הסיפור

במשך שנים רבות הייתי שחיין ממוצע. התאמנתי באימונים מפרכים אך לעולם לא השגתי את המטרות ואת היעדים שחשתי שאני מסוגל להשיג. הרבה אנשים ומאמנים נתנו לי עצות שונות ומשונות, אך דבר לא עזר. ואז, יום אחד, נפל דבר אשר שינה לחלוטין את הגישה שלי לשחייה. פתאום הייתי מסוגל לראות מה אני עושה במים והבנתי שמה ש"מרגיש" לי נכון, לא בהכרח משקף את המציאות של מה שבאמת קורה במים.



במשך חמישה חודשים חקרתי טכניקות ניתוח וידאו ומתודולוגיה. בשמונת החודשים הבאים ביצעתי ניתוח וידאו של שחיינים מעל המים ומתחת למים. ביליתי גם עם שחיינים אולימפיים בעלי מוגבלויות

וניסיתי להבין איך ייתכן שחלקם מהירים יותר משחיינים ללא מוגבלויות.


ואז נפל האסימון! בני האדם הם בראש ובראשונה חיות יבשה כך שהתנועות והקורדינציה שלנו נשלטות על-ידי המרחב שבו אנו חיים ופועלים. מנגד, המים דחוסים פי 800 מהאוויר. כשאנחנו נכנסים למים חווים הגוף והמוח שלנו משהו אחר לגמרי. וכמו כל דבר בחיים, אנו מסתגלים לסביבה החדשה.


וזהו הסוד: יש לנו דרכים ייחודיות להסתגל לסביבת המים על-פי סוג הגוף שלנו והתפיסות המנטאליות שלנו. כאשר אנו נמצאים במים, אנו משנים את התנועות הטבעיות שלנו המיועדות לסביבה יבשתית. שינוי או פיצוי אלו מבוססים על האופן שבו המוח שלנו מפרש את תנוחתנו ותנועותינו במים. מה שקובע את ההצלחה או את אי-ההצלחה שלנו הוא למעשה שיטת הפיצוי הייחודית לנו.



כעבור שנה נוספת שבה עסקתי במחקר ובמבדקים, פיתחתי שיטה שנועדה לא רק לסייע לשחיינים לנתח את הטעויות שלהם בכל הקשור בטכניקת השחייה, אלא גם סדרה של תרגילי אימון ספציפיים (המבוססת על תיאוריית הפיצוי - קרוי שיטת הצלף) שנועדו לסייע לשחיינים לפתח את טכניקת השחייה המתאימה ביותר לסוג הגוף ולסגנון השחייה שלהם.


תוך דקות ספורות בלבד עלה בידי לומר לשחיין מסוים מה מונע ממנו להתקדם בתחום, ואיך לתקן את הטעויות שלו.