בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶשׁ
בֹּקֶר טוֹב, שֶׁמֶשׁ!
תּוֹדָה עַל אוֹרֵךְ הַטּוֹב, הַשּׁוֹטֵף אֶת כָּל עוֹלָמִי, וּמֵּיטִיב עִם כָּל צֶמַח
וְעִם כָּל חַי. תּוֹדָה עַל קַרְנַיִךְ, הַמְּחַמְּמוֹת וּמְפִיגוֹת אֶת צִנַּת הַלַּיְלָה.
נָסוּ הַצְּלָלִים, וְעֵינַי שׁוּב רוֹאוֹת אֶת כָּל הַיֹּפִי בָּעוֹלָם.
בֹּקֶר טוֹב!
תְפִלָּה לְגֶשֶׁם
יָבוֹא עָלֵינוּ גֶּשֶׁם מִשָּׁמַיִם, וְיֵרֵד עַל נַפְשֵׁנוּ הָעֲיֵפָה. יִתְמַלְּאוּ מַאַגְרֵי תְּהוֹם בְּמֵי בְּרָכָה. יִתְעוֹרְרוּ עֵצִים צְמֵאִים וִיחַדְּשׁוּ עַלְוָתָם. יִזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר וִירַעֲנֵן אֶת רֵאוֹתֵינוּ. יָשׁוּבוּ מַעֲיָנוֹת לְפַכּוֹת, לְהַרְווֹת חַי וְצוֹמֵחַ וּלְיַפּוֹת אֶת נוֹף אַרְצֵנוּ הַמְּשַׁוַּעַת לְמַיִם. אָמֵן!
בִּרְכַּת הַמִּפְגָּשׁ
זְמַן חָלַף מֵאָז הָיִינוּ בְּיַחַד. טוֹב לְהִתְגַּעְגֵּעַ, וְטוֹב לָשׁוּב וּלְהִפָּגֵשׁ. שֶׁנְּבַלֶּה בְּיַחַד שָׁעָה שֶׁל שִׂמְחָה וְקוֹרַת רוּחַ. נְשַׁתֵּף זֶה אֶת זֶה בְּמַה שֶׁחָוִינוּ, בְּמַה שֶׁחָשַׁבְנוּ וּבְמַה שֶׁעָשִׂינוּ, וְנִשְׂמַח אִישׁ בְּשִׂמְחַת רֵעֵהוּ.
אָמֵן!
לַיֹּפִי פְּתַח עֵינֶיךָ.
מֵרִיב הַרְחֵק יָדֶיךָ.
חַיֵּךְ אֶל סְבִיבַתְךָ,
וְתָבוֹא עָלֶיךָ הַבְּרָכָה!
בִּרְכַּת הַבַּיִת
תָּבוֹא עַל הַבַּיִת הַזֶּה בְּרָכָה גְּדוֹלָה.
יִהְיוּ דַּלְתוֹת הַבַּיִת פְּתוּחוֹת תָּמִיד.
יָבוֹאוּ אֶל הַבַּיִת אוֹהֲבִים וְיִמְצְאוּ בּוֹ חֹם וּמַרְגּוֹעַ.
יִנְצֹר הַבַּיִת הַזֶּה זִכְרוֹנוֹת לְכָל יוֹשְׁבָיו,
וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת וּבְנוֹתָיו, גַּם בְּהַרְחִיקָם אֶל קַצְוֵי אֶרֶץ,
יֶחֱזוּהוּ תָּמִיד בַּחֲלוֹמָם.
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן
נוֹדֶה וּנְבָרֵךְ עַל טַעֲמוֹ שֶׁל הַמָזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ, עַל הַשֹּׂבַע שֶׁהִשְׂבִּיעָנוּ, עַל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַח מִי שֶׁהֵכִינוֹ, עַל הָרְוָחָה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ רְעֵבִים הָיִינוּ, עַל הַשֻּׁלְחָן הַמְּשֻׁתָּף עָלָיו הֵסָבְנוּ וְסָעַדְנוּ, וְעַל הַחַבְרוּתָא הַמַּשְׁבִּיחָה טַעֲמָהּ שֶׁל אֲרוּחָה. אָמֵן!
ברכה לסיום לימוד
לא בכדי אמרו חכמינו: 'שבעים פנים לתורה'. התורה, כמייצגת את מכלול היצירה הרוחנית היהודית העתיקה, נמסרה לנו לא רק כדי שנמשיך להעלות גרה את כל מה שנאמר עליה מפי חכמי העבר, אלא גם כדי שנמשיך 'להפוך בה' וכדי שנגלה בין דפיה את עצמנו, את עולמנו, את השאלות הגדולות שלנו, ואף נעז להציע תשובות חדשות ומקוריות לשאלות האלה, או לשאלות ששאלו הדורות הקודמים.
ועוד נאמר: 'לא הביישן למד'. מי שאינו ביישן - שואל שאלות. מי שאינו ביישן - מעז להציע תשובות. מי שאינו ביישן - אינו מפחד לפתוח דפי-תורה ולשבת עם חכמים ממנו, היודעים ובקיאים יותר ממנו בים הכתובים שאינם מוכרים לו. התורה שייכת לכולנו – גם ליודעים הרבה, וגם ליודעים הרבה פחות.
ועל חשיבות ועל יתרונות הלמידה בצוותא כבר נאמר: ' הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן', ועל כן מועילה הלמידה בחברותא גם ליודעים יותר וגם ליודעים פחות. התברכנו בחבורה סקרנית, דעתנית וידידותית, וביחד סיימנו פרק למידה עם טעם של עוד.
