מהלך המסע 

• משך ואופי המסע: המסע לפולין נמשך בדרך כלל כשבוע ימים, במהלכם מסיירים התלמידים בערים ובאתרים שונים ברחבי פולין הקשורים לתולדות השואה והקהילות היהודיות. הקבוצה מתניידת באוטובוס צמוד, ובליווי צוות המשלחת המלא. כל אוטובוס מונה עשרות תלמידים ומלווה במדריך פולין מוסמך ("מדריך יום"), בצוות חינוכי מטעם בית הספר/מרכז עידן ("מדריך לילה" חברתי), במאבטח ישראלי צמוד ובאיש צוות רפואי ישראלי. המשלחת כולה נחשבת משלחת רשמית מטעם מדינת ישראל, ופועלת תחת נהלי הביטחון הנדרשים: היא מאובטחת על–ידי קציני ביטחון ישראליים (מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ) המלווים אותה לאורך כל המסלול, ובתיאום עם כוחות ביטחון מקומיים בפולין. כל מסלול הנסיעה, המלונות והאתרים מאושרים ומפוקחים מראש – הבטיחות והביטחון של התלמידים הם מעל לכל, ומשרד החינוך והמארגנים נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנדרשים לשם כך.

​

• אתרים מרכזיים במסע: במהלך המסע מבקרים התלמידים במגוון אתרי זיכרון, היסטוריה ומורשת. הלו"ז המדויק עשוי להשתנות משנה לשנה, אך כמעט תמיד נכללים ביקורים במחנות הריכוז וההשמדה העיקריים על אדמת פולין, כגון אושוויץ-בירקנאו (הסמל המוכר ביותר של השואה), מחנה מיידאנק ליד לובלין, ושרידי מחנה טרבלינקה. התלמידים עוברים דרך שערי המחנות, צועדים בשביליהם ונחשפים לתצוגות ולמוצגים המצמררים (משרפות, צריפים, ערימות נעליים וחפצים וכד'), תוך שמדריכי המשלחת מעבירים במקום שיעורים והסברים היסטוריים. עוד במסע מגיעים לרוב לשרידי גטאות מתקופת מלחמת העולם – למשל גטו ורשה, גטו קרקוב או לודז' – ושם שומעים על חיי היהודים בתקופת הגטו ועל מרידות ותנועות הנוער שפעלו בהם. במקרים רבים נכלל גם מסלול בעיירה או כפר שבהם התקיימה פעם קהילה יהודית תוססת (לדוגמה: ביקור בעיירה טיקטין/טיקוצ'ין וביער לופוחובה הסמוך, בו נטבחו יהודי העיירה בבורות ירי). התלמידים פוקדים אתרי קברי אחים, בתי כנסת עתיקים שנהרסו או ננטשו, ובתי קברות יהודיים שנשתמרו – בכל מקום ומקום הם "מחזירים את הצלם והזהות" לסיפורים של בני משפחותיהם ועמם, אותם בני הקהילה שחיו חיים מלאים עד שנרצחו בשואה.

​

• במהלך הסיורים מקיימת המשלחת טקסי זיכרון והתייחדות במקומות בעלי חשיבות. נהוג לערוך טקס רשמי באושוויץ או בבירקנאו, בו עומדים כל בני הנוער במדים ייצוגיים, חלקם עטופים בדגלי ישראל, קוראים יזכור וקדיש, שרים את התקווה ומדליקים נרות זיכרון. טקסים דומים או אזכרות נערכים גם בטרבלינקה, ביער לופוחובה, בבית העלמין בורשה או במקומות אחרים בהתאם למסלול. בדרך זו מביאים התלמידים נוכחות ישראלית חיה לאתרים בהם ניסו להשמיד את עמנו – "אנחנו כאן!" הוא המסר המשותף העולה מהטקסים, יחד עם הבטחה לזכור את הנספים ולהנציח את חייהם.

​

• המסע איננו רק סיור לימודי, אלא חוויה רגשית וקבוצתית אינטנסיבית. בכל יום, לאחר סיום הביקורים, מתכנסים בערב התלמידים והמדריכים במלון למפגש קבוצתי. במפגשי הערב הללו (שנערכים לרוב בפורום כיתתי/אוטובוס) דנים בני הנוער בחוויות היום – משתפים ברגשות, שואלים שאלות ומנסים לעבד יחד את מה שראו וחוו. המדריכים מקיימים שיחות עיבוד ועיגול שיתוף בו כל תלמיד יכול לבטא את אשר על לבו. לעיתים מתקיימות פעילויות הנצחה יצירתיות – כתיבת מכתבים לניצול שואה דמיוני, הדלקת נר לזכר ילד מסוים, או הכנת טקס קצר שיוקרא ביום הבא. תהליך זה של שיתוף ועיבוד מדי יום הוא חלק חשוב מהמסע, והוא מסייע לתלמידים להכיל את המראות הקשים ולצמוח מהם באופן ערכי. במהלכו נוצרים בין חברי הקבוצה קשרים עמוקים ותחושת אחווה, כשהם תומכים זה בזה ברגעים המרגשים והקשים כאחד.

​

• כללי התנהגות ומשמעת: בזמן המסע, התלמידים כפופים לכללים ברורים שנקבעו על–ידי משרד החינוך ובית הספר. נאסר עליהם להיפרד מהקבוצה או לשוטט לבדם ללא אישור; צריכת אלכוהול או כל חומר אסור כמובן אסורה בתכלית; יש להקפיד על הופעה ייצוגית ומכובדת באתרים; ולהישמע להנחיות המדריכים והמאבטחים בכל עת. בית ירח מבהיר כי חריגה מכללי ההתנהגות או גילויי אלימות פיזית/מילולית במהלך התהליך – יובילו להפסקת השתתפות באופן מיידי ולהחזרת התלמיד לארץ על חשבון ההורים אם צריך. למרבה המזל, מקרים כאלה נדירים ביותר, שכן רוב רובם של התלמידים מפגינים בגרות ואחריות במהלך המסע. המשמעת והארגון הם תנאים לקיום מסע בטוח ומוצלח, והנערים נבחנים בכך ועומדים בציפיות בכבוד.