בית בקר ברחוב הירקון  מאת  דני רכט

צילום של אוטו מאייר משנת 1935 תופס רגע ארצישראלי אופייני לתקופה: שיירת גמלים עמוסת מטען פוסעת דרומה ברחוב הירקון. לצד הרחוב בולטים שלושה בתים שנמחקו מהנוף במהלך שנות השמונים כדי לפנות מקום לפרויקט טיילת דוד – מיזם נדל"ן שנולד כבר בסוף שנות השישים אך הושלם רק כחמישה עשורים מאוחר יותר.

למרות ששלושת המבנים הללו הוקמו בפרק זמן קצר של פחות משמונה שנים (בין 1926 ל-1934), הם מצליחים לשקף, כמו כמוסת זמן ארכיטקטונית, שלוש תקופות שונות באדריכלות המקומית. מצד ימין ניצב ביתו של התעשיין זלמן וינשטיין שנבנה ב-1926 בסגנון האקלקטי. משמאל, בולטת חזית ביתו של מנחם מנדל סורדוטוביץ (חוכר המרחצאות החמים) שעוצבה ב-1930 ברוח האר-דקו. בתווך, ממש ביניהם, ניצב אז בית מגורים מ-1934 שבנייתו אך הסתיימה.

תקופת הפרוספריטי והגידול המטאורי באוכלוסיית העיר במהלך שנות השלושים משכו לתל אביב שורה של יזמי נדל׳ן, שחיפשו לשלב בין ציונות לרווחים נאים. האסטרטגיות היו מגוונות: חלקם בנו בתי דירות במטרה להשכיר אותם לטווח ארוך, אחרים בנו כדי למכור ליזמים הבאים בתור (לעיתים עוד בשלב הבנייה), והיו גם מי שנקטו בגישת ׳גם וגם׳. הם בנו למטרת השכרה, אך נשארו קשובים לשוק. כשהגיעה ההצעה הנכונה, הם לא היססו לממש את הנכס ברווח יפה ולהמשיך הלאה, אל הפרויקט הבא.

אחד מיזמי הנדל׳ן הבולטים בעיר באותם ימים היה משה בקר. בתוך שלוש שנים בלבד הוא הקים במרכז העיר ארבעה מבנים. כולם תוכננו על ידי המהנדס חיים מוניה סוקולינסקי (1895-1961) ועוצבו ברוח הסגנון הבינלאומי:  בית משה בקר ברחוב  גאולה (1933), בית משה בקר ברחוב  הירקון (1934), בית משה בקר ברחוב  ביל"ו  (1934), בית משה בקר ברחוב  פרישמן (1935). המשרד הטכני של המהנדס העסוק פעל באותה התקופה בביתו של גדליה פלסקובסקי ברחוב ביאליק.

ברחוב הירקון 55 תכנן סוקולינסקי עבור בקר בניין בן שלוש קומות כאשר כל קומה חולקה בין שלוש דירות: שתי דירות שלושה חדרים שפנו לחזית הרחוב, ודירת ארבעה חדרים מרווחת באגף המערבי, שדייריה נהנו מארבעה כיווני אוויר מלאים. זמן מה לאחר שהסתיימה הבנייה, הבניין כבר החליף ידיים ועבר לבעלות חדשה. 

באמצע שנות השמונים, כחמישים שנה לאחר שנבנה, נהרס בית בקר שברחוב הירקון. במקומו, ועל השטח של הבתים הסמוכים לו שחלקו גורל דומה, נסלל מגרש חניה ענק ששימש את המוני הרוחצים שהגיעו לים. בסופו של דבר, בין שיירת הגמלים של 1935 לטיילת השוקקת של ימינו, נותר סיפורם של אותם בתים כפרק בלתי נפרד מהרוח הדינמית והמשתנה ללא הרף של תל אביב.