נברך את כולנו, שנמצא עוד הזדמנויות ללמידה בחברותא, שיעשירו את עולמנו הרוחני המשותף, ונודה לכל מי שתרם ללימוד אוזן קשבת, לב פתוח ורצון להעניק.
תְּפִלָּה לַיּוֹשֵׁב בְּבִדּוּד
וַאֲנִי תְפִלָּתִי...
שֶׁלֹּא נִדְבַּקְתִּי בַּמַּחֲלָה לִפְנֵי כְּנִיסָתִי לְבִדּוּד.
וְאִם חָלִילָה חָלִיתִי, שֶׁהַמַּחֲלָה תַּעֲבֹר בְּקַלּוּת, וְאֵרָפֵא בִּמְהֵרָה.
ואם חָלִיתִי, שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְהַדְבִּיק אַף אֶחָד.
וְשֶׁיְּמֵי הַבִּדּוּד הָאֲרֻכִּים יַחְלְפוּ בִּמְהֵרָה, וְאֵצֵא אֶל אַוִּיר הָעוֹלָם בָּרִיא וּמְחֻדָּשׁ.
לוּ יְהִי!
בְּרָכָה לַמִּתְחַסֵן
בָּרוּךְ הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת מְקוֹמִי בַּתּוֹר
בָּרוּךְ הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר
שֶׁיָּבִיא מָזוֹר לְנַפְשִׁי הָעֲיֵפָה
שֶׁיַּרְחִיק אֶת גּוּפִי מֵחֹלִי וּמַגֵּפָה
יָשִׂים קֵץ לְחַיִּים שֶׁל בְּדִידוּת
וִיקָרֵב הַיָּמִים שֶׁל שִׂמְחָה וּבְרִיאוּת
יְבֹרַךְ הָרוֹפֵא, הַתְּרוּפָה וְהַמַּזְרֵק
בִּזְכוּתָם עוֹד אוּכַל לָשׁוּב וּלְחַבֵּק
תְּפִלָּה עַל הַחוֹלָה
מִמַּעֲמָקִים קָרָאנוּ. יְהִי רָצוֹן וְתִּזְכִּי לְמָזוֹר לִכְאֵבֵךְ, לִמְנוּחָה לְנַפְשֵׁךְ הַיְּגֵעָה וּלְהֲקָלָה בְּיִסּוּרַיִךְ. לִבֵּנוּ מָלֵא תּוֹדָה לְכָל הַדּוֹאֲגִים לְרִוְחָתֵךְ וְהַמֵּקֵלִים עָלַיִךְ בְּרִגְעֵי הַכְּאֵב וְהַסֵּבֶל. מִי יִתֵּן, וְיִזְכּוּ גַּם הֵם, אִם תָּבוֹא עֲלֵיהֶם שָׁעָה קָשָׁה, לְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה, לִדְאָגָה וּלְרָצוֹן כְּפִי שֶׁהֶעֱנִיקוּ לָךְ בְּחַסְדָּם כִּי רַב. לוּ יְהִי, וְתִזְכִּי לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה. אָמֵן!
תְּפִלָּה לָחוֹלֶה הָאֲנוּש
מִמַּעֲמָקִים קָרָאתִי. יְהִי רָצוֹן וְאֶזְכֶּה לְמָזוֹר לִכְאֵבַי, לִמְנוּחָה לְנַפְשִׁי הַיְּגֵעָה, לְמַרְפֵּא לְכַעֲסִי וּלְהֲקָלָה בְּיִסּוּרַי. לִבִּי מָלֵא תּוֹדָה לְכָל הַדּוֹאֲגִים לְרִוְחָתִי וְהַמֵּקֵלִים עָלַי בְּרִגְעֵי הַכְּאֵב וְהַסֵּבֶל. מִי יִתֵּן, וְיִזְכּוּ גַּם הֵם, אִם תָּבוֹא עֲלֵיהֶם שָׁעָה קָשָׁה, לְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה, לִדְאָגָה וּלְרָצוֹן כְּפִי שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי בְּחַסְדָּם כִּי רַב. מוֹדֶה אֲנִי עַל כָּל הַיֹּפִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּחַיַּי. גַּם אִם חָלְפוּ רִגְעֵי הַחֶסֶד הָאֵלֶה, זִכְרוֹנָם תָּמִיד אִתִּי.
בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל
יְהוּדִים שֶׁנִצְּלוּ מִסַּכָּנָה נָהֲגוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת רַבִּים לְהוֹסִיף, אַחֲרֵי עֲלִיָּה לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶת בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל, וְאָנוּ נֹאמַר בְּמִלִּים שֶׁלָּנוּ:
רֶגַע קָצָר וּמְלֵא אֵימָה שֶׁל סַכָּנָה מַפְרִיד בֵּין כָּל חַיֵּינוּ שֶׁלִּפְנֵי רֶגַע זֶה לְבֵין הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ אַחֲרָיו. כְּפֶסַע הָיָה בֵּינֵינוּ וּבֵין הַמָּוֶת, וְנִצַּלְנוּ. לִבֵּנוּ מָלֵא פְּלִיאָה וְתוֹדָה. אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבַּלְנוּ לֹא נִקַּח כְּמוּבֶנֶת מֵאֱלֶיהָ. תּוֹדָה עַל הַחַיִּים!
תְּפִלָּה לַמַּחְלִים מִמַּחֲלָה קָשָׁה
מִמַּעֲמָקִים קָרָאתִי
בָּאָה שְׁעַת רָצוֹן וְזָכִיתִי לְמָזוֹר לִכְאֵבַי, לִמְנוּחָה לְנַפְשִׁי הַיְּגֵעָה, לְמַרְפֵּא לְכַעֲסִי וּלְהֲקָלָה בְּיִסּוּרַי.
