"ריבונו של העולם, איך יכול להיות שבעולם שלך, ילד יהודי שגדל בארץ ישראל, שסבא שלו ברך אותו בברית "קיים את הילד הזה לאבי ולאמו", ועשרים וארבע שנים וארבעה חודשים הוא רק יוצר אור, רק יוצר אור. כל החיים שלו יוצר אור, כל מי שמכיר אותו יודע שאין בזה שום מליצה. כמה אור על הפנים, בלב ברמ"ח ושס"ה איברים. אור ואור ואור. ואז באים כמה רשעים מטונפים, צמאי דם, וברגע אחד של חושך מכבים את כל האור הזה. איך יכול להיות ריבונו של העולם בעולם שלך שיש דבר כזה?!", פתח הרב גרנות. הוא התייחס גם לארוסתו של הבן, רוני, שעמדה להינשא לו בעוד כחודשיים. "ובתורתך כתוב לאמור: "מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה". אז נכון אתם יודעים להגיד, זו מלחמת מצווה, אבל כתוב בתורה שזה דבר רע, שזה דבר נורא, עוד חודשיים חתונה לפני שבועיים אירוסין, איך זה יכול להיות ריבונו של העולם בעולם שלך?! איך יכול להיות שיש דבר כזה?! רוניל'ה יקרה, זה יהיה לאט, זה ייקח הרבה זמן, אבל תבחרי בחיים, תבחרי בחיים". 

"אני רוצה להגיד לכם", המשיך הרב גרנות "עומד בפניכם אבא שבור, רצוץ.  לב נשבר ונדכא, ממש לב נשבר ונדכא.אבל זה לא כל הסיפור. אני אגיד לכם למה זה לא כל הסיפור, כי כאן מסביב, הרבה יותר מסביב, בכל עם ישראל יש המון המון אלומות אור. של כוח, של גבורה, של צדק, של חסד, של אהבה, של חברות, של מסירות נפש, של אומץ לב, של אמונה, של קדושה, של יראת שמיים. המון המון המון. אנחנו מקבלים חיזוק אדיר מכל אלומות האור האלה". הוא סיים במסר מדם ליבו. "אני רוצה להגיד לכם דבר אחרון, מדם ליבי, שאני לא יכול לא להגיד. רק השונאים המתועבים שלנו אשמים במוות של אמתי ובאלף שלוש מאות או אלף ארבע מאות הרוגים.  הנרצחים, הטבח הנורא שהיה, אבל היינו בחולשה נוראה לפני כן. ויש לזה קשר עם ישראל היה בחולשה נוראה. כמו שהנשמה שלי, כך אני מרגיש עכשיו, שבורה לרסיסים, חלקים, אז כך הנשמה של עם ישראל. נשמת ישראל הייתה ממש במצב של בדרך להישבר לרסיסים, רסיסים. 

של אנשים שרבים אחד עם השני. שלא מאמינים אחד לשני. שציניים אחד כלפי השני. שלא נותנים אמון אחד בשני. שלא מכבדים אחד את השני. שחושבים שכל האמת ביד שלהם, בכיס שלהם.

רק בימים האחרונים שלפני הטבח הנורא של שמחת תורה, שאתה אמתי בן אהוב שלי נפלת ממנו בגללו בהמשך של המלחמה הזאתי, גם אני הייתי עסוק בלנסות לשנות המציאות, לעשות  .

שלום בעם ישראל. להביא למצב שבשמחת תורה כל ישראל ממחוזות השמאל, הקיצוני, המפגינים וכו', כולם ירקדו ביחד בהקפות שניות בשמחת תורה. זה החלום שלי.

לא הצלחתי, לא הצלחנו, במקום זה ה' לקח לנו את ההקפות. במקום שנרקוד ביחד, נשמח ביחד ונבנה ביחד אנחנו ביחד בהלוויות ובמלחמות. עכשיו זה נהדר שאנחנו ביחד במלחמה, וזה נהדר שאנחנו מתגייסים ביחד למלחמה. אבל זה רחוק מלהספיק.

אחים שלי, מי שפה ומי ששם, שומע אותי, מי שיכול להעביר את זה, זה רחוק מלהספיק, אי אפשר להיות ביחד רק במלחמה, אנחנו חייבים לקבל כל אחד על עצמו. אני מבקש שנקבל כל אחד על עצמו, כל אחד יגיד לחברו, כל אחד יעביר את זה לכל עם ישראל שלא נחזור לשם.  שלא נחזור לדרך המריבה, המחלוקות, לדרך ה"אני ואפסי עוד". לדרך הרסיסים והשברים.

זה החליש אותנו, זה החליש את עם ישראל.  זה נותן מקום ליריבים שלנו, הם רואים את זה, הם זיהו את זה, אתם יודעים, זה היה כתוב כבר שישה חודשים קודם בכל מקום. זה לא מחדש שום דבר. החולשה הזאת הייתה ברורה בכל מקום, אנחנו חלשים כשאנחנו כך.

כשאנחנו אוהבים, כשאנחנו מכבדים, כשאנחנו מאמינים אחד בשני, אם נחליט יחד שנכרות ברית חדשה, שהיא לא רק ברית גורל של מלחמה ושל ייסורים, אלא גם ברית יעוד של חזון, אז יהיה שבר למכתינו ונהיה חזקים, ונעמוד מול כל אחד והאור שלנו ינצח את החושך, בלי ספק. בלי ספק.

"באנו חושך לגרש בידינו אור ואש", עכשיו הזמן של אש המלחמה, אבל עוד יבוא הזמן של האור של עם ישראל שיגרש את החושך של שונאינו את החושך של הרע, ויאיר באור גדול.

הרב דוב, אני זוכר שאמרת בלוויה של שלושת הנרצחים, אני רוצה לחזור על הבקשה שלך, כמה היא נדרשת עכשיו. שכל אחד מאיתנו, שיר שאביתר שר, יגיד: "הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".

לא לפלג, לא לחלק, לראות בעין טובה כל אחד. שנראה במעלת חברנו ולא חסרונם שנכרות ברית, שנהיה ביחד.  נהיה חזקים ואף אחד לא יוכל לנו אני מבטיח לכם. נכון, כבר אמרתי, את המלחמה הפרטית שלי אני הפסדתי.

ואני מבטיח לכם שבאחדות ציון ננוחם ובאהבת ישראל איש את רעהו ננוחם. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך".