בית איחוד רגב  מאת דני רכט

בשנות העשרים של המאה הקודמת התחרו בינהם שני קואופרטיבים לתחבורה על השירות שחיבר בין פתח תקווה לבין תל אביב. התחרות  הועילה לצרכנים, אולם פגעה קשה בהכנסות חברי שני הקואופרטיבים והם החליטו להתאחד. הקואופרטיב החדש איחוד (אחוד בכתיב חסר) שירת את תושבי אם המושבות ולתוכו מוזגה גם קבוצת נהגים הברק. מקור הכנסה משמעותי נוסף של קואופרטיב איחוד היה שירות ההיסעים מתל אביב אל תחנת ראש העין וממנה. למי שרצה לנסוע ברכבת מתל אביב לחיפה או לישובי עמק יזרעאל התאפשר לרכוש מהקואופרטיב כרטיס משולב שכלל נסיעה מתל אביב אל תחנת ראש העין ומשם ברכבת לכיוון צפון, מקור הכנסה נוסף היה שירות להעברת משלוחים וחבילות. 

את הישובים והשכונות של רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק שירת קואופרטיב אחר שנקרא רגב (ר"ת של רמת-גן, גבעתיים, בני-ברק). בשנת 1931 התאחדו איחוד ורגב והוקם הקואופרטיב החדש 'איחוד רגב אגודה קואופרטיבית להובלה בע"מ'.  קווי התנועה של הקואופרטיב המאוחד שירתו את הישובים הבאים: תל אביב, רמת גן, גבעתיים, בני ברק, פתח תקווה, ראש העין, שכונת מונטיפיורי, שרונה, נחלת יצחק, קרית יוסף, גבעת רמב"ם, שכונת ארלוזורוב, שכונת שינקין, שכונת בורוכוב, רמת גן ב' (רמת יצחק), תל בנימין, שכונת גפן, נחלת גנים, זכרון מאיר, תל אפריים (פרדס כץ), מרכז בעלי מלאכה ד', כפר אונו, כפר אזר, קרית אריה, כפר גנים, גת רמון, ארגון היובל וארגון הדרגה (כיום כפר מעש), מחנה יהודה, כפר פג'ה (שיכון נווה כיבוש), שכונת בילינסון, כפר סירקין.  קו האוטובוס המרכזי של איחוד רגב, נקרא S1. תחנתו הראשונה היתה ברציף מספר 6 בתחנה המרכזית. תחנתו האחרונה בישוב כפר גנים (כיום שכונה בחלק הדרומי של פתח תקווה).

בשנות השלושים נדרשו הנהגים הנוסעים דרך גשר נחלת יצחק  בתשלום של חמישים פרוטה. הדרך אמנם הוכרזה כציבורית, אך פורמלית היתה רשומה על שם שנייים מתושבי נחלת יצחק. מה שאיפשר את הגבייה. תפקידם של השומרים גובי האגרה היה גם למנוע כניסה של מוניות שניסו לקחת נוסעים מקואופרטיב איחוד רגב, בעל הזכיון להסעת נוסעי המושבה נחלת יצחק לעיר וממנה. בשנת 1937 התגלתה מחלוקת בין ועד נחלת יצחק לבין איחוד רגב, קואופרטיב התחבורה שחיבר את המושבה (ואת רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק) לתל-אביב. כשלא הסכים הקואופרטיב להוזיל את מחיר הנסיעה, חסם ועד המושבה את הגשר למעבר האוטובוסים של איחוד רגב. לסכסוך נמצא בהמשך פתרון בהתערבות בית המשפט.

בשנות השלושים שימשה כיכר המושבות וסביבתה כמעין תחנה מרכזית ומכוניות איחוד רגב יצאו ממנה לישובים שבמזרח גוש דן. משרדי הקואופרטיב פעלו בבית שברחוב החשמל 3. בשנת 1936 הסתיימה בניית בית קופרמינץ ברחוב החשמל 7 ומשרדי איחוד רגב עברו אליו. בשנת 1942 החלה לפעול התחנה המרכזית (לימים 'הישנה'). זו היתה הפעם הראשונה שמתחם יעודי נבנה עבור שירותי התחבורה הציבורית שפעלו בקווים אל העיר וממנה. רציף מספר שש בתחנה החדשה הוקצא לאוטובוסים של איחוד רגב. 

רחוב בחלקה הצפוני של שכונת תל נורדאו נמתח בין רחובות הירקון ודב הוז ונקרא בעבר רחוב הגליל. בית המרקחת הוותיק בפינת רחוב בן יהודה משמר שם זה. עם הקמת התחנה המרכזית נקרא הרחוב הצמוד לטרמינל התחנה כשם זה ורחוב הגליל 'הקודם' נקרא מאז רחוב מאפו (אגב, גם שמות רחובות השרון והשומרון הועברו לסביבת התחנה מאזורים אחרים בעיר). מול טרמינל תחנת האוטובוסים, לצד הגדה הצפונית של רחוב הגליל, נבנה באותה העת המרכז המסחרי החדש של שפיר וקליין בתכנון האדריכל שלמה גפשטיין. ישראל שפירא ושותפו יוסף קליין היו באותה העת מהבולטים בסוחרי הנדל"ן בעיר וגם השטח בו הוקמו הטרמינל והרציפים של תחנת האוטובוסים הסמוכה (אדמת פרדס נבולסי) היה קודם בבעלותם. 

את אחד ממבני המרכז המסחרי החדש של שפיר וקליין ברחוב הגליל 3 פינת רחוב השרון 11 רכשה אגודת איחוד רגב, ואליו הועברו משרדי הקואופרטיב מבית פומרנץ בשכונת רמת השרון. מדובר אז במבנה פינתי עם קומת מרתף, קומת קרקע וקומת גלריה (בהמשך נוספו לו שתי קומות נוספות). הפינה המעוגלת בחזית הבית אופיינית למתחם. בנוסף למשרדי ההנהלה, הנהלת החשבונות ופונקציות נוספות, פעל בסמוך קפה מזנון אשר שימש מועדון לא רשמי ומקום מפגש לחברי הקואופרטיב.

שני הקואופרטיבים לתחבורה הגדולים שפעלו בגוש דן היו המעביר ואיחוד רגב. בסוף שנת 1945 התאחדו שני הגופים והוקם קואופרטיב דן.