לִבִּי מָלֵא תּוֹדָה לְכָל שֶׁדָּאֲגוּ לְרִוְחָתִי וְשֶׁהֵקֵלוּ עָלַי בְּרִגְעֵי הַכְּאֵב וְהַסֵּבֶל. מִי יִתֵּן, וְיִזְכּוּ גַּם הֵם, אִם תָּבוֹא עֲלֵיהֶם שָׁעָה קָשָׁה, לְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה, לִדְאָגָה וּלְרָצוֹן כְּפִי שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי בְּחַסְדָּם כִּי רַב.
תְּפִלָּה עַל הָעַצְבוּת
מני גל
... וְאַתֶּם יוֹדְעִים, כִּי זֹאת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה מַזִּיקוֹת מְאֹד לְנַפְשֵׁנוּ, כִּי מֵחֲמַת הָעַצְבוּת נִטַּמְטֵם לִבֵּנוּ, וְנִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתֵּנוּ. עַל כֵּן בָּאנוּ בְּיַחַד לְבַקֵּשׁ לָנוּ מְעָט שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, שֶׁנִּלְמַד אֵיךְ לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ גַּם בְּעֵת קָשָׁה. כְּבָר לָמַדְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם קָרָה מָה שֶׁקָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא יָכוֹל לִפְעֹל לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ, עַל אֲשֶׁר זָכָה לִהְיוֹת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְגַם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִכָּל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת בְּחַיָּיו. נוֹשְׂאִים אָנוּ תְּפִלָּה, שֶנִּהְיֵה לְעֵזֶר אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שֶׁנִּתְחַזֵּק, וְנִזְכֶּה לֶאֱסֹף וּלְקַבֵּץ כָּל חֶלְקֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל חַיֵּינוּ, וְיִתְקַבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל חֶלְקֵי הַשְּׂמָחוֹת הָאֵלּוּ יַחַד, וְיִתְגַּבְּרוּ בְּכָל עֹז עַל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁלָּנו, עַד שֶׁנּזְכֶּה לְהִתְנַחֵם מִיְּגוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל.
על פי תפילה של ר' נחמן
ברכת הדרך (עיבוד לעברית - מני גל)
May the road rise up to meet you.
May the wind be always at your back.
May the sun shine warm upon your face;
the rains fall soft upon your fields
and until we meet again,
may God hold you in the palm of His hand.
(traditional gaelic blessing)
תְּקַדֵּם אוֹתְךָ הַדֶּרֶךְ בִּבְרָכָה
וְהָרוּחַ תְּנַשֵּׁב רַק בְּגַבְּךָ
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תָֹאִיר וְאֶת פָּנֶיךָ תְּלַטֵּף
וְהַמָּטָר עַל פְּנֵי שְׂדוֹתֶיךָ יְטַפְטֵף
וְעַד שֶׁהֵנָּה עוֹד תָּשׁוּב בַּחֲזָרָה
תָּגֵן עָלֶיךָ בִּרְכָּתִי מִכָּל צָרָה
תְּקַדֵּם אוֹתָךְ הַדֶּרֶךְ וּתְבָרְכֵךְ
וְהָרוּחַ תְּנַשֵּׁב רַק בְּגַבֵּךְ
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תָֹאִיר וְאֶת פָּנַיִךְ תְּלַטֵּף
וְהַמָּטָר עַל פְּנֵי שְׂדוֹתַיִךְ יְטַפְטֵף
וְעַד שֶׁהֵנָּה עוֹד תָּשׁוּבִי בַּחֲזָרָה
תָּגֵן עָלַיִךְ בִּרְכָּתֵנוּ מִכָּל צָרָה
ברכת הדרך לילדים
יְהִי רָצוֹן שֶׁנֵּצֵא לְדֶרֶךְ בִּבְרָכָה, שֶׁנִּצְעַד בָּהּ בְּבִטְחָה וְשֶׁנַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ בְּשִׂמְחָה. אָמֵן!
ברכה לחנוכת בית
כניסה לבית חדש או מחודש היא שלב אחרון בתהליך ארוך, שיש בו הרבה פעלתנות, התלבטויות, תקוות ותסכולים. הריסת חלקים ישנים בבית והוצאת חפצים ישנים ממנו כרוכים בחששות ובכאב הפרידה מן העבר. תקופת המעבר, בזמן הבנייה, שיש בה, על פי רוב, לא מעט אי נוחות, עשויה להיות גם חוויה מלמדת ומחזקת. אנו לומדים לצאת מאזור הנוחות שלנו, לו התרגלנו כל כך הרבה שנים, ועל פי רוב אנו מגלים דברים חדשים שגורמים לנו הנאה, וכך אנו מגלים את עצמנו מחדש. לבסוף, משנכנסנו לבית החדש או המחודש, אנו מגלים שהכנסנו אליו גם את עצמנו הוותיק, את מי שהיינו תמיד, את מה שבתוכנו, שאינו תלוי כלל וכלל בחומר, בחפצים.
נזכור ברגע משמח זה גם את כל מי שחי אתנו בביתנו הישן, והשאיר בו זיכרונות יפים, אותם נמשיך לנצור גם בין הכתלים החדשים, שלא ידעו את הימים ההם. נחשוב גם על רבים רבים בעולמנו, שמעולם לא היה להם בית, או שאיבדו את ביתם, והם נודדים בעולם ללא בית. נתענג על הזכות שנפלה בחלקנו, לא רק להיות בעלי בית, אלא גם לארח בו ולהעניק באמצעותו חוויה של הכנסת אורחים, חוויה המעניקה גם לנו, ולא רק לאורח.
