דביר לישה חברי היקר. רעי היקר. ידיד הנפש! יום שמחת תורה הוא יום שבו אומר לנו הקב"ה: "קשה עליי פרידתכם". פרידה זו מגיעה לאחר שבעת ימי זיכוך וטיהור שבהם אנו מגיעים לשלמות. דביר, זכיתי להכיר נשמה שפעלה כל עת להגיע לזיכוך וטיהור. יום שמחת תורה זהו היום שבו הצלחת לכבוש את היעד שעליו חלמת - שלמות. עכשיו לנו נשאר לומר בכאב גדול - "קשה עלינו פרידתך". כך כתב בעמוד המיוחד לזכר הנופלים בר שלטון, חברו של לוחם גולני דביר לישה, שנפל ב-7 באוקטובר.

אני כותב כאן לא בשביל להיפרד מחבר או ידיד קרוב, אלא בשביל להיפרד מאח אמיתי שדרכנו נפגשה לה נפש בנפש. הכרנו מהישיבה התיכונית ודרכנו לא נפרדה שוב לעולם. עשינו שטויות והתבגרנו. חווינו קשיים והתמודדנו. דיברנו, שיתפנו והתקדמנו הלאה. שמרת על הומור נדיר שרק לך היה. הבאת חיוך ושמחה שלפני זה לא הכרתי. חייב לומר שזכיתי בכל הקופה. קיבלתי ממך הרבה יותר משנתתי ולמדתי ממך הרבה יותר משלמדתי. המשכנו ללמוד יחד בישיבת עז ואמונה בתל אביב. זכיתי להיות איתך חברותא וחבר לחדר. כן, הכרתי את כולך. ידעתי איזה איש אתה. הישיבה ממוקמת ברחוב נווה שאנן. מקום המלא באינספור קשיים ואתגרים מהמורכבים ביותר.

ביר, מרגע שנחה כף רגלך בישיבה, לא נחת לרגע! כל אדם שהיה נכנס לישיבה היה נתקל בחיוך שלך. איך אהבת את זה. לפגוש, לדבר ולעזור לכל אורח. לא נחת עד שהיה מרגיש בבית. ממש הזעת, השקעת וטרחת על כל יהודי! תלמידי הישיבה מלאים במעשי חסד ותרומה. אתה היית תמיד כמה צעדים לפני כולם. חילקת אוכל בבתים של נזקקים. יזמת ביקורי בית לבדוק שאין אדם שסובל מקור או רעב. קיימת חוג תהילים ולימוד תורה לילדים ללא אבות. שילמת בסתר חשבונות מים וחשמל למעוטי יכולת. התעניינת בשלומו של כל יהודי בשכונה. היית אוזן קשבת לאין ספור אנשים שפתחו את ליבם רק לך.

חייב לספר לך... יום לאחר שנפלת, כל אלה הגיעו לישיבה. דפקו בשער ושאלו בחשש אם זה אתה. אמרנו להם בקול שבור שכן. היו שם יהודים עם דמעות בעיניים וצעקות שבר. היית האדם היחיד בעולמם. האדם היחיד שהגיע, עזר ותמך בהם. עכשיו הם שוב לבד. דביר, לא היית סתם חבר ואח, היית דמות, היית סמל. היו לך חיים גדולים. חיים עם מטרה.

בוויכוח שהתנהל אצלנו בחדר לפני שנה העלינו שאלה קשה. במצב של מסירות נפש ומוות וודאי, מי יהיה מוכן להעיד על עצמו באמת שהוא מוכן לתת הכול - את חייו, משפחתו ועתידו למען הכלל. הרבה חשבו והתלבטו, רק אתה ענית ישר בלי להתבלבל - הנני. הכלל לפני הכול. כזה היית. חיים של עומק. חיים של אמת. לא כולם מבקשים, לא כולם רוצים. אלו חיים שמלאים באתגרים ומלחמות. אתה רצית ונלחמת!

