תא"ל (מיל') דדי שמחי, נציב כבאות והצלה לשעבר, עבר את הסיוט הגדול ביותר של כל אבא. שמחי חילץ את גופת בנו, גיא שמחי ז"ל, שנהרג בקיבוץ רעים במהלך הקרבות מול מחבלי חמאס אתמול . "גיא נפצע מהרימון וניסה לקפוץ מהחלון החוצה. חברו קפץ מהחלון הנגדי וטיפס לגג הממ"ד. המחבלים השליכו עוד שני רימונים שהרגו את גיא - בחייו הוא הציל את חיי חבריו".

במשך שעות ארוכות שכבה גופתו של גיא מחוץ לדירה בה הסתתרו חבריו. יונתן אב, אחד מחבריו, הודה לו על אומץ הלב בסטורי: "אחי, אתה החבר הכי טוב שלי. לעולם לא אשכח אותך. תודה רבה שהצלת לי ולכולם את החיים".

משראה אביו שגיא לא עונה לטלפון, הוא עלה על מדיו הצבאים, חתם על נשק בפיקוד העורף והגיע ב-2:00 בלילה במוצאי שבת לקיבוץ רעים. "אמרתי למג"ד חרוב בכניסה שהבן שלי שוכב פה הרוג. הם חילצו אותו, חיבקתי אותו וליוויתי אותו עד לרמלה - לשם הגיעו גופות ההרוגים. הוא ילד מדהים. הוא וחבר הילדות ממגלן הרגו שני מחבלים והצילו 14 חברים. הם מגיעים אלינו הביתה ואומרים שגיא הציל להם את החיים".

גיא נולד בקיבוץ רעים וגר שם עד גיל 6. בהמשך עבר עם משפחתו לגדרה, אך שמר על קשר עם חבריו מהקיבוץ בו נולד - ובו גם מצא את מותו הטרגי.

אורית, אמו של גיא, סיפרה עליו: "כולם אומרים כשהילדים שלהם מתים שהם היו מושלמים, אבל גיא היה אחרת. הוא גלש, לחם, המון אנשים אהבו אותו. הוא היה הדבק בכל החבורות. הוא היה יפה בטירוף וידע את זה. לקחו לי את האור של העיניים שלי, אף אחד לא יכול להחזיר לי אותו. מה שכן אפשר זה להחזיר לנו את הגאווה של מדינת ישראל. אני מצפה שלא נוכל לשמוע אחד את השני מרוב המטוסים שיהיו למעלה. יש לנו מדינה חזקה, אנשים חזקים".

דדי הוסיף: "אני לא מדבר כאב שכול, עוד לא התרגלתי למונח הזה ולא מבין מה זה. לא רוצה שייקחו את דבריי כ'הוא מדבר מדם ליבו'. לא, אני מדבר כאקס תת אלוף, כראש מטה פיקוד העורף, כאחד שראה הרבה דברים בחייו, שהיה באירועים קולוסאליים: אני אומר לכם, היה פה אירוע מטורף. אם אני מנרמל אותו לאסון התאומים, ל-300 מיליון הרגו 3,000 איש. פה, לשמונה מיליון בהתאמה הרגו לנו 37,000 אנשים. ככה צריך לראות את זה. אנחנו במלחמה. הייתה מהלומה, התאוששנו ועכשיו מרימים ראש ויוצאים לקרב".

"אנחנו צריכים לחזק את החוסן הלאומי. סיפור הניצחון זה סיפור של עמידה איתנה. ספרו על סיפורי הגבורה, על האמהות, על הילדים, על הלוחמים, על הבן שלי, על החבר'ה מהיחידות המיוחדות שהסתערו ונהרגו. אנחנו עם שקיים 3,500 שנה. עברנו משברים גדולים, נעבור גם את זה. לפני כמה שבועות המדינה התרגשה כשאיש שכולנו מכירים אמר: 'ארצי שינתה את פניה והנכד שלי לא יהיה לוחם'. אני אומר פה לכולם: ארצנו לא שינתה את פניה, שרטו את פניה, אבל היא חזקה. נהיה לוחמים, בנינו יהיו לוחמים ונכדינו יהיו לוחמים, כי אחרת יקרה מה שקרה בקיבוץ בארי. צריך להירגע, לנשום חזק. את מתינו נקבור בהמשך. נתחקר. אני אומר לחבריי במטה הכללי: להרים ראש, לשנס מותניים וקדימה לעבודה. איך דדו אמר ביום כיפור, אחרי המשבר וכשירד לחזית? 'אנחנו נשבור להם את העצמות'. משפט שכזה הקים מדינה לתחייה. זה מה שצריך להיות".