פולימרים

פולימרים

מולקולת ענק המכילות את האלמנטים האל-מתכתיים: C, H, (Cl, F, O, N). פולי=הרבה, מר=שרשראות. הקשרים בתוך הפולימר הם קשרים קוולנטים (מולקולרים) חזקים. היחידות החוזרות המסוגלות ליצור את הפולימר נקראות "מונומר" (ביוונית: מונו - אחד, מר - יחידה). קבוצת החומרים הפולימרים מכילה מגוון עצום של חומרים כדוגמת חלבונים, פחמימות, דנ"א, עץ, וכן חומרים כדוגמת הפלסטיק והגומי. הפולימרים מאופיינים בטמפרטורות היתוך נמוכות, עמידות נמוכה בטמפרטורות גבוהות, צפיפות נמוכה, מבודדים תרמית וחשמלית.

שימושים של חומרים פולימרים: דבקים, מיכלים, כלי בית ורהיטים, כלים חד-פעמים, צמיגים, מארזים, חלקים בתעשיית הרכב, בניה (עץ), מוצרי ספורו, צעצועים, ביגוד, מזון.

פולימרים טבעיים ידועים ונפוצים בטבע: חלבונים, חומצות גרעין, עמילן ותאית. גם שעוות דבורים היא פולימר טבעי, שנמצא בשימוש מהעת העתיקה (טכניקת השעווה הנעלמת).

פולימר אורגני

שרשרות על בסיס פחמן (C). פולימר אנ-ארגני – שרשרות על בסיס סיליקון (Si).

הידעת! - עץ הוא פולימר אורגני טבעי. העץ כחומר גלם משמש את האדם מראשית האנושות, ועיקר השימוש בו מהעת העתיקה ועד היום הוא כחומר מבנה לבנית בתים ורהיטים (ובעבר גם גשרים וספינות). בתעשיית העץ נהוג להבחין בין עצים קשים לעצים רכים. רוב עצי העלים, כגון מהגוני, אגוז, אלון ואשור (המוכר יותר בשם עץ בוק), שייכים לקבוצת העצים הקשים, ורוב עצי המחטים, כגון אורן ואשוח, שייכים לקבוצת העצים הרכים. הגורמים המשפיעים על קשיות העץ הם מידת צפיפות התאים המרכיבים אותו, אופי החומרים האגורים בתוך התאים ותנאי הגידול של העץ. עצים הצומחים לאט מבשילים בדרך כלל לעצים קשים יותר מאשר עצים הצומחים מהר. עצים קשים הם בעלי משקל סגולי גבוה יותר (צפופים יותר) מאשר עצים רכים, ולכן שקילה היא אחת השיטות לבחינת טיב העץ.

מאפיין ידוע של העצים הוא הטבעות השנתיות שלהם, שבהן ניתן להבחין בחתך רוחבי של הגזע וכן ברהיטים ובמבנים העשויים עץ טבעי, המשמרים בדרך כלל את הטבעות (הפסים המופיעים ברהיטי עץ הם למעשה טבעות). צמיחת אביב – אזורים בהירים ורחבים (בגלל כמות נוזלים גדולה בעת הצמיחה). אזורים אילו מקנים לעץ את משיכותו. צמיחת קיץ – אזורים כהים וצפופים. בעלי חוזק גבוה ועמידות טובה בשחיקה. נותנים לעץ את חוזקו (אך הם פחות משיכים מאזורי צמיחת האביב). דנדרוכרונולוגיה היא טכניקה בה נעשה תיארוך מדעי על פי טבעות העצים. נמלים, למשל - מסוגלות להרוס את טבעות העץ, דבר המהווה מכשול לתיארוך באמצעות דנדרוכרונולוגיה. מכשול נוסף הוא הריקבון המתרחש לעתים בליבת הגזע של עצים עתיקים. ניתן עדיין לשער את גיל העץ לפי הטבעות החיצוניות, אך שיעור זה אינו מדויק.

