היאבקות חופשית

ההיאבקות החופשית דומה להיאבקות יוונית-רומית, אך זהו סגנון מודרני יותר והחוקים בו שונים במקצת. גם סגנון זה הוא ענף אולימפי.

כללי ההיאבקות החופשית דומים להיאבקות היוונית-רומית, למעט הבדל מהותי אחד: בהיאבקות חופשית מותר ללפות רגליים, ולהשתמש ברגליים במהלך הקרב לצורך ריתוק. הבדל זה יוצר סגנון קרב שונה לחלוטין: בעוד שבסגנון היווני-רומי היריבים זקופים יחסית, עם נטייה קלה של החזה קדימה ומרפקים צמודים לגוף, הרי שבהאבקות חופשית היריבים נלחמים במצב כריעה שבו ידיהם כמעט נוגעות ברצפה וגבם בזווית ישרה לרגליהם.

הניקוד בהיאבקות חופשית ותנאי הניצחון זהים להיאבקות יוונית-רומית, אולם מגוון התרגילים וההטלות גדול יותר עקב מידת החופש הנובעת משימוש ברגליים.

קטגוריות המשקל המקובלות, נכון לשנת 2012, הן קטגוריות משקל זהות לקטגוריות המקובלות בסגנון היווני-רומי: עד 55 ק"ג, עד 60 ק"ג, עד 66 ק"ג, עד 74 ק"ג, עד 84 ק"ג, עד 96 ק"ג ועד 120 ק"ג. בנוסף, קיימות ארבע קטגוריות משקל לנשים: עד 48 ק"ג, עד 55 ק"ג, עד 63 ק"ג ועד 72 ק"ג.

משטר האימונים בהיאבקות חופשית דומה מאוד להיאבקות יוונית-רומית, וכולל תרגילי אקרובטיקה (לפיתוח גמישות וכוח), תרגילי כושר, אימוני טכניקה ואימוני קרבות.

מאחר שקרבות ההיאבקות (בשני הסגנונות) הם לפי קטגוריות משקל צרות יחסית (הבדלים של חמישה עד עשרה ק"ג).

תחרויות היאבקות בסגנון יווני-רומי נערכו באולימפיאדה הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896). באולימפיאדת פריז (1900) לא נערכו תחרויות היאבקות כלל, ובאולימפיאדת סנט לואיס (1904) נערכו רק תחרויות היאבקות בסגנון חופשי. באולימפיאדת לונדון (1908) נערכו לראשונה תחרויות בשני הסגנונות, באולימפיאדת סטוקהולם (1912) שוב נערכו רק תחרויות בסגנון יווני-רומי, ומאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920) נערכות ברציפות תחרויות בשני הסגנונות.

באולימפיאדת אתונה (2004) הוחל בעריכת תחרויות היאבקות לנשים, בסגנון חופשי בלבד.

לאורך השנים היו המדינות הבולטות בענף ברית המועצות (116 מדליות אולימפיות, מהן 62 מדליות זהב), ארצות הברית (122 מדליות, מהן 49 מדליות זהב), טורקיה (61 מדליות, מהן 30 מדליות זהב), שבדיה (82 מדליות, מהן 28 מדליות זהב) ופינלנד (83 מדליות, מהן 26 מדליות זהב). מרבית הישגיהן של ארצות הברית וטורקיה היו בסגנון חופשי, בעוד שמרבית הישגיהן של שבדיה ופינלנד היו בסגנון יווני-רומי.

ההיאבקות נמנתה עם ענפי הספורט האולימפיים כבר באולימפיאדה הראשונה באתונה 1896. לאורך ההיסטוריה האולימפית נערכו תחרויות בשני סגנונות היאבקות: היאבקות חופשית והיאבקות יוונית-רומית. ההבדל המהותי בין שני הסגנונות הוא שבהיאבקות החופשית, שלא כמו בהיאבקות היוונית-רומית, מותר למתחרה לנגוע ביריב מתחת למותניים. בשני הסגנונות מסתיים הקרב כאשר תם הזמן (חמש דקות), כאשר אחד המתאבקים מושכב על גבו, או כאשר בניקוד המצטבר נזקף לזכות אחד המתאבקים יתרון של 10 נקודות. (הניקוד ניתן על ביצוע מוצלח של תרגילים. על ביצוע של תרגיל מסוים ניתן לזכות בנקודה אחת, בשתי נקודות או בשלוש נקודות.) חלוקת קטגוריות משקל הגוף של המתאבקים התעדכנה לקראת משחקי סידני. נקבעו שמונה קטגוריות משקל, והן משותפות הן לסגנון החופשי והן לסגנון היווני-רומי. קטגוריות המשקל הן: עד 54 ק"ג, עד 58 ק"ג, עד 63 ק"ג, עד 69 ק"ג, עד 76 ק"ג, עד 85 ק"ג, עד 97 ק"ג ו-130 ק"ג.

