ביום השבעה באוקטובר ולאחר שנודע להם על הטבח המתרחש בבארי, הגיעו שלשה תושבי עתניאל (האחים אלחנן ומנחם קלמנזון ובן הדוד איתיאל זוהר), באופן וולונטרי ועל דעת עצמם, להציל את חברי בארי. סיפור החילוץ ההוראי שלהם, במהלכו ניצלו חייהם של כמאה מאנשי בארי ונגדעו חייו של אלחנן קלמנזון, יצר ברית גורלית בין אנשי קיבוץ בארי לבין מתיישבי גוש עציון. במסגרת הברית הזו, ברית הנגב וההר, החלו להפגש שתי האוכלוסיות לנסות לגבש עקרונות מוסכמים בסוגיות בוערות ומפלגות, ולנסות להוביל לתיקון חברתי ולהקשבה הדדית, לתרבות של שיח והסכמות.
יום שני 3.11.25 | 12:15 | אודיטוריום הספריה
בימים בהם חוסר ההסכמות הפנימיות והפילוג הפנימי בישראל לא מרפים, וגם לנוכח אתגרים חסרי תקדים מוסיפים להתגבר ולהתעצם, הברית הזו מעניינת במיוחד. על השאלות הרבות שהיא מעלה נבקש לשוחח במפגש שיתקיים ביום הזיכרון לרצח רבין:
עד כמה יכולות קבוצות כל כך מובחנות מבחינה אידאולוגית להגיע להסכמות קונקרטיות או ארוכות טווח? מה לימד אותן המפגש אחת על השניה? מה הוא לימד אותן על עצמן? ויותר חשוב, האם יש לברית הזו בשורה או יכולת הכלה גם לקבוצות אחרות בחברה הישראלית? מה משמעותה עבור מי שתומך בממשלה הנוכחית?
סטודנטים וסגל מוזמנים להצטרף לשיח שיתקיים בין ד"ר אלון פאוקר, חבר קיבוץ בארי ומרצה בחוג להיסטוריה במכללה, לבין יעל שבח, מחנכת, פובליציסטית, תושבת חוות גלעד. את המפגש ינחה ד"ר סמיר קעדאן, מנהל שותף במרכז לקידום חיים משותפים.