הקודש של איב הוא המזוזה. המילים הנסתרות בתוך בית העץ הקבוע על משקוף הבית. האדם מן החול נוגע בקודש בכל פעם בו הוא נכנס או יוצא ממבנה. נגיעת אלוהות קטנה. שמלת ה'סרטפלס' של איב צמודה צמודה ומדמית את קלף המזוזה. על השובל התגלגלת מטה כתוב הפסוק 'שמע ישראל'. השיפון המכסה על השמלה מזכיר את בית המזוזה המכסה ושומר את הקלף.
טליה בחרה לקדש אתת החיים אל מול המוות. בעוד אנו מכירים תרבויות שמקדשות את המוות כמטרת החיים, בחרה טליה להראות את היופי שבחיים ורק אותו. הבגד בגוני זהב ומתקשר לאמן הנודע גוסטב קלימט ולשלל יצירותיו המהללות את החיים. הבגד רחב ועוטף את הגוף באהבה, ממש כמו החיים, שנמצאים עמנו בכל רגע. הטלאים בבגד מזכירים לטליה עטיפת מתנה. הפרס הוא חייךָ.
העיצוב של יובל יסגור את מעגל הקודש והחול. יובל שלנו עיצבה את שמלת הנשף שלה מבגדי עבודה של הקיבוץ. הנשף הוא חגיגי ומלכותי ומהווה ניגוד ליומיומיות, לפשטות וענווה שיש בבגדי העבודה. השמלה עשויה משני חלקים. הבד הוא בד תלאים עשוי ממכנסי עבודה, אך הגזרה היא גזרת שמלת נשף חגיגית ומלכותית.
שמלתה של שניר מציגה את מצוות הפרשת החלה, בה נשים מבקשות את משאלותיהן ואת שעל ליבן. השמלה עשויה שריג בד חום. השריג הוא בד נמתח וגמיש ממש כמו הבצק ממנו עשויה החלה והצבע מזכיר אותה גם כן. מן הכתפיים נשזרות רצועות בצורת החלה והקצוות שרופים ומזכירים לנו את גורל החתיכה שהופרשה מן השלם לטובת המצווה. המחשוף העמוק בגב הוא חלון המשאלות שנפתח בעת הפרשת החלה .
אור עיצבה מכנסיים רחבים ורפויים וחולצה- מכסימום נוחות לקיבוצניק המצוי. על החולצה מודפס סידור העבודה של הקיבוץ בכתב ידה של אפרת, אמה של אור. סידור העבודה הוא קודש הקודשים של הקיבוץ. הוא מחזיק אותו ומסייע לכולם לעבוד בשילוב. מעל שני אלה נחה שמלת שיפון שקופה למחצה שעוטפת את הבגד ומוסיפה נגיעה של טוהר וקדושה.