יתרונות לשימוש בעץ: 1. יחס גבוה של חוזק למשקל, 2. חומר קל, 3. מראה דקורטיבי - לעיתים מראה טבעי עדיף על פלדה או פלסטיק, 4. אינו מחליד כפלדה, 5. קל לעיבוד, כולל ניסור, שיבוב ולטוש, 6. בידוד חשמלי, 7. בידוד תרמי ואקוסטי מצוינים, חוזק טוב במתיחה. חסרונות לשימוש בעץ: 1. נחות מבחינה מכנית, 2. חלש בלחיצה, 3. מחייב תכנון מוקדם של כיווניות העומס, 4. חייב בפעולות שימור, 5. צריך להיזהר מדליקות.

כל סוגי הפלסטיק, בהם פוליאתילן, פוליאמיד (ניילון), פוליקרבונט, פוליאוריתן, פולי-וניל-כלוריד ועוד, הם פולימרים מעשה ידי אדם, כלומר פולימרים מלאכותיים (סינטטי). הללו משמשים כמעט בכל התעשיות, כולל תעשיית הרכב, מחשבים ועוד. כל החומרים הפלסטיים הם פולימרים, אבל לא כל פולימר הוא חומר פלסטי.

פלמור

התהליך שבו נקשרים המונומרים לשרשראות ארוכות נקרא פלמור. תהליכי הפלמור עשויים להכתיב את אורך השרשרת שתתקבל, את המסה המולקולרית הממוצעת לפולימר, את דרגת הפלמור ועוד. לפולימרים באורכים שונים ישנן תכונות פיזיקליות שונות של קשיות, אלסטיות, נקודת רתיחה, נקודת התכה ועוד. לכן יש חשיבות רבה לבחירת תהליך הפלמור ולאורכה של השרשרת המתקבלת.

ישנם שני סוגי פלמור: בסיפוח ובדחיסה. בפלמור על ידי סיפוח לוקחים פחממנים בעלי קשרים כפולים (כמו אתן), ובעזרת יזם או זרז מפרקים את הקשרים הכפולים והמולקולות מתחברות זו לזו. שיטת פלמור זו מתייחדת בכך שהשידרה של הפולימר שנוצר עשויה אך ורק מאטומי פחמן. בפלמור על ידי דחיסה, הפולימר נוצר על ידי תגובות כימיות בין מולקולות. בתהליך זה שידרת הפולימר מורכבת בנוסף לאטומי הפחמן גם מאטומי חנקן. תהליך הפלמור בדחיסה נעשה בשלבים, קודם כל נוצרות מולקולות קצרות, ולאחר מכן המולקולות הקצרות מתחברות למולקולות ארוכות יותר, ולכן פלמור זה מכונה בשם פלמור בשלבים. פילמור בדחיסה מתאפיין בכך שתוך כדי הפלמור משתחררות מולקולות קטנות, בדרך כלל מולקולות מים. הקשרים בתוך המולקולה הפולימרית הם קשרים קוולנטים חזקים. בין המולקולות יכולים להיות קשרים חזקים (צולבים) או חלשים (ון-דר-ואלס וקשרי מימן). קשר צולב הוא קשר כימי חזק המקשר שרשראות פולימרים זו לזו. הקשר יכול להופיע כקשר קוולנטי או כקשר יוני. קשר צולב מקשר פולימרים סינתטיים (כמו פלסטיק) ופולימרים טבעיים (כמו חלבונים).

תכונות ומאפיינים של חומרים פולימרים: התנגדות טובה לקורוזיה ולחימצון - מלאנים לשיפור העמידות בסביבות חומציות. עמידות גרועה בטמפ' גבוהה - זוחלים כבל בטמפ' החדר, טמפ' היתוך נמוכה. התנגדות לשבירה (חסינות לשבר) נמוכה - בגלל המבנה השרשרתי והיעדר אלקטרונים חופשיים. משיכות גבוהה לתרמופלסטיים - מצויינים לעיבוד ולעיצוב. התנגדות נמוכה לנגיפה - כמו חסינות לשבר. הם מושפעים מאוד מהסביבה - משינויי אקלים, אור השמש ועוד. יכולות ייצור רבות ומגוונות - טמפ' היתוך נמוכה משולבת בפלסטיות רבה. כושר חיבור והרכבה - ניתנים להלחמה. אינם מגנטיים. הם חומרים זולים ולרוב גם ניתנים למיחזור. אחת הבעיות העיקריות בחומרים פולימרים היא הירידה הגדולה בתכונותיהם עם עליית הטמפרטורה. לדוגמה, חלבונים נהרסים סביב 42 מעולת צלזיוס.

