אחי, גיא קדמיאל, נולד היום לפני 40 שנה, בשנת 82. את חסרונו אנחנו מרגישים כל הזמן. יתכן, שיש כאן משהו יסודי על החיים, היקום וכל השאר, אבל אנחנו בחרנו לציין את היום הזה השנה בחוג למתמטיקה בו גיא למד במסגרת תוכנית תלפיות.
ככלל, מתמטיקאים פחות אוהבים מספרים, הם אנשי אידיאלים וחוגים, אך מעבר לכל, לפחות חלקם אנשי קבוצות. במתמטיקה, כמו בקבוצה שלנו כאן כיום, בונים קבוצות מתוך החוסר, הכלום, הריק. תהליך הבניה הינו תהליך איטי ומסודר, ובסופו מופיעה כלל המתמטיקה שאנחנו מכירים. כך גם אנחנו, מנסים לבנות את חיינו בנוכחות הריק שהוא תמיד חלק מאיתנו. לאט לאט ובזהירות אנחנו יוצקים משמעות לחיים שמוגדרים על ידי החוסר.
על מנת לבנות את המבנה הזה נזקקים (רוב) המתמטיקאים לבחירה. ליכולת לברור מתוך קבוצה איבר יחיד. גם בחיינו הבחירה היא חלק אינטגרלי. אנחנו יכולים לבחור האם ובמה אנחנו מתרכזים. את מה אנחנו מדגישים ומה אנחנו דוחקים החוצה מחיינו. וכן - גם המתמטיקאים יודעים שסדר טוב נובע מבחירה.
אך לעיתים, כמו שרואים גם במתמטיקה, לא מספיקה הבחירה, טובה ככל שתהיה, והריק בא ומשתלט. השנה איבדנו חבר משמעותי בקבוצה שלנו, שהיה מגיע גם לכאן וגם לכל הארועים האחרים מדי שנה. כאן, בעולם האמיתי, חסרונו של עוד יחיד משנה את הקבוצה ומגדיר אותה מחדש. כך, שלמעשה, למרות שהוא לא למד כאן, אנחנו מציינים כאן לפחות היום, ונמשיך לציין גם בהמשך השנה, גם את ארז.
כך או כך, גם כאן אפשר לפנות אל המתמטיקה ולהבין שלפעמים הבחירה אינה משנה. זה לא משנה איזה בסיס נבחר, המרחב נשאר זהה. יכול להיות שמצבנו הורע או השתפר כתוצאה מהבחירה המושכלת או המקרית, בין אם הבחירה היתה שלנו או של אחרים, אבל אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם אותו מרחב, אותו עולם.
וגם כאן, אנחנו יכולים להקביל את חיינו לעולם התיאורטי של המתמטיקה ולהבין שלפעמים מתוך הטכניקה, מתוך ההבנה העמוקה כיצד ניתן לברוא עולם מתוך אוסף הנחות יסוד מינימלי, נוצרת המהות. נוצר עולם שלם שמאפשר לנו הבנה יותר טובה וחיים. לא רק חושב משמע קיים, ולא רק קיים משמע חושב, אלא המחשבה והקיום חד הם.
אז כן, בין המתמטיקה האבסטרקטית ("החשיבה") והחיים הקונקרטיים ("הקיום"), אנחנו כאן, בירושלים, באוניברסיטה העברית, בטקס חלוקת מלגות לאותם אלו שבחרו לשלב את שני העולמות, ואנחנו מקווים שמתוך הריק שלנו יוכלו לקבל סיוע ועזרה על מנת לצור עולם חדש.
מברך את מקבלי המלגות ומקווה שהקבוצה הזו תזכה להפגש עוד שנים רבות כאן.
בכבוד מירי, נחום ומשפחת קדמיאל, ראשת המכון למתמטיקה פרופ' תמר ציגלר, ראש החוג פרופ' יונתן ברויאר, סגל אקדמי ומנהלי של האוניברסיטה העברית, ובכבוד הקהל.
אני אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לי לעמוד בפניכם ולספר קצת על איך סיפורו של גיא ז"ל משפיע עליי ועל הדרך שלי. המשפחה שלי עברה מסוריה לפנמה לפני יותר מ100 שנה, אך תמיד הרגשתי שאני שייך לארץ ישראל. כתוצאה מכך עליתי לבדי בגיל צעיר ברצון להתחבר יותר לשורשים שלי.
