פגיעה באוטונומיה היא ראש נזק ייחודי למשפט הישראלי, המאפשר כיום קבלת פיצוי בכל מקרה בו הוחסר מצרכנים מידע שהיה על העוסק לגלותו. זאת, גם אם המידע היה חסר ערך עבור הצרכנים ולא השפיע על החלטתו של אף צרכן. מאפיין זה של ראש הנזק הוביל להצפה של בתי המשפט בתביעות ייצוגיות בגין החסרת מידע שלא השפיע על החלטות צרכניות. תביעות כאלה מעמיסות על מערכת המשפט ופוגעות בעוסקים ובצרכנים. הן מעלות את יוקר המחיה, ללא שבצידן תועלת חברתית ממשית. ניסיונות של הפסיקה להגביל את השימוש בראש הנזק לא עצרו עד כה את הסחף.
במאמר זה אנו טוענים שתי טענות: ראשית, יש לפסוק לצרכנים פיצוי רק בגין החסרת מידע שלו ערך כלכלי. שנית, למידע יש ערך כלכלי רק אם הוא משפיע על דרך הפעולה של חלק מן הצרכנים (או של כולם). אנו מציגים לראשונה ניתוח כלכלי של התנהגות עוולתית המחסירה מידע מצרכנים, ומראים שבאמצעות ניתוח אמפירי סטנדרטי ניתן להשיב .על השאלה האם למידע ערך כלכלי
במישור הנורמטיבי, אנו ממליצים לקבוע כלל לפיו כתנאי לאישור תובענה ייצוגית צרכנית בה נתבע פיצוי בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, יידרש התובע – המבקש בבקשת האישור - להראות שהמידע שהוחסר מן הצרכנים הוא בעל ערך כלכלי. יישום ההצעה יסייע למלחמה ביוקר המחיה, ללא פגיעה בתביעות ייצוגיות צרכניות שיש בהן ערך חברתי ממשי.
המהפכה החוקתית התרחשה לפני כ-25 שנה. לפני המהפכה ובמהלכה הועלו שתי תאוריות שונות בדבר השפעתה על אמון הציבור בבית המשפט. משה לנדוי טען כי המהפכה תפגע באמון הציבור בבית המשפט. אהרן ברק טען כי המהפכה לא תפגע באמון הציבור בבית המשפט. עד היום לא נבחנו תאוריות אלה אמפירית. שלושה אתגרים מתעוררים בבחינה אמפירית של שתי התאוריות המתחרות הללו: ראשית, נדרש בסיס נתונים אמין הכולל נתונים על אמון הציבור בבית המשפט טרם המהפכה החוקתית ולאחריה; שנית, חשוב להביא בחשבון בניתוח מגמות באמון הציבור במוסדות המדינה בכלל ולא רק בבית המשפט, משום שייתכן ששינויים באמון בבית המשפט משקפים מגמות כלליות באמון הציבור במוסדות; שלישית, על הניתוח להביא בחשבון מגמות עולמיות באמון בבתי משפט, משום שייתכן ששינויים באמון בבית המשפט בישראל משקפים מגמות אלה. במאמר זה אנו משתמשים בבסיס נתונים ייחודי שלא היה ידוע לחוקרי המשפט עד היום. בסיס נתונים זה כולל נתונים על אמון הציבור בבית המשפט ובמוסדות אחרים, הן בישראל והן במדינות אחרות, בשנים 1991–2018. באמצעות בסיס נתונים זה אנו מראים לראשונה כי המהפכה החוקתית הייתה קשורה לירידה דרמטית באמון הציבור בבית המשפט. בנטרול מגמות כלליות באמון במוסדות בישראל ומגמות כלליות באמון בבתי משפט במדינות אחרות, שיעור התושבים בישראל בעלי אמון רב בבית המשפט ירד בכ-30 אחוזים בעקבות המהפכה החוקתית (כשתי סטיות תקן, בהשוואה עולמית). שום בית משפט בעולם ושום מוסד בישראל לא ראו ירידה כה דרמטית באמון בהם בתקופה זו. ממצאי המאמר מתאימים לתאוריית לנדוי וסותרים את תאוריית ברק. אנו משתמשים בנתונים כדי לשלול הסברים חלופיים לירידת האמון, כגון שינויים דמוגרפיים, פופוליזם, השפעת הרשתות החברתיות או תחילת שידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל, ומציגים הוכחות איכותניות נוספות לתאוריית לנדוי. לבסוף אנו עורכים דיון בהשלכות ירידת האמון על שיטת מינוי השופטים, אי-ציות ודוקטרינת השפיטות המוסדית.
