שבועות

אחד, שניים, שלוש!!!

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

על פי הלוח העברי, חג השבועות חל תמיד בחודש סיוון, שנקרא בתורה בשם החודש השלישי. מה הסיבה לכך? לכאורה, לעם ישראל יש תורה אחת בלבד, כדי לעשות את רצונו של ה' אחד. מדוע אם כן, ניתנה התורה דווקא בחודש השלישי?

בעומק יותר, הרי מצוות היו גם לפני מתן תורה. היו את שבעת מצוות בני נח, מצוות מילה שניתנה לאברהם אבינו, ועוד. עיקר החידוש של מתן תורה, הוא בנתינת התורה. ומה ההבדל בית תורה למצוות? מבואר בתורת החסידות, שהתורה היא חכמתו של הבורא, וכשאדם לומד אותה ומחדיר אותה למוחו, הוא מתאחד עם הבורא ממש. אם כן, עיקר החידוש במתן תורה הוא האחדות, ומדוע היה זה בחודש השלישי, ולא בחודש הראשון?

ההסבר הוא, שאחדות ללא הפרעות, אינה אחדות אמיתית. זו הרי הסיבה שירדה הנשמה למטה, כדי לבחון את נאמנותה לה', גם בתנאים 'בעיתייים', כפי שיש כאן למטה. למעלה, בעולמות העליונים, ברור שיש רק את הבורא, ואין שום דבר חוץ ממנו. להרגיש זאת למטה, זהו 'קונץ' רציני.

באופן ממוקד יותר, גם כשיש יריב, ניתן להתמודד איתו על ידי התעלמות ממנו, למחוק אותו, ואפשר לרתום אותו לטובת ה'.

אלו הם שלשת חודשי השנה. ניסן הוא החודש הראשון, ובו התגלה ה', ובני ישראל יצאו ממצרים בלי שום מאמץ. כביכול היה רק את ה', ולא אף אחד אחר. זוהי הדרגה הראשונה.

הדרגה השניה, היא חודש אייר, שהוא החודש השני, בו אנו מתכוננים לקבל את התורה. כאן כבר יש עבודה, כי יש אויב (יצר הרע), אבל עדיין לא הופכים אותו לקדושה.

הדרגה הנעלית ביותר, היא בחודש סיוון, החודש השלישי. בחודש זה, אנו מקבלים את הכח להתאחד עם ה', בכל מציאותינו הגשמית. כשאדם גשמי כאן למטה, לומד תורה, הוא מתאחד עם ה', אף שהוא נותר גשמי! זהו החידוש הגדול של מתן תורה.

(לקוטי שיחות ב')