בשעה טובה ומוצלחת!
תְּפִלָּה לְעֵת מִלְחָמָה
שׁוּב רוֹעֲמִים הַתּוֹתָחִים וְהַמּוּזוֹת שׁוֹתְקוֹת בִּמְבוּכָה. גַּם קוֹל הַתְּבוּנָה נָדַם לוֹ, וּמִסָּבִיב – תְּרוּעוֹת גִּבּוֹרִים מַחְרִישׁוֹת אָזְנַיִם, וְקוֹלוֹת הָאִמָּהוֹת הַחֲרֵדוֹת מְבֻיָּשִׁים.
נִשָׁא כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית לְהִתְפַּכְּחוּת מְהִירָה אֶצְלֵנוּ וְאֵצֶל הַנִּלְחָמִים בָּנוּ. בַּמִּלְחָמָה יֵשׁ רַק מַפְסִידִים. סִיּוּם מָהִיר כְּכָל הָאֶפְשָׁר שֶׁל פֶּרֶץ הָאֲלִימוּת הַזֶּה יִהְיֶה נִצָּחוֹן שֶׁל הַכֹּל.
תֶּחֶזַקְנָה יְדֵי הַחַיָּלִים וְהַחַיָּלוֹת בִּצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, הַמְגִנִּים עַל חַיֵּי כֻּלָּנוּ כְּשֶׁאֵין שִׂנְאָה בְּלִבָּם. יָשׁוּבוּ בִּמְהֵרָה מִשׂדוֹת הַקֶּטֶל בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בְּגוּפָם וּבְנַפְשָׁם. אָמֵן!
תפלה לעת מלחמה - פברואר 2022
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶינוּ, בְּשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, שֶׁנַּמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם, ולֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. רַק יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ: שֶׁלֹּא בָאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת, וְלֹא בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכוּת דָּמִים; רַק בָּאנוּ לָעוֹלָם כְּדֵי לִחְיוֹת בְּטוֹב וְלַעֲשׂוֹת טוֹב. וּבְכֵן, נְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְנָתַנּוּּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְיִשְׁכְּבוּ הַכֹּל וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי רֹע חַיָּתִי מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ. וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעַת אֱנוֹשׁ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
תְּפִלַּת הַפְּלִיטִים
מִמַּעֲמַקִּים קָרָאנוּ. בָּאוּ אוֹיְבִים בְּנַחֲלָתֵנוּ. פַּחַד וְאֵימָה אֲפָפוּנוּ, וַנִּקַּח אֶת מַקֵּל הַנְּדוּדִים וַנַּעֲזֹב אֶת בֵּיתֵנוּ לִמְצֹא מַחֲסֶה וּמִפְלָט בַּמֶּרְחַקִּים. עַל צַוָּארֵנוּ תָּלוּי מַפְתֵּחַ הַבַּיִת, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם נִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו, וְאִם לֹא יֵחָרֵב לִפְנֵי שׁוּבֵנוּ. עָזַבְנוּ מוֹלֶדֶת וַחֲבֵרִים, פַּרְנָסָה וּמָעוֹן, וּפָנֵינוּ אֶל עָתִיד לֹא בָּטוּחַ. לִבֵּנוּ מָלֵא הוֹדָיָה לְכָל הַיָּדַיִם הַנִּשְׁלָחוֹת לְעֶבְרֵנוּ, לַעֲזֹר וּלְרַפֵּא, לְהַעֲנִיק מְנוּחָה וְעִדּוּד. בְּנֵי אֱנוֹשׁ אַחִים הֵם, וְלִבָּם נִכְמַר בִּרְאוֹתָם אֶת סִבְלֵנוּ. לִבֵּנוּ חָרֵד לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנּוֹתְרוּ מֵאָחוֹר, וְהֵם נִלְחָמִים כָּעֵת עַל הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. בְּשָׁעָה קָשָׁה זוֹ, לַמְרוֹת הַגּוּף הַפָּצוּעַ וְהֶעָיֵף, לַמְרוֹת הָרָעָב וְהַצָּמָא, לַמְרוֹת הַחֲרָדָה לְגוֹרָלֵנוּ, אָנוּ נוֹשְׂאִים תְּפִלָּה לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר, שֶׁבּוֹ לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יֵדְעוּ עוֹד מִלְחָמָה.
תְּפִלָּה לְיָמִים קָשִׁים
בְּיָמִים אֵלֶּה, יָמִים שֶׁל מְבוּכָה וּבִלְבּוּל, יָמִים שֶׁל דְּאָגָה וְזַעַם, אָנוּ נוֹשְׂאִים תְּפִלָּה, וּמְבַקְּשִׁים לְהִתְחַזֵּק בְּסַבְלָנוּת, בְּאֹרֶךְ רוּחַ, בִּתְבוּנָה, בִּצְלִילוּת דַּעַת, בְּהִתְאַפְּקוּת וּבְתִקְוָה לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר, אוֹתוֹ נִצֹּר בְּמוֹ יָדֵינוּ עִם כָּל מִי שֶׁנִּמְנָה עַל אוֹהֲבֵי הָאָרֶץ הַקְּטַנָּה וְהָעֲצוּבָה הַזֹּאת, הָאָרֶץ הָאַחַת וְהַיְּחִידָה שֶׁלָּנוּ. נַעֲמֹד זְקוּפִים מוּל שִׂנְאָה וְהִתְגָּרוּת, מוּל לַעַג וְהִתְנַשְּׂאוּת, בְּטוּחִים בֶּחָזוֹן לְאוֹרוֹ הָלַכְנוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ, כְּשֶׁעֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת רַק לִבְנִיָּה וְלֹא לְהֶרֶס. עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר – אָנוּ נָבִיא אוֹתָם. מִמַּעֲמַקֵּי נַפְשֵׁנוּ נִדְלֶה אֶת הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וְלָתֵת, לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹת אֶת הָאוֹר, לְהַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב. אִם קָשֶׁה לִרְאוֹת אֶת אוֹר הָשֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לְחַשְׁרַת הָעֲנָנִים מֵעָלֵינוּ, מִתּוֹכֵנוּ נָבִיא אֶת הָאוֹר!