בעבר נהגו מתאבקים רבים להתחרות בשני סגנונות ההיאבקות. באולימפיאדה הראשונה באתונה נערכה התחרות בסגנון היווני-רומי ללא חלוקה של המתאבקים על פי משקל גוף. במשחקי סטוקהולם 1912 נערכו תחרויות רק בסגנון יווני-רומי בשל ההתנגדות העקרונית של מדינות סקנדינביה להיאבקות חופשית. באולימפיאדת אנטוורפן 1920 נכנס לראשונה ענף ההיאבקות על שני סגנונותיו למסגרת קבועה ומסודרת.

באולימפיאדות הראשונות, שלטו ארצות הברית ומדינות סקנדינביה בענף ההיאבקות. במשחקי לונדון 1948 הגיעו המתאבקים הטורקים להישגים מרשימים: שש מדליות זהב – יותר מכל מדינה אחרת. באולימפיאדת רומא 1960 אף שיפרו הטורקים את הישגיהם וגרפו שבע מדליות זהב. במשחקים האולימפיים שנערכו בהלסינקי 1952 ובמלבורן 1956 בלטו מתאבקי ברית המועצות – בעיקר בסגנון יווני-רומי; בכל אחת מבין אולימפיאדות אלו זכו הסובייטים בשש מדליות זהב.

לאורך ההיסטוריה האולימפית הופיעו מתאבקים גדולים. הסובייטי אלכסנדר מאדוואד, מתאבק בסגנון חופשי, זכה בזהב בשנתי אולימפיאדות ובשני משקלים - בטוקיו בתת-כבד ובמקסיקו בכבד. בהיותו בן 35 זכה מאדוואד במשחקי מינכן 1972 להישג יוצא דופן: זהב אולימפי שלישי ברציפות, הפעם במשקל על-כבד. ליואן טדיאשווילי מברית המועצות, מגדולי המתאבקים בכל הזמנים (סגנון חופשי), ניצח במינכן בקרב על מדליית הזהב למשקל בינוני את ג'ון פטרסון מארצות הברית. במשחקי מונטריאול, ארבע שנים מאוחר יותר, התחרה טדיאשווילי במשקל תת-כבד וניצח את בנג'מין פטרסון, אחיו של ג'ון. המתאבק סרגיי בלוגלאזוב מברית המועצות זכה במדליות זהב בסגנון חופשי למשקל תרנגול במשחקי מוסקבה 1980 ובמשחקי סיאול 1988. בלוגאלזוב, שהיה שש פעמים אלוף עולם, החמיץ מדליית זהב שלישית במשחקי לוס-אנג'לס בגלל החרם שהטילה ברית המועצות על שיתופו של הגוש הקומוניסטי באולימפיאדה זו.

בסגנון היווני-רומי אי-אפשר שלא להזכיר את המתאבק האדיר אלכסנדר קרלין הרוסי. לאחר שזכה במדליות זהב למשקל על-כבד בסיאול ובברצלונה, זכה קרלין במשחקי אטלנטה במדליית זהב שלישית רצופה. עד כה קרלין הוא המתאבק הראשון והיחיד בסגנון יווני-רומי שזכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות, והוא עשוי אף לזכות בהזהב רביעי, במשחקי סידני 2000.

היאבקות – חופשית

החופש הרב שניתן למתחרים בהיאבקות חופשית בבחירת הטכניקה, איפשר לענף זה להפוך לפופולרי יותר מבין סגנונות ההיאבקות במשחקים האולימפיים מאז שעשה את הופעת הבכורה שלו בשנת 1904.

היאבקות – חופשית

החופש הרב שניתן למתחרים בהיאבקות חופשית בבחירת הטכניקה, איפשר לענף זה להפוך לפופולרי יותר מבין סגנונות ההיאבקות במשחקים האולימפיים מאז שעשה את הופעת הבכורה שלו בשנת 1904.

למרות ההיסטוריה היוונית-רומית הארוכה והמפוארת, שראשיתה בימי קדם, משמעות השינויים של הסגנון החופשי היא כי רבות מההגבלות אינן חלות על סגנון זה, ולמתאבקים מותר להשתמש בכל חלקי גופם בכדי לנסות להשתלט על היריב ולהכניעו.

כפי שהמתאבקים זקוקים למיומנויות טכניות כדי לשלוט באחיזות ובזריקות השונות על מנת להשיג את ריתוק היריב, הם צריכים גם להיות בעלי רמות גבוהות של סיבולת כדי לשמור על התקפותיהם בספורט שהוא אחד מהאינטנסיביים ביותר.

התחרות יכולה להסתיים מהר אם המתאבק מנצח בשתי המערכות הראשונות מתוך שלוש, או אם הוא מרתק את כתפי יריבו לרצפה. עם זאת, אם הוא לא מצליח בכך, המתחרה שהשיג את מספר הנקודות הרב ביותר לאחר שלושה סיבובים מוכרז כמנצח.