אלסטומר

אלסטומר הוא פולימר בעל תכונות אלסטיות. חומרים כגון גומי נקראים אלסטומרים, בשל יכולתם (האלסטית) לחזור למצבם הקודם לאחר שמופעל עליהם מאמץ מתיחה או כיווץ. פולימרים אלסטומרים מכילים מעט קשרי הצלבה, הם יכולים להימתח בדרך-כלל עד פי 10 מאורכם ההתחלתי, ולאחר המתיחההם מתכווצים במהירות לגודלם המקורי, הם יכולים להתארך ולהתכווץ מספר פעמים, הם יתרככו בעת חימום ויהרסו בחימום רב שיגרום להתכתם.

פלסטומר

פלסטומר הוא פולימר בעת יכולת לעבור דיפורמציה פלסטית משמעותית, כלומר לאחר שהופעל עליהם עומס, בעת הפסקת ההעמסה החומר לא יחזור למימדיו ההתחלתים. הפלסטלינה היא דוגמה לפולימר פלסטומר.

פולימר תרמופלסטי

פולימר שבו קיימים קשרים חלשים בין המולקולות (קשרי ואן-דר-וואלס וקשרי מימן). חומרים אילו אינם עמידים בטמפרטורות גבוהות, מתרככים עם עליית הטמפרטורה וניתן בקלות לשנות את צורתם. לאחר קירור הם מתקשים שנית בצורתם החדשה. לכן עיצוב חומרים אלו נעשה בחימום, לרוב התכה ויציקה לתבנית. חומרים אילו ניתנים למחזור בהתכה, לדוגמה בקבוקי שתייה מפלסטיק.

פולימר תרמוסטי

פולימר שבין שרשרותיו קיימים קשרים קוולנטיים חזקים (קשרי צילוב). חומרים אילו עמידים בטמפרטורות גבוהות יחסית ואינם מתרככים כשמעלים את הטמפרטורה ואינם ניתכים, לכן אינם ניתנים למחזור. חימומם עד שבירת קשרים קוולנטים יגרום לפרוקם. המצב לא הפיך. דוגמאות: אפוקסי, ניילון, טפלון, בקליט. עיצובם נעשה תוך כדי פילמור. תכונות מכניות של פולימרים תרמוסטים: פריכים, קשיחים, עמידים בשחיקה, אינם נמתחים, נשברים כשמופעל עליהם כוח חזק, מגלים עמידות בטמפ’ גבוהות (מאות מעלות).

לכל הפולימרים מוסיפים פילרים או בעברית מלאנים (חומרי מילוי שנועדים בעיקר להגדיל את הנפח), כלומר תוספים שתפקידם מחד להוזיל עלויות החומר ומאידך לשפר תכונותיו. ישנם מלאנים לריכוך, להגנה מפני חומצות וסביבות כימיות אגרסיביות, להגנה מפני קרינת UV, לחיזוק, להגדלת הקשיחות, להגדלת העמידות בשחיקה, להגדלת אורך החיים, לצביעה, לשיפור העמידות בטמפרטורות גבוהות יותר, להעלאה או הורדה של טמפרטורת הזיגוג (Tg) ולשיפור העיבוד במהלך הייצור ועוד. לדוגמה: הפולימרים רגישים מאוד לקרינת UV, ולכן מוסיפים לפוליאתילן חומר אפר-פחם כדי לסנן את ה- UV. הפחם מעניק פוליאתילן צבע שחור.