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם
תְּהִלִּים מ"ב ב'
בֹּקֶר סְתָוִי בְּלֵב הַגַּן הָרוֹגֵעַ שֶׁל בֵּיתִי הַקִּבּוּצִי. לַהַט הַחַמָּה כְּבָר אֵינוֹ מֵעִיק כְּבִימוֹת הַקַּיִץ. שְׁאוֹן הַתּוֹתָחִים אֵינוֹ מַגִּיעַ אֵלֵינוּ, אִם אֵין פּוֹתְחִים אֶת מַקְלֵט הַטֵּלֵוִיזְיָה. זֶה הַמָּקוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַנֶּפֶשׁ, הַמְּבַקֶּשֶׁת מְעַט שַׁלְוָה. וְעִם כָּל זֹאת, לֵילוֹתַי טְרוּפִים, וְהַמַּחְשָׁבוֹת, הֲצָצוֹת וְעוֹלוֹת בִּי הֵן בְּרֻבָּן מַחְשָׁבוֹת דְּאָגָה וְאִי-שֶׁקֶט. עַל לִבִּי עוֹלוֹת תְּמוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, הָעוֹשִׂים יָמִים כְּלֵילוֹת בַּחֲזִית הַדְּרוֹמִית וּבַגּוֹלָן, וַאֲנִי חָרֵד לִשְׁלוֹמָם. אֵינִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּעֵינֵי רוּחִי גַּם אֶת רִבְבוֹת הַהֲרוּגִים, הַפְּצוּעִים, אוֹבְדֵי הַבַּיִת וְהָרְעֵבִים, הַמֻּפְקָרִים לְגוֹרָלָם הַנּוֹרָא מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי, וַעֲדַיִן מַרְבֶּה אֲנִי לִדְאֹג מָה יִהְיֶה גַּם בֶּעָתִיד הָרָחוֹק יוֹתֵר, אַחֲרֵי שֶׁרַעַם הַפִּצּוּצִים יֵרָגַע. פֶּרֶץ הָאַחְוָה הַחוֹבֵק-כֹּל, הַנּוֹשֵׂא אוֹתָנוּ בַּהִתְמוֹדְדוּת עִם אֵימֵי הַהֹוֶה – מָה יִהְיֶה עִמּוֹ, לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב הַשִּׁגְרָה עַל כָּל תַּחְלוּאֶיהָ? אוֹמְרִים לָנוּ, כִּי חֵלֶק גָּדוֹל מֵאִי-הַשֶּׁקֶט הַמֻּדְאָג שֶׁלָּנוּ נוֹבֵעַ מֵהַמּוּדָעוּת לַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים, הָעוֹמְדִים לְהִתְרַגֵּשׁ עָלֵינוּ בְּעוֹלָמֵנוּ. אִם לֹא נִכּוֹן לִקְרָאתָם, אִם לֹא נִבְחַר בְּכוֹחוֹת עַצְמֵנוּ מָה אָנוּ חֲפָצִים לְשַׁנּוֹת, נֵאָלֵץ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפְתָּעוֹת שֶׁהַמְּצִיאוּת תִּכְפֶּה עָלֵינוּ. אִם לֹא נִבְחַר בְּעַצְמֵנוּ בַּאֲפִיקֵי הַמַּיִם, שֶׁיְּחַדְּשׁוּ בָּנוּ אֶת הַחַיִּים, יִסְחֲפוּ אוֹתָנוּ גַּלֵּי הַשִּׁטָּפוֹן בְּלִי שֶׁנּוּכַל לְנַוֵּט אֶת דַּרְכֵּנוּ אֶל הֶעָתִיד. בְּתוֹךְ הֲמֻלַּת הַמִּלְחָמָה, שֶׁבָּהּ הַכֹּחַ מַכְתִּיב אֶת הֶעָתִיד לִקְרוֹת, בֵּל נְוַתֵּר עַל הָעֶרְגָּה לַאֲפִיקֵי מַיִם שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית, חֶבְרָתִית וּמוּסָרִית. מַיִם אֵלֶּה הֵם גַּם הַזּוֹרְמִים בְּעוֹרְקֵיהֶם שֶׁל הַחַיָּלִים הָאַמִּיצִים, הַנְּכוֹנִים לְהַקְרִיב אֶת חַיֵּיהֶם לְמַעַן הַכְּלָל. מִי יִתֵּן, וְנִזְכֹּר אֶת קָרְבָּנָם הַגָּדוֹל בְּבוֹאֵנוּ לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ בְּחַיֵּינוּ.
