20.10.2025  

שלום רב, 

     שנתיים אחרי ה7.10.23, קבלנו את החטופים החיים והבטחה להחטופים המתים ביחד עם סיום הלחימה האקטיבית ברצועת עזה. הויכוחים על הנרטיב בקשר למלחמה, המשך הלחימה בשנה השנייה, ומדיניות מתן סיוע לאוכלוסיה בעזה ימשיכו. האם היו מעשים שלא תאמו את בבסיס המוסרי והאתוס היהודי של מדינת ישראל? כשמדובר בחיי אדם של הפליסטינאים - נשים גברים וטף. היה חשוב מאוד לנהוג בהם ברוח האנושיות וברוח הכבוד לאדם שבבסיס של החכמה ווהאחריות לזולת.  לא לאבד תקווה הוא דבר חשוב, אבל אני ורבים כמוני, מחכים לחישוב מסלול מחדש. יש הרבה מקום לפעול לשינוי ולשיפור. נקווה שנמצא את הדרך לעצור את מעגל ההרס והרצח, ונתקרב להיות חברה שכבוד להיות חלק ממנה. 

     בעבר הלא רחוק-- סביב 600 ימים למצב החטופים,  כתבתי -- חידוש הלחימה שנוי במחלקת בתוך החברה הישראלית. הסבל של החטופים ומשפחותיהם, והתמיכה של רוב חלקי העם בהבאתם הביתה חוצה מחנות. הסבל והסכנות שמשפיעים על האוכלוסיה האזרחית בעזה מהווה עוד אחת מנקודות המחלוקות בישראל ויש אי הסכמה על מה קורה שם ומהו הדבר המוסרי והראוי לעשות שם. בינתיים, אנו מחכים לשובן של חלק נוסף של החטופים, ואנו מקווים שנוכל לקבל את כל החטופות והחטופים חזרה לישראל כדי שהם, אלו בחיים ואלו שאינם בחיים, יגיעו הבייתה. רק כך נוכל גם אנחנו להתקדם בתהליך השיקום הדרוש לרובינו. אין להשוות בין הסוגים השונים והחוויות הכל כל שונות שאנשים עברו ועוברים, אבל מימדי הטראומה הלאומית כמעט ולא פסחה על אף אחד מאזרחי מדינת ישראל. ועדיין יש לשקול מה עלינו לעשות מול האויב ומול האוכלוסיה האזרחית הנמצאים כבי ערובה לשלטון הרצחני של החמס. עדיף שאנו נקיים את הדיון הזה ולא להשאיר את זה לאומות העולם שמידת התמצאותם במציאות המורכבת שלנו חלשה ביותר. 

באתר יש מידע שניתן לראות דרך לחיצה על הלשוניות השונות. יש דברים בעברית לצד הרבה דברים שמופיעים באנגלית. תודה על הביקור שלכם כאן.

בכבוד רב, שמשון רובין 

ההמשך מביא דברים שפורסמו בדף הפתיחה בעבר...

יום השנה לפתיחת המלחמה הזמין שורה של אירועים שבאו לתת ביטויים מגוונים לרצונות וצרכים של ציבורים שונים לבטע את כאבם בתוך החברה הישראלית. כמו באבל, אין דרך אחת ונכונה לגשת למשימה של מתן משמעות ולכבד את הזיכרון של המתים, החטופים, הפצועים, ומעגלים רבים של אנשים שחייהם נפגעו במלחמה הזו. חשוב להכיר בחיבורים המקשרים בין אזרחי המדינה ושהופכת אירועים בחדשות לאירועיים אישיים וממשיים בחיים של כל כך הרבה מאיתנו. 

כשנה לאחר פתיחת שערי הגיהנום ושערי הדאגה לזולת-- החטופים, הנופלים, הפצועים, המתים, והמפונים -- ומשפחותיהם וחבריהם. אלו וגם אלו נמצאים בתודעה מתמדת  של האזרחים בישראל, היהודים בעולם, ולציבורים שלימים של אנשים המבכירים בגודל האסון שנפל על מדינת ישראל. רק טבעי הדבר, שהאנשים החיים פה בארץ מרגישים בצורה העוצמתית ביותר-- את הכאב, הגעגועים, העצב, והדאגה לגורל יקיריהם ומדינתם.  