וכר אותך בישיבה שואל שאלות ולא מקבל במהרה את התשובות. חיפשת להתמודד. לא ניסית להרשים ולהמשיך הלאה. את השקפת עולמך כולם ידעו. הפצת אותה לכל דורש בכל מקום ובכל זמן. לא התביישת מעולם באמונתך, בדעותייך, ומחשבותייך. וכן, גם עם האנשים הרחוקים ביותר ידעת להתמודד. לא פעם אני זוכר אותך חוטף ביזיונות וזלזול בגלל אמונתך. למרות הכול לא זזת מילימטר! בירור האמת וחתירה לקיומה היו אבן יסוד לרגליך. כשראית עוול, מעולם לא נחת ולא שקטת. הלכת ברור בצדקת הדרך, נגד הזרם, נגד הכלל ונגד הנורמה. זה עלה לך במחיר יקר, אבל מחירים ידעת לשלם.

כשהלכת לישיבת עז ואמונה, שילמת בנוחות שלך. כשפעלת ללא קץ לעשיית טוב וחסד בעיר, שילמת בזמנך. כשבחרת להגן על המדינה בשנותיך היפות, שילמת בחרותך. כשנפלת ראשון בהגנה על המולדת, שילמת בחייך. לא סתם היית החלל הראשון של המלחמה. זה היה הרגע שחיכית לו כל החיים - להביא צדק לעולם. קפצת לסוואנה ויצאת לכיוונם כיחיד נגד רבים. הסתערת קדימה ונפלת עם נשק בין הידיים. כמו תמיד לא היית פראייר. צדק צדק רדפת. בצדק צדק נפלת.

דביר, אתה נפלת, אך אתה האמיתי יישאר בקרבנו תמיד. אתה עם האמונה המוחלטת בבורא עולם שהכול לטובה. המשפט שהיה תמיד שגור בפיך ולפעמים ידע לעצבן. כמה אופטימיות למדתי ממך. אתה עם החתירה לאמת. המלחמה על היושר. היו בך עזות ואש בעניים. בלי פשרות. בלי הנחות. אתה עם השמחה וההומור שנגעו בכל כך הרבה שכבות. שריככו המון לבבות. רק אתה הצלחת. אתה עם החסד והדאגה לשכבות החלשות. לקשר עם יהודים שעולמם חרב. לחיבור עם ילדים שמחפשים את הדרך. אתה עם הקשר המשפחתי שכל כך טיפחת. ביקורים אצל סבא וסבתא. מתנות לאחים. קפיצות לבית בכל הזדמנות וקשר מיוחד עם ההורים.

השארת לנו הרבה מורשת. נשתדל להמשיך אותה בכל הכוח. ואיך לא... נתגעגע! נתגעגע לקול שלך בכל ביקור בישיבה. נתגעגע לנגינה שלך שסחפה אחריה את כולם. נתגעגע לתוכניות שלך לשינוי העולם. נתגעגע לחשיבה היצירתית שלך שהצחיקה את כולנו. נתגעגע לוויכוחים איתך, שתמיד איכשהו כולם חושבים אחרת. נתגעגע לשיחות עומק איתך לתוך הלילה עד שנגמרו הגרעינים. נתגעגע לביקורים אצלך בבית עם הלב הכי גדול שיש. נתגעגע לזרימה ולספונטניות שלך בכל מצב אפשרי. נתגעגע לשטויות ולשריטות שהיו קיימות רק אצלך. נתגעגע לישיבות איתך אצל אורה, הסבתא של הישיבה ולביקורים אצלה כל שישי. נתגעגע לאישיות שבאמת אין הרבה כמוה. נתגעגע אחי.

אחי! זכית ליפול כמת, מצווה אשר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתה. תתפלל ותבקש מבורא עולם שיעשה צדק בעולמו. שיחזיר בנים לגבולם. שיחזיר לוחמים לחיק משפחתם. שירפא ויבריא את כל פצועי עם ישראל. שנזכה לראות בנפול אויבנו - "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע". אחי, בלב שבור אני מבטיח - נזכור ולא נשכח! דביר לישה הי״ד. לוחם גולני, גדוד 51, נפל בשמחת תורה, כ"ב תשרי התשפ"ד. ה' יקום דמו.