תְּפִלָּה לַחֲטוּפִים וְלִשְׁבוּיֵי הַמִּלְחָמָה
יַחַד עִם כָּל אֶזְרְחֵי וְתוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִים אָנוּ תְּפִלָּה לִשְׁלוֹמָם שֶׁל אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, הַנְּמֵקִים בְּמִנְהָרוֹת עַזָּה כְּבָר לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים יָמִים וְלֵילוֹת. שָׁם, מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה, אֵין לָכֶם לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, אֵין לָכֶם חֵיק אוֹהֲבִים לְהִתְרַפֵּק עָלֶיהָ, וְאֵין מָזוֹר לְגוּפְכֶם וּלְנַפְשְׁכֶם. יַחַד עִם אוֹהֲבֵיכֶם וּקְרוֹבֵיכֶם אָנוּ מְיַחֲלִים לְשׁוּבְכֶם לְאַרְצֵנוּ בְּשָׁלוֹם. לוּ יָכְלוּ תְּפִלּוֹתֵינוּ לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם כַּיּוֹנָה, הָיִינוּ מְבַקְּשִׁים מֵהֶן לִדְאוֹת וּלְהַגִּיעַ עַד אֲלֵיכֶם, וּלְבַשֵּׂר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁל תִּקְוָה וְאַהֲבָה. אָנוּ חוֹלְקִים אִתְּכֶם בְּנַפְשֵׁנוּ אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הָאֵימָה וְאֶת הַגַּעֲגוּעַ. מִי יִתֵּן, וְתִמְצְאוּ אֶת תַּעֲצוּמוֹת הַנֶּפֶשׁ לַעֲמֹד בְּסִבְלוֹת הַשֶּׁבִי עַד שֶׁנָּשׁוּב לִרְאוֹתְכֶם אִתָּנוּ.
For The War Hostages and Captives
By Rabbi Mani Gal
Together with all of Israel’s citizens and residents, we pray for the well-being of the men, women and children that have been withering away in Gaza’s tunnels for countless days and nights.
There, underground, you know not day nor night; nor the comfort of your loved one’s embrace; your bodies and minds can find no solace.
Along with your loved ones and your relatives, we strive for your safe return.
If only our prayers could spread wings as doves, we would ask them to fly to you and deliver our words of love and hope.
Our souls share in your loneliness, in your horror, in your longing.
May you find within you the strength to persevere your suffering in captivity, until the day we shall see each other once more.
תְּפִלָּה לַנְּשָׁמָה שֶׁתֻּמָּתָה חֻלְּלָה (על פי פסוקי תהלים)
בַּצַּר לִי אֶקְרָא, וְאֶלֵיכֶם אֲשַׁוֵּעַ. שִׁמְעוּ קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי תָּבוֹא בְאָזְנֵיכֶם. אֻמְלַל אָנִי, נִבְהֲלוּ עֲצָמָי, וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי, קְרוֹבַי יַקִּיפוּ עָלָי, דִּמְיוֹנָם כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף, וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים. חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם, חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי. אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי יִצְרָם, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חֶטְאֵיהֶם. אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד יַעֲמֹדוּ, וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק נִצָּבוּ. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. שִׁמְעוּ תְּחִנָּתִי, תְּפִלָּתִי קְחוּ. שִׁמְעוּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיכֶם! רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אַל תִבְזוּ. עַד אָנָה תִּשְׁכָּחוּנִי נֶצַח, עַד אָנָה תַּסְתִּירוּ אֶת פְּנֵיכֶם מִמֶּנִּי? לֵב טָהוֹר לִי, וּמִי יִתֵּן וְרוּחַ נָכוֹן יִתְחַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי!
בִּרְכַּת לַיְלָה
נוּמִי, בִּתִּי, נוּחִי עַכְשָׁיו
לַיִל אוֹתָךְ יַעֲטֹף בִּכְנָפָיו
לָךְ הַמַּרְגּוֹעַ, לָךְ הֶחָלוֹם
עַד בֹּקֶר יֵאוֹר לִבְרָכָה וּלְשָׁלוֹם!
תְּפִלָּה לְשָׁלוֹם
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֵינוּ, שֶׁתִּתְבַּטֵּלְנָה מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מִן הָעוֹלָם, וְיִמָּשֵׁךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה, רַק יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אֲשֶׁר לֹא בָּאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת, חָס וְחָלִילָה, וְלֹא בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכַת דָּמִים, חַס וְשָׁלוֹם, רַק בָּאנוּ לְעוֹלָם כְּדֵי לַחֲלֹק אֶת טוּבוֹ עִם כֹּל בְּרוּאָיו...
עַל פִּי רַבִּי נָתָן שְׁטֵרְנְהֵרְץ, לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת
תְּפִלָּה לִשְׁפִיּוּת
בְּשָׁעָה קָשָׁה זוֹ, כְּשֶׁהָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת, כְּשֶׁהַלֵּב גּוֹאֶה מִתַּעֲרֹבֶת שֶׁל מְבוּכָה, אֵימָה וְזַעַם, וְחַשְׁרַת עֲנָנִים מְכַסָּה עַל שָׁמֵינוּ, אָנוּ נוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם וּמְבַקְּשִׁים לֹא לְאַבֵּד אֶת הַשְּׁפִיּוּת.
כַּמָּה רְגִישָׁה וּפְגִיעָה הִיא הָרוּחַ הָאֱנוֹשִׁית! כַּמָּה קַל לְהָסִיט אוֹתָהּ מֵהַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה בָּהּ הָלַכְנוּ, מְצֻיָּדִים בֶּאֱמוּנוֹת בְּטוּב לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם. כַּמָּה קַל לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ בְּיַחַד עִם זוּלָתֵנוּ, אֶת הַגַּאֲוָה בְּדַרְכֵּנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת וְאֶת הַבִּטָּחוֹן בַּעֲתִידֵנוּ, זֶה שֶׁאָנוּ בּוֹנִים בְּיַחַד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.
