בית התעשיה / בית אופקים   מאת דני רכט

בשנות ה-30 של המאה הקודמת השתנתה תל אביב דרמטית. חלק ניכר מעולי העלייה החמישית ממדינות מרכז אירופה בחרו להשתקע בעיר העברית שאוכלוסייתה שילשה את עצמה במהלך אותו עשור. זו הייתה שעתה היפה של היזמות הפרטית בעיר. חלק מהעולים יזמו הקמת בתי מלאכה ובתי חרושת ויצרו אלפי מקומות עבודה חדשים. העירייה שעשור קודם לכן שיוועה לבתי מלאכה וחרושת בשטח העיר על מנת לספק עבודה לתושבים, העדיפה כעת שמרכזי התעסוקה החדשים ימוקמו בשכונות קצה או מחוץ לגבולות העיר. כך קמו באותו עשור מרכזי תעסוקה חדשים כמו: בית התעשיה הזעירה בשכונת החרושת (ביוזמת עיריית תל אביב), שכונת גבעת הרצל בדרום העיר (בתמיכת התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה), מרכז וולובלסקי בגבול יפו (ביוזמת שלום וולובלסקי) ובית התעשיה בדרך פתח תקווה (כיום דרך בגין 82). סיפורו של בית התעשיה לא ידוע למרות חשיבותו בהיסטוריה של החרושת העירונית ולמרות שניצב במקומו יותר משישים שנה.

זיגפריד (שמשון) פוזנר היה איש עסקים אמיד בברלין אשר כבר בגיל צעיר נדבק בחיידק הציוני, הוא היה חבר בתנועת הנוער הציונית בלאו וייס ובמהלך השנים ביקר שבע פעמים בארץ ישראל. בשנת 1933, כשעלה היטלר לשלטון בגרמניה, החליט פוזנר כי זה הזמן לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ. הוא שכנע את ידידו ושותפו ברנרד קריינדלר להצטרף אליו ויחד הם הצליחו להעביר את רוב רכושם לארץ. 

פוזנר וקריינדלר הגיעו לארץ עם הון נכבד אך מבלי לדעת מה יהיה תחום עיסוקם החדש. תחילה הם חשבו לבנות בתים ולהשכירם, אבל מהר מאוד איבדו עניין. לאחר מכן, הוצע להם לספסר בקרקעות אך לדבריהם את זה הם יכלו הרי לעשות בכל מקום בעולם. הצעה נוספת היתה נטיעת פרדסים. אלא שהם  היו אנשי חרושת ותעשייה ומה להם ולחקלאות?

באחד הימים הגיעו החברים-שותפים לשכונת מרכז מסחרי בדרום העיר וראו באילו תנאים פועלת שם התעשייה הזעירה. בחורף היו הרחובות מוצפים מים ובקיץ סבלו הפועלים מאבק רב ומנחילי זבובים. שם נפלה ההחלטה להקים מרכז תעשיה בסטנדרטים אירופאים שישרת בעלי עסקים ויזמים בתחום המלאכה והחרושת.

פוזנר וקריינדלר איתרו שטח בן ארבעה דונאם לצד הכביש הראשי לפתח תקווה, מדרום לגרעין הקולוניה הגרמנית. המוכר, הר פרושלה (Froschle), היה גרמני תושב שרונה (בית משפחתו עמד ברח' דוד אלעזר 6), והמחיר עליו סוכם היה 1500 לירות ארץ ישראליות לדונאם. השותפים תכננו להקים בשטח שלושה מבנים, בשלב ראשון הוקם רק מבנה אחד (כיום דרך בגין 82) ושאר השטח הושכר לתעשיינים ובעלי מלאכה ובו הוקמו 'בינתיים' מבנים זמניים שונים. שני הבניינים הנוספים תוכננו אך מעולם לא נבנו.

לתכנון הפרויקט נשכרו שירותיו של אדריכל נחום זלקינד (1895-1976) יליד סנט פטרסבורג, רוסיה. גם זלקינד עלה לארץ בשנת 1933  ועוד באותה השנה הוא פתח משרד פרטי בתל אביב. זלקינד תכנן עבור השותפים מבנה תעשייתי בן שלוש קומות כאשר את שטחי הקומות אפשר היה לחלק באופן מודולרי מאחר והרווחים בין עמוד לעמוד נקבעו על שבעה מטרים. הוא תכנן לפי העיקרון שקבע "יותר מרחב, יותר אוויר, יותר יצירה". בכל קומה נבנו חדרי הלבשה ומקלחות לנוחות הפועלים. עלות הפרוייקט הוערכה בסכום של 30 אלף לירות ארץ ישראליות. 

בסוף שנת 1933 הוקם בית החרושת 'לידו' לייצור תמרוקים על ידי מר מקס גניגר, עולה אחר מגרמניה (דירתו בבית פרידמן בשכונת לב תל אביב). עם השלמת בית התעשיה של פוזנר וקריינדלר התמקם בקומה שלמה בית החרושת של גניגר ושותפו הכימאי ד"ר מיכאל לוין. באותה העת שונה שם הפירמה ומאז היא ידועה כחברת 'תיא'. עם סיום הבניה פעלו בשאר הקומות בית חרושת לגזוז, נגריה לייצור רהיטים, בית מסחר לחומרי ברזל ועסקים נוספים. 

מיקומו המבודד יחסית של בית התעשייה לצד דרך פתח תקווה באמצע הדרך בין בתי המגורים שנבנו בשטח פרדס גברילוביץ לבין שכונת מונטיפיורי היה לו לרועץ כשפרץ המרד הערבי הגדול. באחד הלילות באמצע חודש יוני 1936 ארבו כ-15 ערבים בפרדס ערבי שהיה נטוע מדרום לשכונת מונטיפיורי והתקיפו ביריות את המבנה ואת המכוניות שעברו בכביש. הטיח החדש נסדק וחלונות המבנה נופצו. 

בכתבה שפורסמה בעיתון 'הדרך' כמה שבועות אחר כך (7 באוגוסט 1936) נכתב כי: "אך יצאת ממרכז תל אביב ומיד אתה נמצא במקומות 'היסטוריים'. הנה בית התעשיה (בית שנתרכזו בו כמה בתי מלאכה ותעשייה) שאת שמו קראת לא פעם בעיתון בסיפורים על היריות. ועיניך מחפשות את סימני הכדורים בקירות. והנה אותה חנות ערבית חשודה אשר על גבול שרונה הגרמנית, והחנות פתוחה ומוכרים בה. והנה החורשה של הגרמנים בשרונה, זו אשר ימים רבים הייתה יחידה בסביבה וסמל לטיפוח העץ בארץ. והנה גשר מוצררה שאמרו לא פעם לנפצו בפצצות. עכשיו שוטר עם רובה עומד עליו ומשתעמם בחום היום". 

בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, לאחר יותר משישים שנות פעילות, נהרס בית התעשיה. שנים רבות קודם הונצח שמו בסמטה סמוכה - רחוב התעשיה (לשעבר רחוב 532). בשנת 1998 התקבל היתר לבניית בית אופקים שנבנה במקום בו עמד בית התעשיה. במבנה החדש שבע קומות מסחר ומשרדים מעל קומות מרתף. מתכנן הבניין הוא האדריכל עודד רפפורט (משרד רפפורט אדריכלים). 

תודה לשי פרקש.