לפני ששיטת הניקוד הוצגה, ההיאבקות היתה נמשכת עד שאחד המתאבקים היה מוכרע לרצפה, והמשמעות היא שהיו תחרויות שהיו נמשכות שעות עד הכרזת המנצח. במתכונתה הנוכחית של ההיאבקות, כל סיבוב נמשך שתי דקות, עם 30 שניות הפסקה בין סיבוב לסיבוב.

קיימות שבע קטגוריות משקל בסגנון חופשי לגברים וארבע קטגוריות לנשים בלונדון 2012, כשנשים התחרו לראשונה במשחקים האולימפיים באתונה 2004.

תחרויות היאבקות בסגנון חופשי מתקיימות על בסיס המפסיד יוצא, ושני המנצחים בחצי הגמר מתחרים על מדליית הזהב. לכל מתאבק המפסיד לאחד המתחרים בגמר בשלב כלשהו של התחרות ניתנת הזדמנות להתחרות על אחת משתי מדליות הארד בשלב הרפשאז'.

רוסיה, יפן וארצות הברית הן המדינות הדומיננטיות ביותר באופן מסורתי בהיאבקות חופשית, אם כי מדינות כמו איראן ואזרביג'אן זכו גם הן להצלחה בספורט זה.

גברים מתחרים במשקל

גברים עד 55 ק'ג

גברים 55-60 ק'ג

גברים 60-66 ק'ג

גברים 66-74 ק'ג

גברים 74-84 ק'ג

גברים 84-96 ק'ג

גברים 96-120 ק'ג

נשים מתחרות במשקל

נשים עד 48 ק'ג

נשים 48-55 ק'ג

נשים 55-63 ק'ג

נשים 63-72 ק'ג

ניתן לשער שהיאבקות בסגנון חופשי התפתחה כחלק ממשחק שנקרא 'catch as catch can' ('תפוס כפי יכולתך'), שהיה סוג של היאבקות פופולרית במאה ה-19.

בתחרויות הסגנון החופשי מותר למתאבקים להשתמש בכל חלקי הגוף בכדי לנסות להתגבר על היריב.

בכדי להימנע מכך שגבו ייגע בשטיח ושהוא ירותק, המתאבק יאמץ תנוחה קמורה הנקראת 'גשר'.

המתאבק יכול לקבל הזהרה על 'פסיביות' אם הוא מאמץ גישה נגטיבית על ידי הימנעות ממאבק ביריבו. הספורטאי הפסיבי מוצב אז במרכז השטיח ומאפשר ליריבו לפתוח במהלך התקפה.

האבקות חופשית בישראל

האבקות חופשית קיימת בישראל משנת 73 כאשר שני עולים חדשים מברית המועצות לשעבר פיתחו את הענף בארץ .

ויקטור זילברמן סגן אלוף אירופה בשנת 1973

רמי מירון מקום שישי אליפות עולם בשנת 1975

ולאחר מכן הוחלט בארץ להקים את נבחרת ישראל בהאבקות חופשית

בשנות ה-90 עלו לארץ מספר רב של מאמנים בהאבקות חופשית מברית המועצות, והם פיתחו את הענף בכל רחבי הארץ ישראל(אשדוד, נצרת עילית, בת ים, שדרות, אופקים,קריית גת ונתניה) .

האבקות חופשית בבאר – שבע

בשנת '91 נפתחה קבוצה בבאר-שבע והיא 'מכבי באר-שבע' בהנהלת לאוניד שולמן.

בשנת 92' באגודת 'הפועל באר-שבע' נפתח ענף גם של האבקות חופשית (שעד אז היה קיים בה רק האבקות יוונית רומית)

בשנת 2010 ענף ההאבקות החופשית וענף ההאבקות היוונית רומית באגודת 'הפועל באר-שבע' הופרדו:

הענף היווני רומי נשאר באגודת 'הפועל באר-שבע'

ולענף החופשי נפתחה אגודה חדשה בשם 'הפועל השגי באר-שבע'.

מכיוון שלא הייתה להאבקות החופשית באגודה מספיק תמיכה כדי להגיע לרמה של 'מכבי'.

בשנת 2007 הצטרף לקבוצת 'הפועל באר-שבע' מאמן

בבאר שבע מתאמנים נכון להיום כ-200 ילדים מעל גיל 13.

חדש דימיטרי סוקולוק המאמן האבקות חופשית.

האבקות נשים בבאר-שבע

האבקות נשים בכל העולם קיימת רק בהאבקות חופשית.

האבקות נשים בארץ התחילה בשנת 2004, באגודת 'הפועל השגי באר-שבע'. בה המאבקת הראשונה הייתה מזל יעקובוב.

בשנת 2006 באליפות בינלאומית בלטביה השתתפו שלוש נציגות ישראליות באר שבעיות

מזל יעקובוב במקום הראשון

אנה ברוסקוב במקום השני

תמרה פרנברוך במקום השלישי

בקטגוריות משקל שונות.