ההליך המשפטי מסלולי הדיון
על פי חוק הספורט "מוסדות שיפוט פנימיים"
מוסדות שיפוט פנימיים (תיקון מס' 7) תשע"א-2011
11. (א) הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט.
על החלטות וועדת משמעת ניתן לערער לבית הדין העליון
מאחר והכל שפיט
כמובן שניתן לערער על החלטות בית הדין העליון על אף הכתוב בחוק, בפני בית המשפט המחוזי.
יש הליך נוסף בפני בית המשפט לספורט (ויקיפדיאה)
בית הדין לבוררות בספורט
בית הדין לבוררות בספורט (באנגלית: Court of Arbitration for Sport, בראשי תיבות CAS; ובצרפתית: Tribunal arbitral du sport, בראשי תיבות TAS) הוא גוף בינלאומי מעין-שיפוטי, אשר הוקם על מנת להכריע במחלוקות בנוגע לספורט. מטה בית הדין נמצא בלוזאן שבשווייץ ויש לו בתי דין גם בניו יורק שבארצות הברית ובסידני שבאוסטרליה. בנוסף מוקמים בתי דין זמניים בערים המארחות משחקים אולימפיים.
בית הדין רוכש את הסמכות לדון בסכסוך פלוני מכוח הסכמת הצדדים לאותו סכסוך, וספציפית על ידי כתב בוררות, הנעשה בין אותם צדדים. האמנה האולימפית קובעת כי כל סכסוך בקשר למשחקים האולימפיים יידון בפני בית הדין.[1]
כל התאחדויות הספורט הבינלאומיות הכירו בסמכותו של בית הדין לפחות בקשר לסכסוכים מסוימים. מכוח המילוי אחרי הקוד הבינלאומי נגד סמים בספורט מ-2009 מכירות כל החתומות על הקוד בסמכות בית הדין בקשר להפרת הכללים בנושא זה. בפועל חלק ניכר מן התיקים המתבררים בפני בית הדין עוסקים בטענות על שימוש בסמים על ידי ספורטאים.
ערכאת הערעור על החלטות בית הדין היא בית המשפט העליון הפדרלי של שווייץ. ערעורים המוגשים לו מתקבלים לעיתים רחוקות ובדרך כלל על בסיס פגמים פרוצדורליים בהליך שבפני בית הדין ולא מנימוקים לגופו של עניין. עד מרץ 2012 התקבלו שבעה ערעורים בלבד וששה מהם התקבלו מטעמים פרוצדורליים.
בית הדין הוקם במסגרת הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1984. בשנת 1994 נטען במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית הדין כי הוא איננו גוף חסר משוא פנים. בפסק הדין קבע בית המשפט הפדרלי העליון של שווייץ כי בית הדין הוא מוסד בוררות לגיטימי, ועם זאת הצביע על הקשרים המרובים בין בית הדין לבין הוועד האולימפי הבינלאומי. בעקבות זאת נעשו בבית הדין רפורמות שונות על מנת להופכו עצמאי יותר מהוועד האולימפי הבינלאומי מבחינה ארגונית ופיננסית. הרפורמה המשמעותית ביותר הייתה הקמתה של המועצה הבינלאומית לבוררות בספורט (ICAS), שקיבלה לידיה את הפעלת בית הדין במקום הוועד האולימפי הבינלאומי. עם השנים ביסס בית הדין את סמכותו והמוניטין שלו כבית הדין הבינלאומי העליון לספורט.[2]
בית הדין ממעט להתערב בהחלטות של שופטי ספורט אודות הישגים וניקוד במהלך תחרויות ספורט, ומתערב בהן בדרך כלל רק כאשר מצויה ראיה ברורה לכך שהשופטים פעלו בחוסר תום לב.