עד לאחרונה בהליך בג"ץ בבית המשפט העליון היה השופט התורן בוחר כרצונו את שני חברי ההרכב שיצטרפו אליו לכתיבת פסק דין הדוחה את העתירה ללא דיון. יכולת זו של שופט לקבוע את חבריו להרכב אין דומה לה בעולם, והיא מאפשרת לנו לבחון שלוש תאוריות בחירת הרכב שונות: בחירה אקראית, בחירה מקצועית ובחירה אסטרטגית. במאמר זה אספנו נתונים על כל ההרכבים שנבחרו בפסקי הדין בהליך הנ"ל במשך תקופה של כשנתיים שבה זהות השופטים בבית המשפט העליון נותרה ללא שינוי (כ-800 פסקי דין, מינואר 2015 עד אפריל 2017). הנתונים מגלים הטיה חזקה של השופטים בבחירת חבריהם להרכב. מדד ג'יני למדידת אי-השוויון בבחירות השופטים, אשר נע בין 0 (שוויון מוחלט) ל-1 (אי-שוויון מוחלט), הוא 0.82 בממוצע, ממצא הסותר את תאוריית הבחירה האקראית. השונות הרבה בזהות השופטים הנבחרים סותרת את תאוריית הבחירה המקצועית. הנתונים תומכים בתאוריית הבחירה האסטרטגית, ובחינה לעומק של כמה מקרים גם היא מגלה שיקולים אסטרטגיים בבחירת ההרכב. לפיכך נראה כי בחירות ההרכב של שופטי בית המשפט העליון חושפות את העדפותיהם הנגלות לחבריהם להרכב. הנתונים על בחירותיהם של השופטים מאפשרים לנו לתאר תיאור גראפי את מערכות היחסים בין השופטים. שימוש בטכניקה זו מגלה שלוש קבוצות של שופטים בבית המשפט העליון. טכניקה זו מאפשרת לנו גם לזהות את מעגלי הקרבה של השופטים לנשיאת בית המשפט הנוכחית, שבסמכותה לקבוע הרכבים. אנו מראים ששופטים הקרובים לנשיאה הנוכחית על פי הנתונים מהתקופה שלפני מינויה לנשיאה משמשים בהרכב איתה לאחר מינויה לנשיאה בהסתברות גבוהה מזו שישמשו בהרכב מי שקרובים אליה פחות. ממצא זה גם תומך בתאוריית הבחירה האסטרטגית. לאור הממצאים המאמר מסיים בהמלצות מדיניות לשינוי אופן קביעת ההרכבים בבית המשפט העליון. המאמר מציע להשתמש בתוכנת מחשב לקביעה מקרית של כל ההרכבים, וכן לצורך קביעת זהות השופט התורן שיטפל בכל עתירה.
חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, הידוע גם כחוק אשראי הוגן, מגביל את שיעור הריבית שניתן לגבות על הלוואה באמצעות שימוש במושג "שיעור העלות הממשית של האשראי". החוק אינו מגדיר בפירוש כיצד יש לחשב את שיעור העלות הממשית של האשראי על הלוואה, ואין תקנות המתייחסות לשאלה זו. שאלת חישוב שיעור העלות הממשית של האשראי על הלוואה קיבלה לאחרונה משנה חשיבות עם הרחבת תחולתו של החוק לבנקים וחברות אשראי. מאמר זה טוען כי יש לחשב את שיעור העלות הממשית של האשראי באמצעות נוסחת שיעור התשואה הפנימי. שימוש בנוסחה זו מגשים את תכליתו של חוק הסדרת הלוואות בנקאיות, שהיא הגנה על לווים, מכיוון שנוסחת שיעור התשואה הפנימי משקפת במדויק את עלות ההלוואה ללווים. נוסחת שיעור התשואה הפנימי גם מתאימה להגדרה הלשונית של שיעור העלות הממשית של האשראי בחוק. מדינות נוספות אימצו את נוסחת שיעור התשואה הפנימי בהקשרים דומים.
מחיריה הגבוהים של הרגולציה בימי שגרה הופכים בלתי-נסבלים בשעת משבר כלכלי. במקום להיצמד לכללים שנוסחו אתמול, על מקבלי ההחלטות להקל את העול הרגולטורי ולאפשר ליזָמות ולחדשנות להתאים את הכלכלה למצב החדש.