מכבי אש ברחוב בזל / כיכר בוני העיר מאת דני רכט
כבר בשנות העשרים תוכנן מתחם מיוחד בין הרחובות לעתיד: בזל, אשתורי הפרחי, אלקלעי והשל"ה שמרכזו שטח עירוני אותו ייעד המתכנן פטריק גדס לשוק קמעונאי עירוני, שסביבו בתי מגורים בעלי חזית מסחרית (לפי תיקון לתכנית גדס משנת 1938). מתחם זה לא נבנה עד לסוף שנות השלושים. בפינה הדרום-מזרחית היה מגרש ספורט ששימש את המשטרה הבריטית ואת אגודות הספורט בעיר למשחקי קריקט והוקי דשא. עם הבנייה המואצת בשנות השלושים בחלק זה של העיר שימש המתחם לפתרון לצרכים עירונים שונים. ראשון להיבנות היה שוק בזל (במקומו נבנה בשנות השמונים מגדל מרום בזל). בחלקו הצפוני של המתחם הוקם ב-1947 שירות התברואה צפון. שנתיים קודם, בתאריך 22 ביולי 1945, התקיים במגרש סמוך טקס הנחת אבן הפינה לתחנת כיבוי אש מרכזית בהשתתפות סגן ראש העיריה אליעזר פרלסון, יו"ר ועדת הבניין העו"ד אנקוריון וקצין ההגנה הפאסיבית, הבריטי מיסטר מן.
הטקס המרשים לא הביא להתחלת הבנייה במקום שהיה מגרש בשטח של כשני דונם (מגרש הספורט לשעבר). טקס הנחת אבן פינה נוסף התקיים ברביעי לפברואר 1946. הקמת תחנת כיבוי האש ברחוב בזל קשורה ישירות למלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה, ולאחר סדרת שריפות והפצצות היה חשש משמעותי לפגיעה בתושבי העיר וברכושם. התקפת המטוסים האיטלקית בעיר בספטמבר 1940 (ההפצצה הקשה ביותר שחוותה העיר במהלך שנות קיומה) פגעה בעיקר בשכונת נורדיה וסביבתה וגבתה קורבנות רבים. ההפצצה הגרמנית שהתרחשה אחר כך, ביוני 1941 הביאה להרס בית האינוולידים ולקורבנות נוספים. לזכרם של נרצחי שתי ההפצצות הוקמה אנדרטה בכיכר מיכאלס.
כתוצאה מכך, הוחלט להקים תחנת כיבוי אש מרכזית אשר תוכל להבטיח את המשך פעילות שירותי הכיבוי בעיר גם במצבי חירום מלחמתיים. הקמת התחנה נועדה ליצור גיבוי ולשפר את יכולת ההתמודדות עם נזקי שריפות שעלולות היו להיגרם כתוצאה מהפצצות. אולם איתור הקרקע, הסדרתה לשימוש חדש וגיוס תקציב של כשלושים אלף לא"י (שליש ממנו תרומות מהציבור) להקמת תחנה בסדר גודל כזה לוקח זמן. בינתיים הוקמו שתי תחנות קטנות שאמורות היו לפעול כפתרון זמני. הראשונה בבית סדקין בחלקו הצפוני של רחוב דיזנגוף (אשר החלה לפעול כבר ב-1938). והשניה, תחנת כיבוי אש בסוף רחוב מזא"ה. כך שתחנת כיבוי האש המרכזית ברחוב בזל אשר תוכננה כמענה לצורך מבצעי שנוצר עקב איומי מלחמת העולם השנייה על העיר, נבנתה והפכה למבצעית כמה שנים לאחר שהמלחמה העולמית הסתיימה.
התחנה הייתה מאוד מרווחת ומתקדמת יחסית לתקופתה ופעלה עד שנת 1989. התחנה כללה סככת רכבים לשמונה מכוניות כיבוי, חדרי מגורים לכבאים, מטבח, משרדים, מחסן, אולם לאימונים והרצאות, ומגדל בגובה של שלושים מטר עם טלסקופ שאיפשר איתור שריפות ברחבי העיר (באותה התקופה לא היו בתל אביב בניינים בגובה של יותר מארבע קומות). תחנת כיבוי האש ברחוב בזל תועדה בין השאר בוידאו של להקת חיל הים לשיר 'רק בישראל' שחלקים ממנו צולמו בתחנה.
במהלך השנים גדלה והתבססה האוכלוסייה בחלק זה של העיר ושלושת המרכזים שפעלו במתחם (שוק בזל, שירות התברואה צפון ותחנת כיבוי האש) הפכו למטרד והסבו סבל לתושבי הסביבה. לאחר מאבק אזרחי ממושך החליטה העיריה לפנות את המתחם ולתכננו מחדש. על מנת לעמוד בהוצאות הגבוהות של הקמת תחנה חדשה, תחנת כיבוי אש שי בעבר הירקון, הופצו גלויות למורך איסוף כספים עם תרשים הבניין.
תחנת כיבוי האש ברחוב בזל נהרסה בחודש דצמבר 1989 ובשטחה הוקם חניון בזל, חניון תת קרקעי גדול למכוניות שמעליו נסללה כיכר בוני העיר בה הוצב לוח "לזכר הבונים הקבלנים אשר נטלו חלק בהקמת עיר עברית ראשונה בארץ ישראל". השינוי הדרמטי והבנייה החדשה הביאו איתם רוח חדשה לסביבה אשר הפכה את רחוב בזל של שנות התשעים לאחד מהרחובות התוססים בעיר.
