כשאסי חסקל, תושב שכונת מורשה ברמת השרון, היה בן 12 הוא גילה את ייעודו בחיים - לעצב חזיות. "אני זוכר את עצמי נכנס לחדר של אימא שלי ומוציא משם חזיות במטרה לקשט אותן בפייטים צבעוניים", מספר חסקל, בשנות השלושים לחייו ("אני לא מוכן לחשוף את הגיל האמיתי, זה עושה עין הרע").

"גדלתי בבית עיראקי שהתרבות והשפה הערבית היו חלק משמעותי מאוד בתוכו. בכל יום הולדת או אירוע משפחתי היינו מזמינים רקדניות בטן. מהר מאוד נדלקתי על העניין והחלטתי שזה מה שאעשה כשאגדל". בגיל 15 תפר חסקל בגדים למלכת ריקודי הבטן, ברי סימון, שחזרה השנה לתודעה הציבורית בזכות "האח הגדול".

"את ברי הכרתי דרך שכנה", מספר חסקל. "כאחד שלא למד דקה בחיים שלו עד אז ולא ממש היה מוכר, טבעי היה שברי סימון לא ממש תשים עליי. למרות הכול היא הסכימה לתת לי הזדמנות לעצב לה חזייה.

"כשהגעתי הביתה התחלתי לפרק את החזייה שלה לגורמים. אני זוכר את הצעקות של סבתא שלי שלא הבינה מדוע אני משחק בחזייה. לאחר שבוע הגעתי לברי עם החזייה המשופרת. היא נורא התלהבה ומאז הפכה אותי למעצב הבגדים האישי שלה".

ההילה סביב ילד הפלא מרמת השרון הלכה וגברה. הקרבה לסימון, שהייתה אז בשיאה, עוררה את סקרנותם של לא מעט גורמים בתעשיית הבידור הישראלית שהתפעלו מהנער הצעיר. אפילו בתיאטרון הבימה פנו לחסקל כדי שיעצב תלבושות עבור מספר הצגות, אך הוא סירב.

"החלום שלי מאז ומתמיד היה לעצב בגדים לרקדניות בטן, כמו ברי סימון. ההצעה הייתה מפתה, אבל כבר אז לא הסכמתי להתפשר על הדרך שלי", אומר חסקל. "יש משהו נאמן במעצב תלבושות למחול מזרחי כמוני. החלטתי פשוט לא לסטות מהדרך שהצבתי לעצמי".

הזמן הרב שהשקיע בעיצוב בגדים בא על חשבון הלימודים בתיכון "עלומים", אבל למרות ציוניו החלשים הנהלת בית הספר לא ויתרה על הנער המוכשר והעבירה אותו למגמת אמנות. "בלי העזרה שהעניקה לי העירייה ובית הספר סביר להניח שלא הייתי היום במקום שאליו הגעתי", הוא אומר. "זאת גם הסיבה שהחלטתי להישאר תושב רמת השרון. אני פשוט חולה על העיר הזאת. אני רוצה לחיות כאן עד יומי האחרון".

לאחר סיום לימודיו שירת חסקל בבסיס תל השומר. תפקידיו הצבאיים הרשמיים היו טבח וספר, אך בפועל הוא לא הפסיק לתפור. "בצבא נתנו לי לעשות מה שאני רוצה", הוא נזכר. "עשיתי מכפלות למדים של תת אלופים ואלופים. כולם ידעו מי זה אסי חסקל. הייתי סלב בצבא".

במקביל לעיצוב התלבושות פיתח חסקל במרוצת השנים קריירת ריקוד במחול מזרחי ואף פתח לפני כעשור סטודיו לריקודים ברמת השרון, שבו עברו מאות תלמידות.

"לא כל מי שמגיעה אליי לסטודיו עושה זאת בשביל להיות רקדנית", הוא מספר. "אומנם יצאו מהסטודיו שלי כמה מורות ורקדניות על בארץ ובעולם, אבל רוב הבנות מגיעות אליי בשביל התעמלות נטו. ריקודי בטן משפרים באופן נהדר את גמישות מפרק האגן ואת היציבה ועוזרות לבחורה להתחבר אל הנשיות שלה".

מה מצבו של תחום ריקודי הבטן בישראל?

"מדינת ישראל היא גן עדן לריקודי בטן, חד וחלק. במיוחד באזור השרון ניתן למצוא כמעט בכל חדר כושר שיעור מחול מזרחי בסטודיו. יש לנו גם כמות משמעותית של רקדניות מוכחות. רק שימשיך כך".

אני גבר

בימים אלה מחלק חסקל את זמנו בין רמת השרון לפסטיבלים ואירועים ברחבי העולם. "יש הערכה עצומה בעולם לכל נושא הריקוד וריקודי הבטן בפרט. זה כבוד גדול עבורי לייצג את ישראל".

למרות התהילה הבינלאומית שלו, חסקל לא הצליח להימלט מהגורל של כל ישראלי המייצג את המדינה בחו"ל, וגם הוא ספג איומים מגורמים אנטי ישראלים.

"לפני כמה שנים הגעתי לפסטיבל בבריסל, בלגיה", הוא מספר. "כמה ימים לפני ההופעה קיבלתי מכתב למלון. כתבו לי שם שיודעים מי אני ואיפה אני מופיע ושכדאי מאוד שנשחרר את פלסטין.

"באותו רגע לא ייחסתי לזה חשיבות. הייתי בטוח שזה סתם אידיוט שהשתעמם. בסופו של דבר עדכנתי את מנהל הפסטיבל והנושא הגיע עד לפרלמנט הבלגי. שמרו עליי 30 שוטרים ומאבטחים. אפילו להשתין לא נתנו לי ללכת לבד".

לא רק עם איומי טרור חסקל נאלץ להתמודד, אלא גם עם לא מעט תמיהות סביב בחירתו לעסוק בתחום ריקודי הבטן. הוא לא מתעלם מהדימוי הנשי בתחום המחול המזרחי שבו הוא עוסק, אך לדבריו הדבר אינו פוגע בגבריותו. "אני לא פחות גבר מאף אחד", הוא מצהיר. "אני מסכים שהתחום בו בחרתי לעסוק הוא לא בדיוק גברי על פי הנורמות החברתיות, אבל זה לא עושה אותי לפחות גבר".

לא זכית אף פעם לתגובות שליליות בנושא הזה מהסביבה?

"אני לא מתעסק בתגובות שליליות. מי שאין לו משהו טוב להגיד, אז שפשוט לא יגיד לי. לא סתם הפכתי למותג ריקוד בארץ ובעולם. אני בינתיים זה שמסתובב בעולם ועושה חיים, אז שיתפוצצו. למדתי בחיים להסתכל קדימה. הגעתי למה שהגעתי בשתי ידיי ואני ממש לא צריך להצטער על כך".