בית פרצלאי (דירת לאיוש)  מאת  דני רכט

חזרתו של הכדורגלן גבי קניקובסקי לשורות מכבי תל אביב ביום האחרון של חודש אוגוסט 2026 ריגשה את אלפי אוהדי המועדון. קניקובסקי, שחקן שומר מצוות, זכה בפי חבריו לקבוצה בכינוי 'הצדיק'. אולם מעטים יודעים כי בדיוק מאה שנה מוקדם יותר, לבש את מדי המועדון 'צדיק' אחר, כדורגלן אגדי ששיחק בקבוצה היהודית החשובה באירופה שלפני השואה והפך לאחד מאבותיו המייסדים של הכדורגל הישראלי.

לאיוש אהרן הס (Lajos Alois Hess) נולד בווינה בשנת 1903 למשפחה יהודית מסורתית. בנעוריו הצטרף למחלקת הנוער של מועדון הספורט הציוני הכח וינה (Hakoah Wien) והתקדם במהירות לסגל הבוגרים. אף שהאווירה במועדון הייתה חילונית חופשית, לאיוש בלט בהקפדתו על שמירת מצוות וצעד ברגל למגרשים בימי שבת, מנהג שהעניק לו מפי חבריו את הכינויים 'הצדיק' ו'הכשר'. בשנת 1919 עלתה הכח לליגה האוסטרית הראשונה, ושנה לאחר מכן הצטרף לאיוש הצעיר לבוגרים כחלוץ מהיר וטכני. בעונת 1924/1925 כבר היה שחקן מפתח בסגל שהוביל את המועדון לזכייה היסטורית באליפות אוסטריה. במקביל, רשם ארבע הופעות בינלאומיות במדי נבחרת אוסטריה והשתתף במסעות המשחקים המפורסמים של הקבוצה בארצות הברית בשנים 1927 ו-1929.

ב-26 באפריל 1923 נרשם הס בדפי ההיסטוריה של הכדורגל העולמי. במסגרת משחק ידידות בלונדון מול ווסטהאם יונייטד, כבש את השער השלישי בניצחון החוץ המדהים 1:5. הייתה זו הפעם הראשונה שקבוצה מאירופה, ועוד קבוצה יהודית הנושאת את סמל מגן דוד, ניצחה קבוצה אנגלית על אדמתה. הניצחון ניפץ את מיתוס העליונות הבריטית והוכיח את כוחה של האסכולה הטקטית המרכז אירופית. ימי הזוהר של הכח וינה הפכו למקור גאווה אדיר עבור 200,000 יהודי וינה (כ 11% מתושבי העיר אז) ועבור הקהילות היהודיות בעולם כולו. הקשר של הס לארץ ישראל החל בשני מסעות משחקים, כאשר ב-6 בינואר 1924 הגיע לאיוש עם הקבוצה למסע ראשון בארץ ישראל ובמצרים, שבו ניצחה הכח 1:5 את מכבי תל אביב במגרש הדקלים 'הראשון' בסביבת שוק לוינסקי כיום. וב-10 בינואר 1925 חזרה הקבוצה לארץ ישראל, הפעם כאלופת אוסטריה, וגברה על נבחרת מכבי (שהייתה מכבי תל אביב מחוזקת למעשה) בתוצאה האסטרונומית 1:12.

באמצע שנות השלושים עלו הס ורעייתו שינדל לארץ ישראל, לצד קבוצת שחקנים ממועדון הכח וינה, ובהם אגון פולאק שמונה למאמן מכבי תל אביב וכוכב הכדורגל היהודי-הונגרי אלכסנדר נמש. בני הזוג שכרו תחילה חדר ברחוב מרכז מסחרי (כיום רחוב מטלון) שבשכונת מרכז מסחרי, ולאיוש התפרנס למחייתו כצורף אומן, מקצוע אותו רכש עוד באוסטריה. הוא הספיק לשחק במועדון מכבי תל אביב עונה אחת עד שתלה את נעליו. בארץ נולדו לבני הזוג שני בנים. הבכור מנחם, שנקרא על שם סבו (אביו של לאיוש) היה באמצע שנות החמישים אלוף הנוער של ישראל בריצת 800 מטר.

סיפור מגוריה של משפחת הס שזור בהיסטוריה העירונית של תל אביב. אדמת אבו רבאח נגאלה בשנת 1924 וחולקה ל-20 מגרשים לבנייה, כולם לצד רחוב הרב אהרונסון (שנקרא אז רחוב אהבת ציון). את מגרש מספר 16 שגודלו כשלוש מאות מטרים רבועים רכשה הגברת זלדה פרצלאי. בשנת 1930 היא שכרה את שירותי האינג'נר אלכסנדר פן במטרה שיבנה עבורה בית בן שני חדרים על המגרש אותו רכשה. בחודש דצמבר אותה השנה קיבלה הגברת פרצלאי רישיון מהעירייה לבנות את הבית הצנוע, אולם בית זה מעולם לא נבנה. במקום בית הלבנים הוקמו על מגרשה שני צריפים, אלא שדייריהם סבלו קשות מאחר ובימי גשם נכנסו מים לתוך הצריפים עד לגובה של כחצי מטר מעל פני הרצפה וכל רכושם נהרס. בשנת 1935 החליטה הגברת באמצעות נציגה בארץ להסיר את הצריפים ולבנות במקומם בית בן שלוש קומות. הפעם נשכרו שירותי המהנדס משה רוגטקה בנו של הקבלן חיים רוגטקה. המהנדס הצעיר תכנן עבור הגברת בית צנוע בן שלוש קומות כאשר בכל אחת מהקומות שתי דירות בנות שני חדרים. באחת מהדירות האלה, שכתובתה כיום היא רחוב הרב אהרונסון 28, התגוררו לאיוש הס, רעייתו שינדל ושני הבנים.

בהמשך מונה לאיוש למאמנה של קבוצת בית"ר תל אביב, ותחת הדרכתו הטקטית שהתבססה על האסכולה הווינאית המהירה והטכנית, הפכה הקבוצה לאימפריה התקפית וזכתה בהישגי השיא שלה. בהם זכייה בגביע הארץ ישראלי ב-18 במאי 1940 לאחר ניצחון 1:3 בגמר מול מכבי תל אביב, זכייה שנייה בגביע ב-4 ביולי 1942 בניצחון 1:12 בגמר מול מכבי חיפה, וזכייה באליפות מחוז דרום בעונת 1944/1945. 

לאחר הקמת המדינה מונה הס בשנת 1949 למאמן של נבחרת ישראל הבוגרת. במשחק הבכורה הרשמי תחת הדרכתו ב-30 ביולי 1949 ניצחה ישראל 1:3 את קפריסין, ולאחר מכן הוליך את הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1950 מול יוגוסלביה במשחקים שנערכו ב-21 באוגוסט 1949 וב-18 בספטמבר 1949. בשנת 1954 חזר לאיוש לקדנציה נוספת כמאמן בבית"ר תל אביב שהיתה מסובכת בתחתית הליגה. ב-3 ביולי 1956, בעת שהעביר אימון של הקבוצה, הוא לקה בליבו והתמוטט. לאיוש הובהל לבית החולים אך הרופאים לא הצליחו להצילו. הוא נפטר בגיל 53 והובא למנוחות בבית הקברות קריית שאול כשהוא מותיר אחריו מורשת ספורטיבית ואנושית מפוארת של חלוץ, טקטיקן ואחד מהאבות המייסדים של הכדורגל הישראלי.