[[הערה: באתר כאן ובאתר של המרכז/המעבדה לחקר אובדן שכול וחוסן נפשי, יש מידע שיכול לשמש אנשי בריאות הנפש והציבור הרחב. בנוסף לספר "הפנים הרבות של האובדן והשכול" שכתבתי ביחד עם ד"ר רות מלקינסון ופרופ' אליעזר ויצטום, יש חומרים נוספים הרשומים בדף הפרסומים באתר זה. עדכון החומרים כדי להתאים למצב הענינים של היום עדיין בעשייה. כמו כולם, המטרה המשותפת שלנו היא להגן ולשמור על חיינו וחירותינו, ולעזור למי שזקוק לכך.]]

ימים וחודשים מטלטלים עברו על כולנו ויש להיערך לבאות. עבור העם במדינת ישראל, הלחימה בתוך רצועת עזה והשימרה על הגבולות בצפון מרחיבים את מעגלי הכאב והשכול. הנכונות לשרת הרף הסכנות מעוררת הערכה רבה ומזכירה לכולנו שרוח האדם בישראל ניכרת בדאגה לציבור ובמחויבות לעמו ולמדינתו.  אנו ממשיכים לדאוג לחטופים ולכאוב את מות הנופלים שמצטרפים למספר בלתי נתפס של קרבנות בשבת השחורה של שמחת תורה. 

מימדי האסון והצרכים האדירים שעולים על פני השטח מבהירים עד כמה יש צורך ומקום לעזור, נפשית וחומרית . אין מילים של נחמה שיכולים לשנות את המציאות, אבל ברצוני להגיד שליבי כואבת ומדממת בעקבות הטרגדיות שנחשפנו אליהם. 

לאנשים שאיבדו קרובים וחברים, לאנשים שקרוביהם נחטפו או שאין עדיין מידע על מה עלה בגורל יקיריהם, לפצועים בגוף ובנפש, למחלימים, לאלו שאיבדו בית וקהילה, לאלו שממשיכים להיות תחת מתקפות, וכו' - מי יתן ותזכו לדברים שיקלו על סבלכם בטווח הקצר ולאורך זמן.  

אנו עדים להתגייסות חסרת תקדים של אזרחים ובעלי מקצוע התורמים זמן, כסף, ידע, ושירותים מקציעיים. בוודאי בתחום של בריאות הנפש, ניתן להתרשם שפסיכולוגים, עובדים סוציאלים, פסיכאטרים ואחרים עושים כמיטב יכולתם להושיט מזור וללוות משפחות וקהילות בימים אלו. ייקח עוד זמן כנראה עד שאירגון השירותים וליווי המטפלים יגיעו לרמות האופטימליות. יש "עת לעשות", ויש "עת לשפר את העשייה ולמדוד את הצלחתה." אנו נמצאים בסיטואציות שנברך על המשך התקדמות בשניהם.   

כמי שהקדיש שנים רבות לעבודה טיפולית ומחקרית בתחום של אובדן ושכול, אני רואה את התערובות של טראומה ושכול כמציאות שמאוד מקשה על היכולת להתמודד עם האבל והיגון המתלויים למות בן משפחה וחברים אהובים. ישראל היא קטנה, ותגובות לאובדן נוגעות לכולנו. גם למתאבלים וגם למעגלי המשפחה המורחבת, חברים וחברות, עמיתים לעבודה, אחים לנשק-- מות כל אחד משפיע בצורות שונות ובמינונים שונים. 