גומי טבעי

גומי טבעי מיוצר משרף של עצים טרופיים שונים ומספר צמחים נוספים (ניתן לייצר גומי טבעימ כ-7500 מיני צמחים). הגומי הטבעי מופק בעיקר מעץ הוואה ברזילאית, המכונה לכן "עץ הגומי". עדויות ראשונות לשימוש בגומי טבעי נמצאו בחפירות ארכאולוגיות במרכז אמריקה ודרום מקסיקו, והן מתוארכות ל-1500 לפנה"ס. לגומי טבעי שימושים רבים בתחום תעשיית הרכב, המכשור הרפואי, תעשיות איטום ובידוד ותעשיות רבות נוספות. התכונות של גומי טבעי מצוינות (אלסטיות עצומה, לא רעיל) ולכן הוא משמש לפטמות לבקבוקי תינוקות, צמיגים, מוצרי משחק לילדים ועוד. אולם מאחר ומדובר במשאב טבעי, שכמותו מוגבלת, הרי שיש צורך בחלופות לגומי הטבעי.

גיפור

תהליך הגיפור נתגלה בשנת 1839 על ידי הממציא האמריקני צ'ארלס גודייר, שערך סדרת ניסיונות שמטרתם הייתה שיפור תכונות הגומי הטבעי באמצעות הוספת חומרים כימיים שונים. במהלך אחד הניסויים נשכחה תערובת של גומי טבעי וגופרית בכבשן למשך הלילה, ולמחרת בבוקר החומר שנמצא היה עמיד בטמפרטורות גבוהות, עמיד באור ובעל אורך חיים רב מזה של גומי לא מעובד – וכך הומצא תהליך תעשייתי המכונה הוולקניזציה (גיפור). התהליך נקרא וולקניזציה על שם וולקן, נפח ואל האש במיתולוגיה הרומית. לאחר הגיפור הגומי מאבד את גמישותו ונשאר מקובע בצורתו, וניתן לעצב אותו כעת רק באמצעות חיתוך או שיוף.

הידעת! - מהפכת ההפלסטיק - המאה ה-20 הביאה עימה מהפכה נוספת בתחום החומרים. מהפכה זו החלה עם פיתוחם וייצורם של החומרים הפלסטיים הראשונים לקראת סוף המאה ה-19. בני האדם השתמשו בפולימרים טבעיים, כדוגמת השעווה, כבר בעת העתיקה. התאית (צלולוזה), שהינה פולימר טבעי ממקור צמחי, נוצלה עד למאה ה-19 לחיזוקם של חבלים בספינות. מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 משתמשת התעשייה הפולימרית בתוצרי לוואי של תעשיית הנפט לייצורם של חומרים פלסטיים שונים. שנות ה-30 היו שנות הזוהר של הניילון - פולימר סינטטי מבית היוצר של חברת דופונט, המתאפיין בחוזק וגמישות מצוינים.

פרספקס C₅O₂H₈)_n), הוא חומר פלסטי (פולימיתיל מתאאקרילט) המכונה זכוכית אקרילית או פלקסיגלס. מדובר בפולימר תרמופלסטי, המיוצר ביציקה. החומר פותח בשנת 1928 במספר מעבדות שונות ונכנס למעגל המכירות בשנת 1933 על ידי חברת רואם והס (Rohm and Hass). חומר זה הוא תוצר לואי של תעשיית הנפט - כדי להפיק ק"ג אחד של זכוכית אקרילית, צריך לזקק שני ק"ג של נפט. לפרספקס טמפרטורת ההתכה של 130-140 צלזיוס, לכן ניתן למחזרו בקלות יחסית. הפרספקס משמש כתחליף זול לזכוכית במקומות שבהם נדרשת חסינות גבוהה יותר לשבר מאשר של הזכוכית (חלונות מטוסים). הפרספקס קל יותר מהזכוכית, אינו מתנפץ לרסיסים, הוא גמיש ורך יותר מהזכוכית (נשרט ביותר קלות ממנה). שלא כמו זכוכית, הפלקסיגלס איננו מסנן קרינה על סגולה מתוך אור השמש. אקווריומים ענקים מייצרים מזכוכית אקרילית. ניתן לחתוך לוחות פרספקס באמצעות ניסור בליזר. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יוצרו רהיטים מפרספקס על-מנת להעניק למוצרים מראה של "עידן החלל".

