העיריה להנציח את מייסדי העיר בכיכר שתוקם בשדרות רוטשילד במקום בו עמד בית הועד הראשון. בשלב ראשון הקמה במקום בריכת נוי ובראשית 1951 נחנכה לצידה אנדרטת המייסדים. אלא שבריכת המים הקטנה הפכה די מהר למקום בילוי לילדי העיר שהעדיפו השתכשכות במי הבריכה הקרירים ולא ממש התעניינו בהנצחת המייסדים. בתל אביב של סוף שנות הארבעים נאסרה הרחצה בחופי הים ובנחל הירקון עקב זיהום. לרשות העיריה עמדה בריכת גן הדסה העירונית אשר שימשו את אגודת ברית מכבים עתיד ואת שאר סקציות השחייה של אגודות הספורט בעיר. וזאת כמובן לא יכלה לעמוד בדרישה הרבה מהקהל בעיר.
כבר בשנת 1945 הבטיח ראש העיריה רוקח כי בניית בריכת שחיה גדולה ומודרנית בעיר תושלם תוך שנה. אך דבר לא קרה. בהמשך החליטה העיריה על הקמת שלוש בריכות שחיה: הראשונה בחוף הים בסמוך לשכונת מחלול. השניה, ביפו. והשלישית בקריית ספורט שתוקם בשולי שיכוני זבלאווי (יד אליהו). בסוף שנת 1951 פירסמה העיריה תחרות קבלנים לבניית הבריכה האחרונה. העיריה הבטיחה בריכה אולימפית שתארח בין השאר תחרויות שחיה בינלאומיות. הבנייה החלה בתחילת שנת 1953 אלא שלאחר זמן מה הופסקה מחמת מחסור בתקציב.
מי שנהנו מאתר הבנייה שהתמלא מי גשמים היו ילדי השיכונים בסביבה. בעיתון חרות מתאריך 26 בדצמבר 1954 דווח כי "השבת נפלה ילדה לתוך בריכה זו וכמעט שטבעה. יש לציין כי גם בימים אלה מתרחצים בבריכה זו ילדים בלי כל השגחה, דבר שעלול להסתיים פעם באסון". שנתיים אחר כך דיווח העיתונאי נתן דונביץ' בעיתון הארץ על מצב הבריכה: "שמעתי שהושקעו בהתקנתה רבע מליון ל"י! היכן הבריכה? קשה למצאה. קוצים ודרדרים מציפים אותה. שכנים מבתים סמוכים פרקו ממנה, ללא הפרעה, מרצפות". חודש אחר כך, בפברואר 1957, יצאה העיריה במכרז חדש בו הוצע למשקיעים לבנות במקום בנוסף לבריכה ולמגרשי ספורט, גם אולם קולנוע (שלא נבנה בסופו של דבר). העיריה ניסתה להעביר את הזכיון לבנייה ולהפעלה למשקיעים מחו"ל, אולם חילוקי דיעות וניגודי אינטרסים בין סיעות וחברים במועצת העיריה, חסמו כל התקדמות.
ב-1963, עשר שנים לאחר תחילת הבנייה של הבריכה, הושלמה הקמת איצטדיון כדורסל בסמוך. שנה אחר כך הציעה העיריה ליזמים חכירת המתחם (כ-14 דונם) לתקופה של 49 שנה. לתיבת המכרזים של העיריה הגיעו שתי מעטפות. הצעה אחת של משרד האדריכלים של מוריס סגל וליאון צ'רני. והצעה שניה של חברה קבלנית אותה ניהל דוד שטרן (אחיו של יאיר שטרן, לימים חבר כנסת). מאחר ובעיריה התלבטו בין שתי ההצעות ולא הצליחו להכריע, הוצע למציעים להגיש הצעה מחודשת משותפת לשניהם וכך היה. הזכיה במכרז אפשרה לזוכים גם בניית מבנה בן שתי קומות שישמש לשיעורי התעמלות כמו גם לבית קפה ולמסעדה.
לשתי הקבוצות היזמיות הצטרפו שתי קבוצות נוספות: חברת וול וידר וחברת יוסף גלוז שהפעילה את המסעדה. ארכיטקט הפרוייקט היה ליאון צ'רני, אחד השותפים. לצד הבריכה נבנתה טריבונת בטון למאות צופים בתחרויות השחיה ובמשחקי כדורמים, ומסביבה ניטעו עצים. בחודש נובמבר חודשה הבניה תוך מאמץ לעמוד בלוח זמנים צפוף ולהשלים את העבודות עד ל-23 באוגוסט 1965 על מנת שהבריכה תוכל לשמש את תחרויות השחיה במכביה השביעית וכך היה. במשחי המכביה בלט השחיין היהודי-אמריקאי מארק ספיץ (Mark Andrew Spitz), לימים אלוף בעל 11 מדליות אולימפיות ושיאן עולם.
במבנה שפעל לצד הבריכה פעל אולם הארועים 'אולמי גל'. בשנת 1966 נפתח במקום בית ספר לשחייה. שנתיים אחר כך החלה לפעול בעונת הקיץ קייטנת גלית. בשנת 1970 נפתח במתחם מכון גדי ללימוד ג'ודו וג'יאוג'יטסו. בשנת 1971 נפתח מכון להתעמלות ושנה אחר כך נפתחה סאונה גלית. את המתחם ניהל אנשל (אריה) שפילמן מוותיקי מחתרת לח"י. מתחם הבריכה נהרס בשנת 2005. בשטח שחזר לידי העיריה ניטע בסיוע מפעל הפייס פארק גלית בו נכלל גם שטח שהוקצא למתחם אתגרי לפעילויות סקייטבורדד ורולרבליידס. הפארק נחנך בתאריך 30 באוקטובר 2007.
