רב סמל ראשון אלדן (אנדלמן), דניאל

דניאל, בן דבורה וזונדל, נולד ביום ט"ו באלול תרצ"ה(13.9.1935), בליטא ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תרצ"ו(1936). הוא החל את לימודיו בביה"ס "הכרמל", בבית החינוך בנחלת גנים, בגימנסיה "הרצליה" והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "אוהל שם" ברמת-גן. דניאל שנקרא בפי הכל דני, היה אדם טוב-לב, ידיד אמת ורע נאמן לחבריו. הוא קנה לו חוג רחב של ידידים וחברים, שאהבו להיות במחיצתו בזכות טוב-לבו וחביבותו. היו בו שמחת-חיים וחיוניות והוא התחבב על רבים בזכות חוש-ההומור שלו ואהבת האדם שבו. דני חילק את זמנו בין משפחתו, שהתגוררה בראשון-לציון ובין עבודתו בחברה מסחרית ליבוא. בזמן הפנוי שנותר לו עסק בספורט ובפעילות חברתית במסגרת תנועת "הצופים". הוא היה ספורטאי מצטיין וזכה בתעודות ובמדליות על הישגיו בהטלת כידון, זריקת דיסקוס, ריצה, קפיצה, כדורסל ועוד. כנער וכבוגר זכה באליפות הארצית של ה"מכבי" בהדיפת כדור ברזל וכמו-כן שימש כשופט בתחרויות האתלטיקה הקלה במכביה השישית. הוא הצטיין באהבתו העזה לארץ ולנופיה, הרבה לסייר ולטייל בארץ ומעטים היו המקומות שלא ביקר בהם. היו לו ידי-זהב והעבודות הרבות שהותיר אחריו מעידות על כשרונו הרב ועל היותו בעל חוש ליופי.

דניאל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1953 והתנדב לחיל-האוויר. הוא עבר בהצלחה את השלבים הראשונים והקשים של קורס הטיס, אלא שלא סיים את הקורס והועבר לנח"ל, כרובאי וכמקלען בפלוגת חיל-רגלים.

בינואר 1956 שוחרר דני מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים, שהוסבה אחרי כן לחטיבת חרמ"ש. במסגרת יחידתו נקרא לתקופות של שירות מילואים והשתתף בקרבות מבצע "קדש" ובקרבות לכיבוש דיר אל בלח, שבצפון סיני, במלחמת ששת-הימים. דני שירת כנגד יחידתי בדרגת רס"ר ובזכות כושר המנהיגות שלו, בקרב ובעתות שגרה, הצליח לארגן את היחידה כהלכה ולהעלות את רמתה פלאים. חייליו אהבוהו וחבריו המפקדים העריכו את כושרו המקצועי. הוא למד בבית-הספר למנהל עסקים שליד המכון לפריון העבודה והייצור ונמנה עם בוגרי המחזור הראשון של בית הספר. כמו-כן השתלם בניהול שיווק ומכירות בקורס שנערך על-ידי הטכניון. הוא לא הסתפק בכל אלה והוסיף ולמד את מדעי המחשב ואת השפה האיטלקית.