רַק לֹא לְאַבֵּד אֶת הַשְּׁפִיּוּת; רַק לֹא לְהִסָּחֵף אֶל עֵבֶר הַפַּחַד, הַמֵּזִין אֶת הַשִּׂנְאָה; רַק לֹא לָתֵת לַמְּצוּקוֹת, הַמְּזִינוֹת אֶת הַיֵּאוּשׁ, לִדְחֹף אוֹתָנוּ לְהִשְׁתַּבְלֵל, לַעֲצֹם עֵינַיִם וּלְהִתְעַלֵּם מֵהַמְּצִיאוּת.
רַק עוֹד קְצָת כֹּחַ לָשֵׂאת בַּהֲבָנָה אֶת הַכָּאוֹס הַמְּנַסֶּה לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֵינוּ, רַק עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת לַעֲמֹד מוּל כָּל מָה שֶׁמֵּבִיךְ וּמַשְׁפִּיל אֶת רוּחֵנוּ, רַק עוֹד קְצָת אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּל תְּמוּנַת הַמְּצִיאוּת וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּעַט שֶׁיָּכוֹל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כְּדֵי לְשַׁנּוֹתָהּ.
עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים שֶׁל סְלִיחָה וְשֶׁל חֶסֶד.
תְּפִלָּה לְתִקּוּן עַצְמִי
רַבִּי חַיִּים מִצַּאנְז נָהַג לוֹמַר:
אָדָם צָעִיר הָיִיתִי וְלִבִּי בָּעַר בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָז חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲתַקֵּן אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם וְאַחֲזִירֵם לְמוּטָב, שֶׁיַּעַבְדוּ אֶת הַשֵּׁם. כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי שֶׁלֹּא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדִי חָשַׁבְתִּי – לְפָחוֹת אֲתַקֵּן אֶת בְּנֵי עִירִי. לְאַחַר שֶׁטָּרַחְתִּי בְּכָךְ וְרָאִיתִי שֶׁגַּם זֶה אִי אֶפְשָׁר, חָשַׁבְתִּי – לְפָחוֹת אֲתַקֵּן אֶת בְּנֵי בֵּיתִי, שֶׁיִּהְיוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. שַׁבְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּדָּבָר וְאָמַרְתִּי – לְפָחוֹת אֶטְרַח לְתַקֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁאֶהְיֶה עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם. טָרַחְתִּי בְּכָךְ הַרְבֵּה וְרָאִיתִי שֶׁגַּם דָּבָר זֶה אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדִי.
מִי יִתֵּן, וּבַמָּקוֹם לַחְתֹּר לְתִקּוּן עוֹלָם, וּבִמְקוֹם לְהַצְבִּיעַ עַל מָה שֶׁחַיָּב הַזּוּלָת לְתַקֵּן בְּעַצְמוֹ, אֶמְצָא אֶת הַטָּעוּן תִּקּוּן בְּתוֹכִי, וְאַתְחִיל לְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ לְתַקְּנוֹ.
מִי יִתֵּן, וְאֶמְצָא אֶת הַשַּׁלְוָה לְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה אֶל תּוֹכִי, אֶת הַיֹּשֶׁר לַעֲמֹד עַל הַפָּגוּם וְהַמַּזִּיק שֶׁבַּהֲלִיכוֹתַי, אֶת הַתִּקְוָה לְגִלּוּי הַדֶּרֶךְ לְתִקּוּן, וְאֶת הָאֹמֶץ לַעֲשׂוֹת זֹאת.
וְהָיָה אִם הִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן, וְלוּ בִּמְעַט, מִי יִתֵּן וְלֹא תִּתְעוֹרֵר בִּי גַּאֲוָה, וְלֹא אֶפְנֶה לְהַבִּיט עַל זוּלָתִי בְּהִתְנַשְּׂאוּת, וְלֹא אֶשְׁכַּח אֶת מִשְׁגֵּי הֶעָבָר שֶׁלִּי. אָמֵן.
תְּפִלָּה לְהִתחַזְּקוּת
יָמִים קָשִׁים שֶׁל מְבוּכָה, שֶׁל יָגוֹן, שֶׁל חֲרָדָה, שֶׁל מֵאוּס וְשֶׁל בּוּשָׁה עוֹבְרִים עָלֵינוּ. עֲמוּסִים בִּמְעַרְבֹּלֶת רְגָשׁוֹת מְעִיקִים אֵלֶּה אָנוּ יוֹצְאִים אֶל הַכִּכָּרוֹת, וּמְקַוִּים לְהִתְחַזֵּק, וְלוּ בִּמְעַט, בִּזְכוּת הַיַּחַד. וְאָז, מִשֶּׁחוֹזֵר כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הַבַּיְתָה, עוֹלִים בְּחַלּוֹנֵנוּ וּמַכְבִּידִים עָלֵינוּ גַּם רְגָשׁוֹת שֶׁל בְּדִידוּת, שֶׁל אֵימַת נְטִישָׁה וְשֶׁל חֹסֶר אוֹנִים. אֶת הַמַּעֲנֶה לְכָל אֵלֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים לִמְצֹא בַּתְּפִלָּה, שֶׁהִיא זִכּוּךְ שֶׁל הִתְכַּוְּנוּת, שֶׁל רְצִינוּת, שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְשֶׁל רֶגֶשׁ טָהוֹר. זוֹ תְּפִלָּה שֶׁאָנוּ מְכַוְּנִים אֶל עַצְמֵנוּ, אֶל הַטּוֹב שֶׁבָּנוּ. אָנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת, שֶׁתְּחַזֵּק אוֹתָנוּ, וְהִיא חֲבוּיָה בְּתוֹכֵנוּ וּמְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת. יֵשׁ בְּמִשְׁעֶנֶת זוֹ מְזִיגָה שֶׁל מַצְפּוּן נָקִי, שֶׁל הַכָּרָה בְּכֹחוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהֵיטִיב, שֶׁל זִכְרוֹן כָּל אוֹתָן חֲוָיוֹת חַיִּים אֱנוֹשִׁיּוֹת וְשׁוֹחֲרוֹת טוֹב, שֶׁל אַהֲבָה וְחֶמְלָה וְרָצוֹן עַז לְתַקֵּן עוֹלָם. זוֹ תְּפִלָּתֵנוּ. עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים שֶׁל חֶסֶד.
