מה זה "לו"ז" ?

לאחרונה נשאלתי על בסיס מה אני מגדיר את משך הפרויקט. והתשובה היא: אני לא 😅... לפחות לא מהדמיון.

אי אפשר להגדיר את משך הפרויקט, בדיוק כפי שלא ממציאים את תהליך הביצוע שלו מהאוויר. התכנון מאלץ אותנו לבחור בין גישות שונות – ולפיהן מתכננים את לוח הזמנים. אם לוח זמנים הוא ייצוג של ממד הזמן בפרויקט, אז גם משך הפרויקט נגזר מהבחירות שנעשו: שיטות ביצוע, כלים, גודל הצוות, נגישות לאתר, שלבי ביצוע, ועוד.

עם זאת, חשוב להבחין בין סוגים ותפקידים שונים של לוחות זמנים. לוח הזמנים שמכינים לפני פרסום המכרז, מוגבל בעיקר על ידי התכנון, ומאפשר להעריך את משך הפרויקט על ידי "בנייה" שלו שלב אחר שלב לפי סדר לוגי. מכיוון שלא נרצה להרתיע קבלנים קטנים, למשל על ידי הגדרת משכים קצרים מדי, אך גם לא ליצור זמן מת מיותר עבור קבלנים גדולים – יש להעריך את משך כל משימה לפי מידת ההיתכנות שלה.

לעומת זאת, לוח הזמנים שמכינים לאחר הזכייה במכרז (בדרך כלל על ידי הקבלן), מוסיף אילוץ משמעותי נוסף: המועד הסופי שהוגדר במכרז. במקרה כזה, המשימה היא למצוא דרך לעמוד בלוח הזמנים – משימה שיש לבצע בליווי צמוד של מנהל הביצוע או מקבילו, שמכיר היטב את כל הגורמים שהוזכרו ומסוגל לכוון את משך המשימות בהתאם.

מכיוון שלוח זמנים הוא כלי ניהולי, אין פורמט אחד ויחיד לבנות אותו. השיטות הנפוצות הן תרשים גאנט (על שם הנרי גאנט – מתאים במיוחד לשיטת הנתיב הקריטי) ותכנון לפי מיקום (LBS – Location-Based Scheduling), שמתאים במיוחד לעבודות קוויות כמו סלילת כבישים או מסילות. בשתי השיטות, "מגלים" את משך הפרויקט רק בסיום תהליך התכנון והאופטימיזציה.

אז למה פרויקטי תשתית כמעט תמיד חורגים מהלו"ז? ומה ההבדלים המרכזיים בין גאנט/CPM לבין LBS? על כך – בפוסט הבא 😊 

📸 בתמונה: הצגה של שיטת LBS דרך מקרה אמיתי של פרויקט בניית קו טראם – הצעד הראשון של הסטודנטים אל תוך עולם מרתק של מודלים, הנחות, ובחירת הכלים המתאימים