הידעת! - החייזר היידידותי - בניין Kunshaus בגרץ, אוסטריה. בניין המוזיאון לאמנות עכשווית בגרץ, אוסטריה ממוקם על דגת נהר המור, והוא עטוף בבניינים מהמאה ה-17. מעטפת הבניין הינה בועה העשויה מפלקסיגלס (פרספקס). לוחות הפלקסיגלס מתפקדים כקיר מסך מבחוץ. הפלקסיגלס נבחר לפרויקט זה בשל שקיפותו והיותו מבריק, על-מנת לייצור אפקט ויזואלי מרהיב תוך שימוש ב- 1300 פנלים פלסטיים תלת מימדיים, כל אחד בעל צורה ייחודית משלו.

אקרילוניטריל בוטאדיאן סטירן ‎(C₈H₈·C₄H₆·C₃H₃N)x או ABS (אי.בי.אס) הוא פולימר סינתטי (פלסטיק) נפוץ, בעל מבנה אמורפי. חומר תרמופלסטי זה מיוצר מפילמור של שלושה מונומרים: סטיארן ואקרילוניטריל בנוכחות פוליבוטאדיאן. יחסים שונים של חומרי הגלם מקנים תכונות שונות לתוצר הסופי. אי.בי.אס מצטיין בקשיחות, עמידות בשחיקה ובכוחות גזירה, ועמידות בסביבות כימיות. ניתן להקנות לו גם עמידות בפני חמצון, קרינת אולטרה סגול וחסינות לאש על ידי תוספים מתאימים. לשם ייצור קילוגרם אחד של אי.בי.אס משתמשים ב-2 ק"ג של נפט לחומרי גלם ואנרגיה, אך ניתן למחזרו בקלות מספר רב יחסית של פעמים. חומר שמוחזר 4-5 פעמים מאבד מעמידותו וגמישותו ועל כן מתאים למספר מצומצם של שימושים.

אי.בי.אס משמש לייצור רכיבים קלים וקשיחים, כגון צינורות, ראשי מחבטי גולף (בשל היותו בולם זעזועים טוב), חלקי רכב, צלחות נוי לגלגלים, קופסאות, קסדות מגן וצעצועים כלבני "לגו", באמצעות יציקה או וואקום פורמינג כגון צינורות. האי.בי.אס נמצא בשימוש בהרבה יישומים בכל תחומי התעשייה. באופן יחסי למחירו הנמוך אי.בי.אס מציע תכונות של קשיות וקשיחות טובים מאוד. אי.בי.אס מתאפיין ביציבות ממדית יחד עם נוחות וקלות בעיבוד, בידוד חשמלי טוב, עמידות טובה בפני כימיכלים רבים. החסרון המרכזי של האי.בי.אס הוא עמידותו הגרועה בפני קרני השמש (קרינ אולטרה סגולה) ניתן להתגבר על בעיה זו על ידי הוספת תוספים היוצרים הגנה בפני הקרינה.

עלות ייצורו של אי.בי.אס כפולה בקירוב מזו של פוליסטירן, ולכן משתמשים בו כאשר יש דרישה לעמידות, ברק, קשיות ובידוד חשמל המצדיקות את תוספת המחיר. שימושים: אריזות, מסגרות, פילטרים, חפויי מכשירי חשמל, אלקטרוניקה וטלפונים, ציוד משרדי ותעשייתי קל, מחברי צינורות, צעצועים, ארגזים, מזוודות וחלקי מכוניות.

נילון הוא פולימר סינתטי (פלסטיק), שהומצא ב-1935 במעבדות חברת דופונט (פיתוח המוצר ארך 12 שני). הוא הוצג לציבור לראשונה ב-1938 והמוצר השימושי הראשון מניילון היה מברשת שיניים עם חוטי ניילון. כיום, סיבי ניילון משמשים לייצור בדים סינתטים רבים, וניילון מוצק משמש ליישומים הנדסיים שונם. במשך מלחמת ה- II, החליף הניילון את המשי בייצור מצנחים. הניילון שימש אז גם לייצור אוהלים, חבלים וכובעים, ועוד ציוד צבאי. שימושים: לניילון שימושים רבים ומגוונים מאוד, בזכות היותו חומר גמיש, זול, וחזק יחסית. בין השימושים: גרבי ניילון, בגדים, סיבי מברשת שיניים, רשתות דייג, כרית אוויר, חבלים ועוד...