תְּפִלָּה עֶרֶב שׁוּבָם שֶׁל פְּדוּיֵי הַשֶּׁבִי
יָמִים רְווּיֵי מֶתַח עוֹבְרִים עָלֵינוּ. בַּחֲרָדָה וּבְצִפִּיָּה גְּדוֹלָה נַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרָאוּ הַשְּׁבוּיִים וְהַחֲטוּפִים עַל אַדְמָתֵנוּ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ לִזְרוֹעוֹת הוֹרֵיהֶם, נְשׁוֹתֵיהֶם, יַלְדֵיהֶם וַאֲהוּבוֹתֵיהֶם. בְּיַחַד עִם כָּל עַם יִשְׂרָאֵל נִשָּׂא תְּפִלָּה לִשְׁלוֹמָם בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ. שְׁעַת חֲזָרָתָם אֵלֵינוּ תְּצַיֵּן עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהַחְלָמַת כֻּלָּנוּ מֵהַפַּחַד וּמֵהַדְּאָגָה, מֵהָעֶלְבּוֹן וּמֵרִגְשֵׁי הַנָּקָם, מִשִּׂנְאַת הָאַחִים הַפְּנִימִית וּמִתְּחוּשַׁת הַשֶּׁבֶר הַנּוֹרָאָה שֶׁאוֹחֶזֶת בָּנוּ כְּבָר שָׁלוֹשׁ שָׁנִים. כָּל עוֹד חָיִים אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים אָנוּ לְתַקֵּן, לְהַבְרִיא, לְהַרְגִּיעַ וְלִבְנוֹת עָתִיד לְאֻמִּי חָדָשׁ. לֹא נְצַפֶּה לְחַסְדֵי שָׁמַיִם – עָלֵינוּ מְשִׂימַת הָרִפּוּי, כִּי אֶת הַיְּצִירָה הַלְּאֻמִּית הַכֹּל כָּךְ יָפָה שֶׁיָּצְרוּ חֲלוּצֵי הַצִּיּוֹנוּת נוּכַל רַק אָנוּ לְהַבְרִיא. לְמַעַן בָּנֵינוּ וּנְכָדֵינוּ חַיָּבִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ כְּדֵי שֶׁהָאָרֶץ הָאֲהוּבָה שֶׁלָּנוּ תָּשׁוּב וְתִפְרַח. מִי יִתֵּן וְיִמָּצֵא בָּנוּ הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת. אָמֵן!
*************
יְהִי רָצוֹן שֶׁנָּכִין לִבֵּנוּ וּנְכוֹנֵן מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, וּנְשַׁגֵּר תְּפִלָּתֵנוּ בְּפִינוּ בְּקוֹל שַׁוְעָה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה.
שֶׁיִּמָּחֵל וְיִסָּלַח וִיכֻפַּר לָנוּ וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל וּלְכָל אָדָם אֶת כָּל מָה שֶּׁחָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְזוּלָתֵנוּ, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ כִּי לֹא בְּמֶרֶד וּבְמַעַל חָלִילָה חָטָאנוּ, כִּי אִם בִּשְׁגָגָה וּמִבִּלְבּוּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ מְתְבַּלְבְּלוֹת תְּפִלּוֹתֵינוּ וְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ, וְנֶחֱלַשׁ שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ עַד מְאֹד, וְכָשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל מֵרֹב הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְטִרְדַּת הַזְּמַן.
וְעַתָּה נִשָּׂא תְּפִלָּה לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרַע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ, הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְווֹת, תְּהֵא מַחְשַׁבְתֵּנוּ זַכָּה, צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה.
וְשֶׁנִּזְכֶּה שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְּדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיֻחָד בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל חָלִילָה, וּנְטַהֵר לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָה וּבְחֶמְלָה, בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתֵּנוּ וּבְשִׁבְתֵּנוּ וּבְשַׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ תִּבְעַר תָּמִיד רוּחַ קֹדֶשׁ בְּקִרְבֵּנוּ.
וְנִשָּׁמֵר מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגַּאֲווֹת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת.
וְאַל יִזָּכְרוּ לָנוּ חַטֹּאתֵינוּ, וּבִפְרָט חַטֹּאת נְעוּרֵינוּ, וַיֵּהָפְכוּ עֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ לִזְכוּת, וְנָשִׂים בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד הִרְהוּר לָשׁוּב אֶל הַטּוֹב בְּלֵב שָׁלֵם וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ.
וְתַצִּילֶנּוּ תְּפִלָּתֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.
וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ שֶׁתִּתְּקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
תְּפִלָּה עַל פִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