דרשת ומצא חן

כאן מובאת דרשת בר המצווה של יונתן על הפסוק "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם":

הפרשנות הראשונה אומרת שצריך לעשות רצון ה' תוך התחשבות בבני אדם. ניתן ללמוד זאת מהמשנה במסכת עדויות (פרק ה, משנה ו), בה מסופר על כך שחכמים אמרו לעקביא בן מהללאל שיחזור בו מארבעה דברים שאמר ויעשוהו אב בית דין. הוא לא הסכים, ואמר: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ובלבד שלא אעשה רשע לפני המקום אפילו שעה אחת". ברור שעקביא בן מהללאל מלמד אותנו שבראש ובראשונה יש לעשות את הטוב בעיני ה', אפילו אם הדבר אינו מוצא חן בעיני בני אדם אחרים.

בפתיחת השולחן ערוך (אורח חיים סימן א, סעיף א) כותב הרמ"א: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת". אבל מיד מוסיף המשנה ברורה במקום: "ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמדת העזות מגונה מאד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל". לומדים מכאן שהעיקר הוא לעשות את מה שמוצא חן בעיני ה', אבל אסור שזה יביא את האדם למחלוקת ופגיעה בבני אדם אחרים. וזה מסכם את הפרשנות הראשונה שלנו.

עכשיו נעבור לפרשנות השנייה. היא אומרת שצריך למצוא חן בעיני ה' על ידי מציאת חן בעיני בני אדם. כאשר הרמב"ם מתאר את דרכי ההתנהגות הראויים לתלמיד חכם בפרק החמישי בהלכות דעות, הוא מסיים בדרכי המשא ומתן של תלמיד חכם עם הבריות. באופן כללי ההדרכה של הרמב"ם היא, שתלמיד חכם צריך להקפיד על עצמו לעשות הכל לפי מה שנדרש ממנו, אבל כלפי אחרים, לנהוג לפנים משורת הדין. והוא מסיים (הלכה יג):

ולא יצר לאדם לעולם בחייו. כללו שלדבר, יהיה מן הנרדפין ולא מן הרודפין מן הנעלבין ולא מן העולבין, ואדם שהוא עושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט,ג).

רואים שמי שנוהג בצורה ראויה כלפי בני אדם אחרים, הקב"ה מתפאר בו. זה מסכם את הפרשנות השנייה, שאומרת שמי שמוצא חן בעיני בני אדם, בזה עצמו הוא מוצא חן בעיני ה'.

הפרשנות השלישית אומרת שאם נלך בדרך הישרה ונעשה הכול בטוהר וביושר על פי רצון ה', אז כתוצאה מזה אנשים יעריכו את דרכינו. בפרשת שמיני מסופר שמשה כעס על אהרון, אלעזר ואיתמר על כך ששרפו את בשר החטאת ולא אכלו אותו, כפי שהוא סבר שהיה צריך לעשות. אלעזר ואיתמר לא עונים מפני כבוד אביהם, אך אהרון שיודע שפעל על פי ההלכה, אינו שותק, ומסביר למשה רבו מדוע עשו זאת. כשמשה שומע את תשובתו של אהרן, משה מקבל את זה ומודה שהוא טעה. זה מראה שכשאדם הולך בדרך ישרה, אז אחרים בסופו של דבר מעריכים את זה, גם אם בהתחלה הם לא מסכימים אתו.