פולי-וויניל-כלוריד [(C₂H₃Cl)n] או בקיצור פי-וי-סי (PVC) הוא פולימר תרמופלסטי קל משקל, עמיד במים, עמיד לאורך זמן, עקב תכונותיו אילו הפי-וי-סי הינו אחד החומרים הפלסטיים השימושיים ביותר כיום. פי-וי-סי משתייך למשפחת שרפי הווניל. פי-וי-סי התגלה במקרה לפחות פעמיים במאה ה-19. בתחילה בשנת 1835 על ידי הנרי ויקטור רנו וב-1872 על ידי יוג'ין באומן. בשני המקרים הפולימר הופיע כמוצק לבן בתוך מבחנות שהכילו ויניל כלוריד שנחשפו לאור השמש. בשנת 1920, הכימאי הרוסי איוון אוסטרומילנסקי והכימאי הגרמני פריץ קלאטה ניסו להפוך את הפי-וי-סי למסחרי, אולם נתקלו בקשיים בעיבוד החומר שהיה פריך (השביר). ייצורו המסחרי של הפי. וי.סי החל בשנת 1936. שימושים: בקבוקי שתייה למים ומיצים, צינורות לגינה, רצפות פי-וי-סי (מעבדות), דלתות, שימוש בענף הבנייה שם הוא מחליף את חומרי הבנייה המסורתיים (כגון טיט, בטון ועץ). פי.וי.סי קשיח משמש לייצור מגוון מוצרים: ציפויים פנימיים וחיצוניים לבניינים, כרטיסי אשראי , מסגרות לחלונות, תקליטים (מכאן השם "תקליטי ויניל"), צינורות, אביזרי אינסטלציה ועוד. ניתן לרכך פי.וי.סי באמצעות הוספת חומרים מגמישים כגון פתלאטים. בצורתו הרכה משמש הפי.וי.סי לייצור בדים, ריפודים, צינורות גמישים, ציפוי רצפות, בידוד לחוטי חשמל, ציפויים לגגות, ניילון נצמד ועוד.

טפלון (פולי-טטרא-פלואורואתן, PTFE) הוא שם מותג של פולימר סינטטי שנתגלתה בשנת 1938 על ידי חברת דופונט. התרכובת נתגלתה על ידי רוי פלנקט בעת שעבד בחברת דופונט, והוצגה כמוצר מסחרי בשנת 1946. טפלון מתאפיין ברמת חיכוך נמוכה במיוחד, תכונה זו מביאה לשימוש נפוץ בטפלון לציפוי מחבתות, תבניות וסירי בישול כך שמתאפשר טיגון ללא שמן וללא הידבקות המזון המטוגן למחבת. טפלון הינו גם הידרופובי, כלומר דוחה מים.

אפוקסי (Epoxy) הוא פולימר סינטטי תרמוסטי שמתקשה לאחר ערבוב עם חומר מקשה או זרז. הניסיונות הראשונים להפקת שרפים אפוקסים החלה בארה"ב בשנת 1927, אך שימוש מסחרי נרחב באפוקסי החל משנת 1946. תכונות האפוקסי: יכולת הדבקה מצוינת, עמידות בקורוזיה, בידוד חשמל. שימושים: דבקים, ציפויים, יצור חומרים מרוכבים (פיברגלס – סיבי זכוכית, חומרים משוריינים בסיבי פחמן ועוד...) ויציקות בתבניות (לדוגמה: בתי דגם לדגמים מטלוגרפיים).

