עץ החרוב

הֶחָרוּב: הָעֵץ הֶחָזָק וְהַמָּתוֹק

הֶחָרוּב הוּא עֵץ חָזָק וְחָסוֹן שֶׁגָּדֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוּא יָרוֹק כָּל הַשָּׁנָה, וְהַגֹּבַהּ שֶׁלּוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ עַד לַעֲשָׂרָה מֶטְרִים. יֵשׁ לוֹ עֲנָפִים חֲזָקִים וְצַמֶּרֶת צְפוּפָה שֶׁנּוֹתֶנֶת הַרְבֵּה צֵל לַמְּטַיְּלִים. הֶחָרוּב יָכוֹל לִגְדֹּל גַּם בִּמְקוֹמוֹת יְבֵשִׁים מְאוֹד, כִּי הַשּׁוֹרָשִׁים שֶׁלוֹ עֲמֻקִּים וְיוֹדְעִים לִמְצֹא מַיִם בָּאֲדָמָה.

הַפְּרִי שֶׁל הֶחָרוּב נִרְאָה כְּמוֹ תַּרְמִיל אָרֹךְ. יֵשׁ הַחוֹשְׁבִים שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ "חָרוּב" כִּי הַפְּרִי שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְחֶרֶב, וְיֵשׁ הַחוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁהַפְּרִי הוּא יָבֵשׁ (חָרֵב). כְּשֶׁהַפְּרִי מַבְשִׁיל, הַצֶּבַע שֶׁלּוֹ הוֹפֵךְ לְחוּם-שָׁחֹר וְהַטַּעַם שֶׁלּוֹ מָתוֹק. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לֶאֱכֹל חֲרוּבִים בְּטִּ"ו בִּשְׁבָט, וְאֶפְשָׁר לְהָכִין מֵהֶם גַּם שׁוֹקוֹלַד חֲרוּבִים וּדְבַשׁ בָּרִיא.

עַל הֶחָרוּב יֵשׁ סִפּוּרִים רַבִּים. הַסִּפּוּר הַמְּפֻרְסָם בְּיוֹתֵר הוּא עַל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל, שֶׁרָאָה אָדָם זָקֵן נוֹטֵעַ עֵץ חָרוּב. חוֹנִי שָׁאַל: "לָמָּה אַתָּה נוֹטֵעַ עֵץ שֶׁיִּתֵּן פֵּירוֹת רַק בְּעוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה?" הָאָדָם עָנָה שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲבוֹתָיו נָטְעוּ בִּשְׁבִילוֹ, כָּךְ הוּא נוֹטֵעַ בִּשְׁבִיל הַנְּכָדִים שֶׁלּוֹ. סִפּוּר אַחֵר מְסַפֵּר עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁהִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה וְאָכַל פֵּירוֹת חָרוּב כְּדֵי לִשְׂרֹד.

הַיְדַעְתֶּם? בָּעָבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּזַרְעֵי הֶחָרוּב הַקָּשִׁים כְּדֵי לִשְׁקֹל דְּבָרִים יְקָרִים כְּמוֹ זָהָב וְיַהֲלוּמִים. כָּל זֶרַע שֶׁל חָרוּב נִקְרָא "קָרָאט", וְזֶהוּ הַשֵּׁם שֶׁל יְחִידַת הַמִּשְׁקָל עַד הַיּוֹם.