https://www.israelhayom.co.il/sport/article/8942893

הספורט כיום מוכר כבעל חשיבות ותרומה אישית ולאומית רבה. השתתפות גבוהה של האוכלוסייה בפעילות ספורטיבית תורמת לאורח חיים בריא ומקטינה את ההוצאות על הבריאות, מעשירה משביחה את ההון האנושי, ומשפיעה בצורה ישירה וחיובית על התמ"ג. 

הפערים המגדריים הקיימים בספורט בישראל מגדילים את הפער הממוצע בין ישראל לבין מדינות מפותחות בהשתתפות בספורט כמנוע של צמיחה, וכן, גם מגדילים את אי השוויון החברתי כולו בין גברים ונשים. ילדות ונשים רבות אינן זוכות להשתתף בספורט בצורה פעילה, לכן בפועל הן ממודרות מהיתרונות שהוא מקנה: התפתחות אישית, משמעת עצמית, הישגיות, עבודת צוות וקבלת החלטות. 

בדצמבר 2021 שר התרבות והספורט, ח"כ חילי טרופר, העביר החלטת ממשלה הדורשת להקים ועדה ציבורית-מקצועית לבדיקת נושא קידום נשים בספורט. ועדה זו תבחן את הנושא ב-4 תתי ועדות שיעסקו במבנה ובתקציב, רשויות מקומיות, תקשורת ושינוי עמדות ובענפי העל כדורגל וכדורסל. הוועדה תבחן ותמליץ על תכנית אופרטיבית לקידום נשים בספורט. כיום הנושא של מדיניות קידום ספורט הנשים, הינו בליבן של תכניות העבודה והתכניות האסטרטגיות של משרד התרבות והספורט.

https://www.ynet.co.il/sport/article/bk0urx31y

המהפכה הנשית בספורט / תוכן גולשים

בעולם שנשלט במשך שנים על־ידי גברים, הספורטאיות כיום דורשות לקבל תנאים דומים לאלה של הספורטאים, בטח כשהן מגיעות להישגים לא פחות גדולים, ולהתלבש באופן שלא מחפיץ אותן. יש עדיין דרך ארוכה עד שהתהליך יושלם, אבל לאחרונה אנחנו רואים התקדמות אדירה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

כשאנחנו בוחנים את נושא המגדר לאורך השנים רואים שייצוגן של הנשים בספורט הולך ועולה. ניקח כדוגמה את מרתון בוסטון 1967, עת ניסו להוציא מהתחרות את קתרין שוויצר שנרשמה בשם K.V. Switzer כדי להסתיר את מינה. רק ב- 1972 הורשו נשים להשתתף באופן רשמי בריצת מרתון, ולראשונה בשנת 1984 נכנס המרתון נשי למשחקים האולימפיים. שכרן של הנשים ותפקידי המפתח אותן הן תופסות בספורט עדיין נמוך משל הגברים, אך לאורך העשורים האחרונים אנו עדים להתארגנויות שונות ולמחאות בכדי להשוות את שכר הספורטאיות והמאמנות לשכר הספורטאים והמאמנים, כמו גם להשוות את התנאים והמעטפת הקשורה למספר אימונים, תנאי אימון, מעטפת רפואית, אופן הנסיעה לאימונים ולתחרויות וכדומה, לתנאיהם של הספורטאים הגברים.

גם בעולם התקשורת רואים עדנה לשדרניות הספורט, שטח שהיה עד לפני מספר עשורים נחלתם הבלעדית של גברים. ואם נתייחס לבעלות על קבוצות וניהול מועדונים הרי שעדיין תחום זה בשליטה גברית, אך קיימות נשים בתפקידי אימון וניהול, כדוגמת אלונה ברקת שהייתה האישה הראשונה בישראל ששימשה כבעליה של קבוצת כדורגל.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001320260

דעה: איך אפשר לקדם את מצבן של הנשים בספורט בישראל

עם המעבר לרפורמה שבמסגרתה כספי מועצת ההימורים עברו למשרד האוצר, המתקצב הבלעדי לספורט הנשים, מלבד חסויות נקודתיות, הוא משרד התרבות והספורט. בתקופה הקרובה, אנו צפויות וצפויים לראות תיקון במבחן התמיכות באיגודים ובמועדוני ספורט: תיקון התקנה לייצוג הולם של 30% בהנהלות האיגודים, מינוי ממונה למניעת הטרדות מיניות באיגודים, שאיפה לקדם מנהלות תחום ספורט נשים והקצאת תקציבים ייחודיים לנערות ולנשים.

בכל הנוגע לתקציבי שיווק בספורט ולתקציב הספורט בכלל, נשים מקבלות עדיין פירורים, ולא לחינם עולות יותר ויותר תביעות מהשטח לחלוקה הוגנת. הרי לא ייתכן שבישראל עדיין הקריטריונים מתאימים באחוז גבוה לגברים ולא לנשים, כך שקשה לצאת ממעגל הקסמים שבו גברים מקבלים תקציבים ייחודיים בעוד שספורט הנשים נמצא בחשיפה תקשורתית נמוכה המגבילה השגת חסויות, לדוגמה.

בספורט הנשים בישראל אכן מתחוללות תמורות והן ניכרות מדי שנה, בעיקר ברמה החברתית. בתחילתו של פרויקט "אתנה", בשנת 2006, היו בעולם הספורט התחרותי 4,700 ספורטאיות. כיום יש יותר מ-28,000 ספורטאיות תחרותיות. לא בכדי אני חושבת שהיעד של "אתנה" צריך לא להתמקד בסך כל הספורטאיות התחרותיות או באחוז הספורטאיות שצמח מ-8.5% ל-23.5% בשנים האחרונות. משרד הספורט נשען לאחרונה על משנתה של פרופ' דה בושר הממקדת את הצלחתו של הספורט התחרותי-הישגי בישראל ברמת איתור הספורטאים והספורטאיות, שיפור מקצועיותם של המאמנים ואנשי המקצוע ולא פחות מכך בזמינות ורמת המתקנים בישראל, שאין להתגאות בהם.