בתקווה לימים טובים יותר וכואבים פחות,

פרופ' שמשון רובין

קיץ ולקראת החגים תשפ"ד - יולי, 2023

שלום רב,

זמנים מאוד מסוכנים עוברים על מדינת ישראל והחברה הישראלית. יש הרבה סיבות לחשוש לחוסנה של המדינה שחוגגת 75 שנה לקיומה. החששות של הציבור לאור ההתרחקות מהקפדה על הפרדת רשויות, קידום מקצועיות, אמירת אמת, וכיבוד זכויות של כל אדם בישראל בהיותו אדם-- מאוד מדאיגים. מילים כמו בושה, פייק, ושחיתות פרצו לחיינו. מפחיד עד כמה היהדות יכולה להיות בת ערובה לכוחות אפלים, גזעניים, ואנטי-אינטלקטואליים באקלים של היום. כבוד לאדם בהיותו אדם שנברא בצלם אלוהים הוא הבסיס ליהדות שאני מכיר.  

עם סיום הקיץ ולפני החגים ותחילת החורף, אנו נערכים לקראת שנה חדשה. כראש התכנית "זרמים, לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית" בבית ספר למעדי הפסיכולוגיה של אוניברסיטת חיפה, קליטת מחזור חדש של אנשי טיפול לתכנית של 3 שנים של הכשרה מתקדמת ממשיכה מסורת של מעל שולשה עשורים. במכללת עמק יזרעאל, עם פתיחת התכנית למ.א. בפסיכולוגיה רפואית, אלמד קורס על אובדנים בנוסף לקורסים על פסיכופתולוגיה התפתחותית לתכנית מ.א. בפסיכולוגיה חינוכית וקורס על פסיכותרפיה וקולנוע לסטודנטים לב.א. עיסוק בפסיכותרפיה והדרכה על טיפול ממשיך להיות הגרעין של הזהות המקצועית שלי כפרופסור לפסיכולוגיה קלינית. ב=2022 בגלובס הופיע כתבה וראיון עימי "על אבל" במדור אחד X אחד.  

פרסמתי מספר מאמרים ופרקים שראו אור השנה, ומי שמתעניין יכול למצוא את הדברים החדשים ליד הישנים ברשימת פרסומים על האתר. הפתיח באנגלית גם מפרט קצת יותר ואתם מוזמנים להסתכל גם שם. 

  בשנת 2021-22 (תשפ"ב), חזרנו לשגרה החדשה שכללה את הקרונה. הכנס הרביעי על אובדן שכול וחוסן נפשי התקיים בתחילת אוקטובר 2021 בזום וניתן למצוא סיכומים וסרטונים בפסיכולוגיה עברית. כחלק מהכנס, התייחסתי לשאלון המקוצר של המודל הדו-מסלולי בעקבות אובדן עם 11 פריטים (ה-TTBQ3-CG11). הוא מופיע בעברית ובאנגלית תחת הלשונית של פרסומים והמודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול. 

מאחל לכולם בריאות ושנה טובה ומוצלחת.

שמשון רובין

במאי כתבתי: סיימתי לכתוב כמה מילים על החודש הקשה הזה בעמוד הבית של האתר באנגלית. כרגע אסתפק במה שכתבתי שם, ולמי שרוצה לקרוא את הדברים, נם זמינים לכול.

עם בוא האביב, זה זמן טוב להיזכר בכך שאנו בישראל, וגם יתר האנשים והבעלי חיים בעולם, משפיעים איש על רעהו וכל יצור על היצורים האחרים. אני מאחל לכולנו עמידות בשנה השנייה להתמודדות עם הקורונה, עם בריאות, הכרה באחריות ההדדית שיש לנו כבני אדם אחד כלפי השני וגם לעולם כולו, ועם דאגה למעשים שמבטאים את הפנמת החשיבות בבחירות הנכונות. 

כתבתי לפני חצי שנה שפתיחת השנה היהודית גם מבשרת על פתיחת השנה האקדמית שתתחיל אחרי החגים. איך ומתי נקיים את ההוראה והמחקר פנים על פנים (כנראה עם מסכות) ואיך ומתי בכלים הווירטואלים הם בגדר דברים נסתרים בימים אלו. נדרש מהסגל ומהסטודנטים גמישות ויכולת הכלה כדי להפיק את המירב ממצב זה. אני מקווה ואף מאמין, שנצליח. 

