באירועי ה-7 באוקטובר סמל רועי פרי בן ה-19 התנדב לחפות על המחלקה שלו ונפל בזמן שמחבלים חדרו למוצב שלהם בעוטף עזה. במלואת 30 יום למותו, חברו הטוב, המוזיקאי אביב לוי, משתף ב"אל תלך עכשיו" - שיר מרגש שכתב לזכרו. "ברגע שראינו את הקליפ עם התמונות והסרטונים, ושמענו את המילים של השיר - בכינו כולנו", משחזרת האם, רונית, "שיר עוצמתי, כל מילה מדויקת"

 עוד מילדותם בשוהם, אביב לוי וסמל רועי פרי ז"ל היו חברים טובים - שניהם עבדו יחד בגלידריה, טסו לטיולים מסביב לעולם, אהבו ליצור יחד מוזיקה, ואפילו לקחו חלק בהרכב המוזיקלי של מגמת המוזיקה בבית הספר שבו למדו - אביב שר ורועי ניגן על תופים. כעת, למרבה הצער, אהבתם המשותפת למוזיקה ולנגינה נפגשת בנסיבות טרגיות: בשיר שכתב לוי על חברו הטוב שנפל במלחמת חרבות ברזל. באותה שבת שחורה של ה-7 באוקטובר, פרי, המשרת כלוחם בגולני בעוטף עזה, התנדב לחפות על חבריו למחלקה יחד עם המ"מ שלו, סרן דקל סויסה ז"ל. כשמחבלים חדרו למוצב, השניים נהרגו.

"אל תלך עכשיו", שירו של לוי בן ה-19, נכתב תוך שעה בודדה בזמן השבעה, עם מילים שיצאו מדם ליבו. הוא מתאר את כל מה שהוא זוכר מרועי - החיוך, הצחוק והטוהר, ומדבר על כמה הוא מחכה לו שיחזור, וכמה כולם מתגעגעים אליו. את השיר מלווה גם קליפ, שיצר סטודיו Avoxvision מתמונות וסרטונים מחייו של רועי - כנער מתבגר, עם בני משפחתו - הוריו רונית ועופר, אחיו התאום איתי ואחיו הגדול עידו, עם נויאל בת זוגו, וחברים נוספים. משולבים בו גם רגעים פשוטים מהיומיום של רועי - מחייך את החיוך הנצחי שעליו מספרים כל קרוביו, כמו גם רגעים משירותו הצבאי, שכוללים את מסע הכומתה בסיום ההכשרה כלוחם בגולני וביקורים של המשפחה בשבתות שסגר בבסיס.

"במהלך השבעה השמעתי למשפחה את השיר שכתבתי לזכרו של רועי והם התרגשו מאוד. השיר עצמו קירב אותי אליהם", סיפר לוי ל-ynet. גם רונית, אימו של רועי, מספרת כי "ברגע שראינו את הקליפ - עם התמונות והסרטונים, ושמענו את המילים של השיר - בכינו כולנו, ואביב איתנו. זה היה מאוד מרגש וכואב. שיר עוצמתי ואמיתי, כל מילה מדויקת והביצוע מושלם".

בשיחה עם ynet, היא משחזרת את אותם רגעים ביום שבת. "במהלך התקפת הטילים, החיילים בבסיס הונחו להיכנס לחדר ממוגן. רועי התנדב להישאר עם דקל מחוצה לו, כדי למנוע מאותם מחבלים לחדור לבסיס. דקל, מפקד המחלקה, סמך על רועי, הוא רצה אותו לידו. חבר שראה אותם נלחמים סיפר שהם לא ויתרו - הם נלחמו עד הסוף, כמו אריות.

"בבוקר שבת עוד דיברנו בטלפון. רועי אמר שהוא בבסיס וצריך לנתק את השיחה, אמר לי שהכול בסדר", נזכרת רונית. גם לוי נזכר ברגעי הפחד: "כשראיתי את הדיווחים ישר כתבתי בקבוצת הווטצאפ של החברים ושאלתי אם כולם בסדר. וכולם הגיבו - מלבד רועי. הוא לא ענה לי גם בהודעה ששלחתי לו בפרטי, נשאר וי אחד. חששתי, אבל כל כך לא רציתי לחשוש".

"בדיעבד, אני יודעת שכבר היו קרבות בבסיס בשעה הזו", מסבירה רונית, "בעלי עופר ואיתי, אחיו התאום של רועי, הרגישו שמשהו רע קורה. אני גם פחדתי, אבל לא תיארתי לעצמי שזה המצב. חוסר הוודאות שהרגשנו זה משהו שאי אפשר לתאר במילים, לא ידענו מה קורה. הבשורה הנוראה מכל הגיעה ביום שני בבוקר, והלוויה הייתה ביום רביעי. אנחנו עדיין בסיוט". היא מספרת על רועי שהיה ילד פעלתן, עם המון תחביבים, בהם נגינה על תופים וטניס. "הוא היה ילד שמח עם חיוך נצחי. חבר טוב, עם ערכים, מלח הארץ. הוא היה עתיד לצאת לקורס מ"כים", הוסיפה.

גם אחיו של רועי לוקחים בימים אלה חלק במערכה - אחיו התאום איתי משרת כמ"כ טירונים בטכני חיל האויר, בעוד אחיו הגדול עידו גויס למילואים בגבעתי. ימים בודדים לפני אותה שבת, רועי ואיתי חגגו יחד יום הולדת 19. אימם רונית מספרת על קשר עוצמתי בין האחים, שתמיד שמחו אחד בחברת השני.

במהלך השנתיים האחרונות לרועי גם הייתה בת זוג - נויאל. "זו הייתה האהבה הראשונה שלהם", מספרת רונית. "ראו שיש לקשר שלהם עתיד - הוא תמיד קרא לה 'אשתי', חלם להקים איתה בית. הייתה ביניהם אהבה נצחית וטהורה. בטירונות הייתה לו מחברת שבה היה כותב לנויאל מכתבים, והיא תמיד חיזקה ורוממה אותו. אהבה שנקטעה".