תוכניות מציאות- תּוֹכְנִית מְצִיאוּת או תוכנית ריאליטי היא סוגה טלוויזיונית אשר אינה מתוסרטת בדרך כלל, ומתעדת אירועים אמיתיים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם
אני עוסקת בתוכניות ריאליטי הנקראת גם תוכניות מציאות ולכן זה מתאים לעבודה שלי
חיברות- הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד דפוסים, כללים וערכי תרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה.
תהליך החיברות מתחיל כבר בילדות, נמשך בגיל ההתבגרות, הבגרות, הזקנה וכך הלאה עד המוות. אין שלב בחיים בו תהליך החיברות נפסק והוא נחשב לתמידי.
תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים:
סוכני חיברות
משפחה - בשלב הילדות המשפחה היא סוכן החיברות העיקרי ביותר בשל היותה מרכז עולמו של הילד.
ילדים קטנים תלויים כמעט לחלוטין באחרים והאחריות לסיפוק צורכיהם נופלת כמעט תמיד על כתפי הוריהם ובני משפחה אחרים. לפחות עד לתחילת הלימודים בבית הספר המשפחה היא גם המנחילה להם את ערכיה, עמדותיה ודעותיה הקדומות של התרבות לגבי עצמם ולגבי הזולת.
בנוסף, המשפחה מעניקה לילדים גם עמדה חברתית. כלומר, ההורים מביאים את ילדיהם לא רק לעולם החומרי, אלא גם משבצים אותם בחברה מבחינת הגזע, האתניות, הדת והמעמד. בבוא הזמן יסודות אלה יהפכו לחלק מדימויו העצמי של הילד.
בית ספר - בגן הילדים ובבית הספר מתבצעת הרחבה של עולמו ותחומי העניין של היחיד. בבית הספר לומד הילד על הכללים החברתיים הקולקטיביים ביחס לתחומי החיים השונים.
קבוצת השווים - קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי ותחומי עניין משותפים.
תקשורת המונים - אמצעי התקשורת משמשים כגורם חשוב בתהליך החיברות, בשל חשיפת מסרים שונים ומגוונים היוצרים השפעה עצומה על העמדות וההתנהגות בקרב ארצות רבות.
המושג חיברות קשור לעבודה בגלל שאחד מסוכני החיברות זה תקשורת המונים מושג זה הוא על איך אמצעי התקשורת משמשים כגורם חשוב בתהליך החיברות בגלל חשיפת מסרים שיוצרים השפעה על העמדות והתנהגויות של אנשים.
מודל לאסוול- אחד התיאורים המוקדמים של תהליך התקשורת נעשה כבר בשנות ה-40 של המאה ה-20 על ידי הארולד לאסוול. הוא תאר מודל לינארי (קווי) שסיכם את התהליך התקשורתי לפי השאלות: מי? אומר מה? באיזה ערוץ? למי? מהי ההשפעה?
בכך תאר לאסוול את מרכיבי התהליך התקשורתי:
מוען (יוזם הפעולה) => מסר (התוכן התקשורתי) => ערוץ (המדיום באמצעותו מועבר המסר)=> נמען (למי מיועד המסר, קולט המסר)=> השפעה (השינוי שמתחולל בנמען בעקבות קבלת המסר.
המודל של לאסוול לא מביא בחשבון משוב מצד הנמענים ומתאר השפעה חזקה של תקשורת ההמונים על האזרחים.
מודל לאסוול מתאים לעבודה שלי בגלל שמודל לאסוול מסביר על איך תהליך ההשפעה קורה בעצם שיש מוען שמעביר מסר בערוץ שמועבר לנמען והמסר הזה משפיע על הנמען בין אם זה בהתנהגות או בשינוי שהנמען עובר.
מודל תהליכיים- אחד משני סוגי המודלים של תקשורת אשר נועדו להעביר בצורה מוחשית את צורות התקשורת השונות. משתייכים למסורת ההשפעות החזקות. מודלים תהליכים מתמקדים בתיאור תהליך החברתי של שיגור מסרים וקליטתם היוצרים השפעה על מחשבתו ו\או על התנהגותו של הנמען. המודל התהליכי בודק האם המסר השפיע על הנמען ואיך. המודלים התהליכים מחולקים לשני סוגים, המודלים הליניאריים (לדוגמא לאסוול) והמודלים המעגליים (לדוגמא מודל דה פלר)
מודל תהליכיים מתאים לעבודה שלי בגלל שהוא מודל המעביר בצורה מוחשית את צורות התקשורת השונות. ובנוסף מודלים תהליכים מתמקדים בתיאור תהליך חברתי של שיגור מסרים וקליטם היוצרים השפעה על מחשבתו או על התנהגותו של הנמען
אובדן הילדות- במקור כתב את המושג ניל פוסטמן לגבי המעבר בין תקשורת מבוססת דפוס לתקשורת מבוססת טלוויזיה. תרבות דפוס "יצרה"תקופת ילדות. ההבנה שילדים אינם "מבוגרים קטנים", אלא משהו אחר. בתקשורת מודפסת התכנים מותאמים לגיל: ספרי ילדים מותאמים בצורתם (אותיות גדולות, ניקוד, איורים, שפה פשוטה) והן מבחינת התוכן לגיל. הטלוויזיה, שאינה חייבת לימוד ממושך ניתנת להבנה מגיל צעיר מאוד ולכן ילדים נחשפים לתכנים שאינם מיועדים להם (אלימות, מין, פשע). החשיפה לעולם המבוגרים מגיל צעיר גורמת ל"אבדן הילדות". הטלוויזיה – שמאפשרת צפייה ללא תיווך ועזרה של מבוגר – מבנה את המציאות ומעבירה חיברות את הילדים לעולם המבוגרים בשלב מוקדם. זה מחליש את סמכות ההורים/המורים.
בתרבות הדיגיטלית התהליך אף מעמיק: ילדים, שהם ילידים דיגיטליים, שולטים בטכנולוגיה טוב יותר מהוריהם ויכולים להיחשף לתכנים שאינם מיועדים להם ביתר קלות. בתקשורת דיגיטלית כל אחד צורך את התכנים באופן אישי במחשב האישי או בטלפון הפרטי ולא, למשל בטלוויזיה בסלון. ההורים לא יודעים לאילו תכנים נחשפים ילדים ובמקביל, באינטרנט הרבה יותר תכנים נגישים מאשר בשידורי טלוויזיה. מכאן הסכנה כי ילדים יחשפו לתכנים שאינם מתאימים לשלב זה בחייהם (אלימות קשה, פורנו, פרסום אגרסיבי) וכל זאת בלי יכולת בקרה או תיווך של הורה או מבוגר.
העבודה שלי מדברת על זה שילדים נחשפים לתוכניות ריאליטי שיש שם דברים לא לגילם ובגלל זה הם גם מאבדים את הילדות וגם זה אחד הגורמים להתנהגות אלימה.