איחולים חמים לשנה טובה עם מיטב הברכות לבריאות נפשית, פיזית וכלכלית, בכבוד רב,

שמשון רובין

נ.ב. מילים מתחילת הקיץ: אנחנו בישראל וציבורים מסביב העולם מתמודדים עם הסכנות של הפנדמק קורונה (קוביד-19) ועם ההשלכות על הבריאות הפיזית, נפשית וכלכלית של כולנו. בתקופה לא פשוטה זו, אני ועמיתי מקדמים מיזם בשם "ממעמקים" שמטרתה לעזור לאנשים המתמודדים עם אובדן ושכול והיכולים להיעזר במגוון שירותים. המיזם פונה הן לאנשים שחוו שכול בעבר או חווים אובדן בהווה, והן לצוותים רפואיים ואחרים המעונינים לקבל כלים להתמודד עם נושא אובדן בימים קשים אלו. זוהי זכות לא מבוטלת להיות חלק מפרויקט התנדבותי זה לצד האנשים המצויינים שהתגייסו לפרויקט. מי ייתן ונוכל לעבור ממצב " אובדן מקורונה" למצב של עזרה לאנשים שמתמודדים עם סוגי אובדן בנסיבות אחרות שמאפשרים למעגלי התמיכה שלהם להיות זמינים ונגישים. 

העלינו את חוברת הרצאות נבחרות מכנס אילת 2019 כאן ובאתר של המרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי. 

התייחסתי לנושא המצב בארה"ב בדף הפתיחה שלי באנגלית. מי שמעונין, מוזמן לעבור ולצפות בזה שם. נושא שמירה על כבוד וזכויות האדם, ללא קשר למוצא, דת, או כל מרכיב אחר, חייב להיות חלק מהותי מהמרקם החברתי הן בארה"ב והן בישראל. לצערי, מצבינו לא טוב, ויש למצוא את הדרך לתקן את זה ברמת הפרט וברמת החברה והמדינה. 

בברכת בריאות וכל טוב,

שמשון רובין 

כאן מופיע המשך הפתיחה-- ברוכים הבאים לאתר דף הבית שלי, לעשור החדש, ולמבוא תמציתי זה. עם פתיחת שנת הלימודים תש"פ, התחלתי בעוד שנה של פעילות אינטנסיבית. אני ממשיך כמייסד וראש המרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי, וכראש התכנית "זרמים" ללימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה. עבודתי בפסיכולוג קליני פעיל עם מטופלים הוא החלק החשוב ביותר בעבודתי, שהרי באתי למקצוע כדי לעבוד ולטפל באנשים. רק אחר כך, הפכתי למדריך על טיפול, מורה ומרצה, יועץ, מנהל, וחוקר פעיל. אני ממשיך בעבודה כחבר סגל בבית ספר למדעי הפסיכולוגיה בדרגת פרופ' אמריטוס באוניברסיטת חיפה, וכאיש סגל במכללת עמק יזרעאל. וכדי שלא יהיה משעמם, יש לי העבודה כעורך משנה של הג'ורנל הבינלאומי המוביל  Death Studies. 

שמחתי להרצות בכנס על פסיכותרפיה בבואנוס איירס ארגנטינה ביולי ואף להגיע למאצ'ו פיצ'ו בפרו בדרך חזרה לישראל. בנובמבר התפרסם מאמר חדש על המודל הדו-מסלולי לאבל ויגון בדמנציה עם אלכס מנביץ וישראל דורון: 

     Rubin, S.S., Manevich, A. & Doron, I. (2019). The Two-Track Model of Dementia Grief (TTM-DG): The theoretical and clinical significance of the continuing bond in sickness and in death. Death Studies.   doi: 10.1080/07481187.2019.1688014

ולקראת סוף 2019, הרציתי במליאה של כנס הפסיכולוגים השיקומיים על הפנים הרבות של המודל הדו-מסלולי לאובדן והתאמתו לתחום רחב של אובדנים.