דבקי האפוקסי מצטיינים ביכולת הדבקה מצוינת, עמידות מצוינת לחום, עמידות בסביבות קורוזיביות, והתקשותם אינה תלויה באוויר (אלא בזרז) - לכן ניתן להקשותם גם מתחת לפני המים ובמקומות קשים לגישה. עמידות מכנית טובה בהשוואה לחומרים פולימרים אחרים, ובידוד חשמלי מעולה - אך כמעט כל תכונה שכזו ניתנת לשינוי (למשל, קיים אפוקסי מעורב באבקת כסף בעל מוליכות חשמלית מצוינת). ניתן להדביק באמצעות דבק אפוקסי כמעט כל חומר, כולל מתכות, עץ, אבן, חרס, זכוכית ופלסטיק. ניתן לייצר את הדבק שקוף או אטום ובמגוון של מהירויות התקשות. דבקים על בסיס אפוקסי המשמשים להדבקות במטוסים, כלי רכב, אופניים, מגלשי סקי ובאינספור ישומים אחרים בהם נדרש חוזק רב של ההדבקה.

בתחום יציקת התבניות משתמשים לעיתים קרובות בשרף אפוקסי ליצירת מודלים, תבניות וכדומה. היות והאפוקסי נוח למזיגה ולעיבוד, והוא בעל יכולת התקשות מהירה בטמפרטורת החדר, במקרים רבים מעדיפים להשתמש בו על פני יציקות מתכת או עיבוד שבבי של מתכת או עץ. האפוקסי משמש גם ליצירת חומרים מרוכבים על בסיס סיבי פחמן או סיבי זכוכית (פיברגלס). מחירו של האפוקסי גבוה משל שרפי פוליאסטר או ויניל, אך ניתן ליצור ממנו חומרים מרוכבים חזקים יותר ועמידים יותר בפני חום.

צבעים על בסיס אפוקסי נפוצים במכשירי חשמל הצבועים בלבן, כדוגמת מדיחי כלים ומכונות כביסה, בשל עמידותם המצוינת של הצבעים הללו בפני רטיבות ושחיקה. צבעי יסוד אפוקסיים משמשמים גם את תעשיית הרכב וכן נפוצים בציפוי של רכיבים ומשטחים עשויים מתכת, המשמשים בסביבות ימיות, זאת בשל עמידותם המצוינת בסביבות קורוזיביות ובשל יכטלת התחברותם הטובה לצבעים עליונים (בעלי יכולת קישור טובה לשכבות הצבע שמעליהם. פחיות שימורים מצופות לעיתים קרובות בציפוי אפוקסי פנימי למניעת חלודה (בפרט כאשר מדובר במזון חומצי כדוגמת רסק עגבניות). באדריכלות משתמשים באפוקסי להדבקת ועיצוב אריחי רצפה, וליצירת ציפוי עמיד על רצפות בטון יצוק.

חומרים פולימרים מוליכי חשמל ומוליכים למחצה - בשנת 1977 חוללו שלושת החוקרי, אלן היגר (Heeger), אלן מק-דיארמיד (MacDiarmid) והידקי שיראקאווה (Shirakawa) מהפכה בתחום החומרים הפולימרים, כאשר הצליחו ליצור פולימרים מוליכים או מוליכים למחצה באמצעות תהליך של אילוח (זיהום החומר על-ידי תהליכים דיפוזיונים ביסודות הגורמים לו להתנהג כמוליך אות מוליך למחצה), ועל כך זכו השלושה בפרס נובל לכימיה לשנת 2000. יישומים לפולימרים מוליכים: צגים ומסכים זולים ופרטי לבוש המכילים רכיבים אלקטרונים גמישים. יישומים לפולימרים מוליכים למחצה: דיודות פולטות אור, טרנזיסטורים, מעגלים משולבים ולוחות תצוגה. במדפסת הדומה למדפסת הזרקת דיו ביתית ניתן "להדפיס" מעגלים חשמליים מבוססי פולימרים תוך שעות אחדות, באמצעות טכנולוגיה הקרויה הדפסה תרמית, בה נעשה שימוש בקרן לייזר המתיכה את הפולימר ומקבעת אותו בתוך מצע, בדומה לתהליך של גיהוץ. פיתוחו של חומר פולימרי המסוגל להוליך חשמל בדומה למתכת, או להיות בעל תכונות של מוליך-למחצה, מאפשרת ייצור של מעגלים משולבים, המכילים דיודות וטרנזיסטורים, אשר מתאפיינים בגמישות, משקל קל ומחיר זול. בנוסף יכולים פולימרים אלו לשמש לייצור של עצבים ועור מלאכותיים.