בית הוז (דירת חזנוב)   מאת דני רכט

יעקב יוסף הוז, יליד (1876) העיירה קורמה שבפלך מוהילב, היה נוהג לבקר תדיר בעיר אודסה מאחר ועסק במסחר, ושם נחשף לפעילות ציונית תוססת שאפיינה את העיר בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הוא ורעייתו חיה נסחפו אל תוך עשייה זו, הפכו לדמויות בולטות בהסתדרות הציונית המקומית, מילאו שליחויות שונות ואף קיימו קשרים עם גדולי הסופרים העבריים שחיו בעיר. מתוך להט ציוני עז ושאיפה להעניק לילדיהם חינוך עברי בגימנסיה הרצליה, החליטו בני הזוג לעלות לארץ ישראל; התוכנית שגובשה קבעה כי חיה וארבעת הילדים יעלו תחילה, ויעקב יוסף יצטרף אליהם כעבור שנה לאחר שיסדיר את ענייניו העסקיים. כך, בשנת 1913, הגיעה חיה בת ה-36 לארץ ישראל כשהיא מלווה בארבעת ילדיהם: זלמן בן ה-11, בן-ציון בן ה-9, טובה בת ה-5 ויצחק בן ה-4.

שנה לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה וטרפה את כל הקלפים; חיה מצאה את עצמה מתמודדת לבד בארץ עם ארבעה ילדים קטנים בלב המלחמה. רק כעבור ארבע שנים ארוכות הצליחה המשפחה להתאחד שוב בארץ. יעקב יוסף השתלב בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת בעבודה כפקיד ומנהל ספרים בבנק קופת עם. ובזמנו הפנוי התמסר לפעילות ציבורית, ללימודי יהדות ולמעשי חסד. בין חבריו הקרובים היה אליעזר קפלן, שניהל אז את המשרד הקבלני של ההסתדרות (ולימים הפך לשר האוצר הראשון של ישראל). באמצע אותו עשור נקלע קפלן למצוקה כספית ולא היה יכול לשלם משכורות לפועלים מאחר וגילה שקופת המשרד הקבלני הייתה ריקה. יעקב יוסף נחלץ לעזרתו והלווה לו את הסכום החסר מתוך הונו הפרטי.

לפי מפקד התושבים של 1922, התגוררה משפחת הוז בשכירות בבית שלוסברג שברחוב אלנבי. בית שבאותה תקופה הועבר לבעלותם של האדונים נורוק ואידלזק. אבל השאיפה לבית משלהם הובילה אותם להימנות בין רוכשי המגרשים בכרם מטרי. בשנת 1922 או 1923 הם קנו מחברת הכשרת הישוב את מגרש מספר 120 בתכנית הפרצלציה של שכונת תל נורדאו. מגרש בשטח  1,200 אמות מרובעות ברחוב שלום עליכם 56. שם הם הקימו בית קטן וצנוע בן שלושה חדרים. עם הזמן יעקב יוסף סגר את המרפסת הבית בזכוכית כדי לייצר חדר נוסף, מה שהוביל ל"הלשנה" מצד השכנים ולסכסוך עם העירייה, שנפתר רק ב-1933 כשהמרפסת הוכשרה רשמית. כדי לעזור בהוצאות, השכירה המשפחה שני חדרים בבית להלל ושושנה חזנוב.

באותן שנים, הבת טובה בנתה לעצמה קריירה מרשימה: היא סיימה את גימנסיה הרצליה, למדה חקלאות בבלגיה והמשיכה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית. בהמשך היא נישאה לצייר המפורסם משה קסטל, אך סיפורה הסתיים בטרגדיה; בשנת 1946 חלתה במחלה קשה, ולאחר שאושפזה בבית החולים הדסה היא הלכה לעולמה בגיל צעיר והובאה לקבורה בבית העלמין נחלת יצחק.

הבן, ד"ר בן-ציון הוז, לא רק סיים לימודי הנדסה והקים משרד טכני בחיפה, אלא גם לקח על עצמו את פרויקט ההתחדשות של הבית המשפחתי בתל אביב. ב-1935 הוא פנה לעירייה בשם הוריו וביקש להרוס את הבית הישן לטובת בניין מודרני שתכנן בעצמו. המבנה החדש עוצב בסגנון הבינלאומי וכלל שני אגפים זהים שהם תמונת ראי זה של זה – אחד ברחוב שלום עליכם 56 והשני ב-56א'. בכל קומה של אגף נבנו שתי דירות מרווחות בנות שלושה חדרים, שחלקו חדר מדרגות משותף. מלאכת הבנייה יצאה לדרך בסוף אותה שנה ובוצעה על ידי הקבוצה הקבלנית 'מעש', שהפכה את התוכנית של הבן המהנדס למציאות בשטח.

חיה הוז נפטרה בשנת 1944 בגיל 68, ושמונה שנים לאחר מכן הצטרף אליה בעלה, יעקב יוסף; שניהם נקבורים בבית הקברות נחלת יצחק. הבית שבנו המשיך לחיות גם אחריהם, ובשנות השישים אחת הדירות בו אף שימשה ככתובת המשרד הראשי של  אקי"ם (האגודה לקימום מפגרים).  לאחר שנים נמכר האגף הצפוני ונהרס לטובת בניין חדש, כך שכיום נותר רק האגף הדרומי כעדות לבית המשפחה מ-1936. 

אם נחזור לרגע אחורה בזמן, לסוף שנות העשרים ולבית הראשון והצנוע של המשפחה, נגלה שדיירי המשנה – הלל ושושנה חזנוב – היו חלק בלתי נפרד מהנוף התל-אביבי של פעם; הלל עבד אז כמנהל ספרים וגזבר במרחצאות החמים שעל שפת הים, אותם ניהל מנחם מנדל סורדוטוביץ. רעייתו שושנה היתה עקרת בית.

חג השבועות של שנת 1931, שנחגג בסוף שבוע ארוך, קיבל תפנית טרגית בבית שברחוב שלום עליכם. כששושנה חזנוב חזרה מתפילת החג בבית הכנסת, היא גילתה לתדהמתה שבעלה הלל שם קץ לחייו, כשהוא מותיר אחריו מכתב פרידה. המכתב הזה חשף סוד מפתיע: הלל לא היה רק שכיר במרחצאות החמים, אלא שותף זוטר של המנהל סורדוטוביץ. חמושה במכתב, התייצבה האלמנה בבית העירייה ברחוב ביאליק בדיוק כשדנו שם בחידוש זיכיון המרחצאות ל-12 שנים נוספות, ודרשה את חלקה בנכס. ה"ה סורדוטוביץ לא התלהב מהגילוי, הפרשה עברה לבוררות של העירייה, ושושנה האלמנה הוכרה על ידי ראשי העיריה כזכאית לפיצויים. אך בבינתיים, הלך לעולמו בראשית 1933 גם סורדוטוביץ. ובסופו של דבר, מי שנכנסה לנעליו וניהלה את המרחצאות בהמשך הייתה אלמנתו בתיה.