מהותי

החלק המהותי, מטרתו המקורית היא בחינת ההבנה המשפטית של הנבחנים, בשונה מהחלק הדיוני, שהדרך לצלוח אותו היא בשינון וזיכרון.

לשם כך, בחלק זה כל נבחן מקבל חוברת חקיקה, ולכאורה כל שעליו לעשות הוא פשוט להבין את השאלה ולענות עליה נכונה בעזרת הסעיף הרלוונטי בחוברת החקיקה.

אמנם, למעשה זה לא מדויק, כי בפועל יש שאלות רבות שהתשובות שלהן אינן מופיעות בחוברת החקירה, וזאת משום שהתשובה הנכונה נמצאת בכלל באיזה פסק דין שאינו נמצא תחת יד הנבחן.

ועדיין, בהתאם למה שהיה בבחינות הקודמות, מדובר בערך ב-10 שאלות פסיקה, מה שאומר שעדיין יש כ-30 שאלות שניתן לענות עליהן נכונה בעזרת חוברת החקיקה, זו כמות מספיקה של שאלות כדי לעבור את הבחינה.

לכן, הדרך הנכונה להתמודד עם החלק הזה של הבחינה אינה שינון החומר, מה שאינו מועיל בהכרח, ורק גוזל משאבים וזמן מהלימוד לחלק הדיוני (ובקשר לשאלות הפסיקה, באופן עקרוני ניתן לשאול מכל פסק דין מקום המדינה עד היום, ואין שום דרך להתכונן באמת לשאלות מבוססות פסיקה).

הדרך הנכונה להתכונן לחלק המהותי של הבחינה היא להבין כיצד ניתן למצוא את התשובה הנכונה בחוברת החקיקה תוך זמן קצוב של 4 דקות.

מדובר בהחלט במשימה בת ביצוע, בתנאי שניגשים אליה עם ההכנה הנכונה.

ראשית, מאחר שמדובר בחלק האחרון של הבחינה, ובשעות הצהריים, אני ממליץ בחום לנצל את ההפסקה שלפני חלק זה לצורך מנוחה. מדובר בהפסקה ארוכה מספיק, אין תועלת להעביר אותה בשיחות על מה שהיה, כדאי מאד למצוא פינה שקטה ולתת למוח לנוח ולהתרענן לקראת החלק הזה בו אנו זקוקים למוח רענן ומפוקס.

וכעת, דרך הפעולה בכל שאלה היא באופן הבא:

1. זיהוי החוק הרלוונטי (20-10 שניות).

2. זיהוי הפרק הרלוונטי (30-20 שניות).

3. זיהוי הסעיף הרלוונטי לכאורה (50-40 שניות).

4. בדיקה בתחילת פרק או סופו ובמקומות רלוונטיים שהשאלה לא מתייחסת לחריג שאינו מתאים לסעיף שמצאנו (60-0 שניות).

בדרך זו ניתן למצוא את התשובה הנכונה גם ב-3 דקות ובוודאי ב-4 דקות.

בהחלט ניתן לעבור את הבחינה גם ללא הכרה מוקדמת ויסודית של החוקים ובתנאי שישנה הבנה בסיסית של השפה ושל מבנה חוקים.

להרחבה בקובץ המצורף