ירון שטרית, שכן וחבר המשפחה, מספר: "אלעד היה חמד של ילד, ילד משכמו ומעלה ובעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה. בחור מדהים עם שמחת חיים. שיחק כדורסל בהפועל ירושלים ועמד להיכנס לשירות קבע".

סמ״ר אלעד מיכאל ששון, מהיישוב מוצא עלית, בוגר תיכון ליד"ה בירושלים, היה לוחם בגדוד אגוז.  הוא נפל בקרב על קיבוץ כיסופים בתאריך 7.10.23  והוא בן 21 בנופלו.  קרובי משפחתו של אלעד סיפרו כי אהב לשחק כדורסל ולנגן בגיטרה.

סיפור נפילתו תואר על ידי מפקדו סרן א' , מפקד צוות ביחידת אגוז, בכתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום". וכך מספר סרן א' על שש השעות שבהן ניהלו הוא ו־12 לוחמים קרב אינטנסיבי מול המחבלים בקיבוץ כיסופים, קרב שגבה את חייהם של שלושה מהלוחמים, וכמעט את חייו שלו.

בבוקר ה-7.10 היה צוות הלוחמים בפיקודו של סרן א' מוצב בסמוך לחווארה שבאיו"ש כתגבור.

"ביום שבת בבוקר הערתי את החיילים, ואמרתי להם 'קומו, מלחמה'. בשעה 10:30 התחלנו תנועה רגלית מצומת כיסופים ליישוב, שלצידו המוצב. היינו 12 בסך הכל, והיו הרבה יותר מחבלים. נכנסנו לתוך המחנה והגענו למרחב הנגמ"שים, והבנו מה גודל האירוע. היו שם המון הרוגים. המחבלים נכנסו וטבחו בחיילים שהיו במקום, והמעטים שנותרו - בעיקר סמבצ"יות ותצפיתניות - התבצרו עם פצועים והרוגים בחמ"ל, מטפלים ומטפלות בפצועים בכוחותיהם הדלים".

"לא היתה לנו דקה של שקט", מספר סרן א'. "עברנו חדר־חדר וטיהרנו את המוצב. הלוחמים היו מדויקים וקטלניים. אחד מהלוחמים שלנו חטף קליע בנשק והחליף אותו. אחר ספג קליע בקסדה, ששבר את הגולגולת שלו. רק אחרי הקרב הוא אמר לנו שנפצע. לבסוף הגענו למצב שבו המחבלים או מתים או בורחים מאיתנו, והם התקבצו לאחת מהפינות של המוצב".

הלוחמים הגיעו למגורי הבנות לאחר שנכנסו לחמ"ל שבו התבצרו החיילים, ונאמר להם שייתכן שיש שם חיילות. "פתחנו חדר־חדר ב'יבש' כדי לא לפגוע בישראלים. צעקנו 'צה"ל, צה"ל' ונכנסנו לחדר שבו הסתתרו שתי בנות. חזרנו לדלת ליד, שהייתה נעולה. בעטנו בדלת ורצנו פנימה, ואז נתקלנו במחבל. הבנו שהוא מבוצר ושעדיף להגיע בתחבולה, ולכן נחלצנו לאחור ונערכנו לאיגוף".

כשיצאו החוצה הגיע נמ"ר (נגמ"ש מרכבה) למקום. הלוחם עמית פלד ז"ל הגיע למסדרון האחורי, אך לפתע נפתחה אש מכיוון שסברו שהיה מטוהר. עמית נורה ונהרג במקום.

"השבנו אש, אבל המחבלים היו על הגג וירו בחזרה. הם הרגו את יונתן סביצקי ז"ל ואת אלעד ששון ז"ל ופצעו שניים מאיתנו. פתחתי באש על המחבל שהיה על הגג, ובאותו הרגע הוא פגע בי. הסמל שלי, ב', שהגיע במזל באותו הרגע, הוריד את יתר המחבלים".

"אין לי ספק שאם לא היינו נלחמים - המחבלים היו מגיעים לחיילות. קראתי את מה שהסמב"ציות כתבו ויצרתי קשר עם רובן. בדיעבד, זה נותן משמעות למוות של הלוחמים שלי. לקרוא את הדברים שהן כתבו, לדעת מה הן הרגישו", אומר סרן א' המחלים כעת מפצעיו בבית החולים.

אחת הסמב"ציות בכיסופים הייתה קרן מאיר שסיפרה בכתבה שפורסמה באתר YNET על החוויות הקשות של הלחימה במוצב וסיכמה את דבריה במלים האלה: " אני בעיקר רוצה לומר תודה ללוחמים האמיצים, ללוחמים מגדוד 51 שעשו הכול כדי שנצא משם בחיים, שנלחמו פצועים, שנלחמו בלי ציוד, שלא ויתרו לרגע גם כשהבינו כמה המצב רע. תודה ללוחמי יחידת אגוז שחילצו אותנו ונלחמו בשבילנו. ייקח עוד הרבה זמן עד שנבין בדיוק מה קרה שם, ואני ממש מקווה לדעת בעקבות הפוסט הזה מי הלוחמים ששמרו עלינו, אלה שאני עוד לא מכירה, כדי להגיד לכם תודה אישית".

מאמן הספורט גדעון דודי סיפר על אלעד: "את אלעד ששון ממוצא עילית הכרתי כשהיה בכיתה ט׳, כבר לאחר האימון הראשון בקבוצה שלנו במבשרת ציון קראתי לו ושאלתי אותו מי לדעתו צריך להיות קפטן, אלעד הציע כמה שמות וכששאלתי אותו מה איתו, אמר לי: ״אני מסוגל״ . אלעד היה יותר ממסוגל, הוא היה מנהיג למופת, כזה שלא מוותר, נותן הכל, תמיד מחייך ומשמש דוגמה לאחרים. הייתה לנו תקופה נהדרת ביחד, החיוך היה כרטיס הביקור שלו".

אלעד ז"ל שירת כלוחם באגוז והיה אמור להשתחרר מהשירות מספר ימים לפני שנהרג בקרב.