כאן, הופתעתי לגלות שהחיים בארץ לא קלים במיוחד. היה לי קושי בשפה, המתמטיקה במיוחד הייתה ברמה הרבה יותר גבוהה, הייתי רחוק מההורים והחברים, והרגשתי בודד. היה לי קשה, או לפחות ככה חשבתי עד ששמעתי את סיפורו של גיא ז"ל, אשר נתן לי פרספקטיבה חדשה לחיים.
אני חושב שניתן ללמוד הרבה מגיא: בן אדם שמתואר על ידי קרוביו כאדם עניו, מלא שמחה, חכם, מצחיק, בעל שליחות. מעל הכל נמצאת נחישותו והרצון לתרום לסביבתו. גיא סיים תיכון והתחיל לימודים אקדמיים בגיל צעיר. הוא לא ה צליח לבחור בין מסלול תלפיות לטייס, לכן עשה את שניהם – ואת כל זה עשה בזמן שהוא השתתף בתגלית ובפרויקטים של האגודה למען החייל. דברים המדגישים כמה היה לו חשוב לחזק את הקשר בין צעירים יהודים בעולם לארץ.
הוא היה בספינה תוך כדי מלחמת לבנון השנייה והוא ווידא להתנצל בפני אשתו לעתיד, מורן, על כך שהוא לא זמין, למרות שרק הכירו ימים בודדים לפני המלחמה. הוא נלחם במחלה, ותוך כדי, המשיך לשרת ולהתקדם בצבא, להתקבל לתואר שני ולהקים משפחה, איתה דאג לבלות עד יומו האחרון.
גיא לעולם לא ויתר וזוהי התכונה שסיגלתי לעצמי ומקווה שתסגלו גם אתם. לא לוותר- לא רק כדי לכבד את מורשתו של גיא והמתנה שקיבלנו, אלא בעיקר בשביל עצמנו. הכל לטובה, גם מה שלא נראה לנו, וצריך להילחם תמיד לחיות את החיים במלואם.
רוצה לפנות אליכם, משפחת קדמיאל, שבזכותכם ובזכות גיא ז"ל, אנו נמצאים פה. אתם - שבנדיבות רבה עוזרים לסטודנטים רבים להתמקד בלימודים ללא דאגות נוספות - בזכותכם כל אחד ואחת מאיתנו יכול להגשים את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, ולעשות את הדבר הזה שמשמח אותו. אני רוצה להודות לכם על הרוחב לב העצום, איתו אתם נותנים לכל אחד ואחת מאיתנו הזדמנות להווה ועתיד טוב יותר. Muchas Gracias
משפחות שכולות, מפקדים וחיילים בתוכנית "תלפיות", מכובדי כולם,
אנו ניצבים כאן, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בשבוע בו ימלאו 74 שנה להקמת המדינה, וביחד עם החגיגה של עצמאותנו, אנו זוכרים את הנופלים, זוכרים ולא נשכח לעולם.
גיא שלנו נולד לפני 40 שנה, הוא היה בחור צעיר ורב כישרונות, אופטימי ועם רצון רב לעשות למען החברה והמדינה. גיא הצטיין בלימודיו, סיים את לימודי הבגרות במתימטיקה בכתה י', וכשהוצע לו להשתתף בתוכנית "תלפיות", סיפר שהוא רוצה להיות טייס בחיל האוויר. הוצע לו להתחיל את השירות ב"תלפיות" והובטח לו שאם עדיין ירצה בכך, יוכל בסיום המסלול להצטרף לקורס טייס. וכך היה, באותו ערב בו הסתיים מסלול "תלפיות", המשיך גיא לבסיס חצרים, הוריד את דרגות הסגן מכתפיו, והמיר אותן בכותפות פס ראשון של קורס טייס.
גיא התחיל את קורס טיס 152, אך הואיל וכבר היה אקדמאי, "הוקפץ" לקורס 150. הוא סיים את הקורס ביוני 2005 במגמת מסוקים ושובץ בטייסת "מגיני המערב" בבסיס רמת דוד.
בחמש השנים האחרונות של חייו הקצרים, עד למותו בגיל 28 בשנת 2010, הספיק גיא לשרת בטייסת כטייס וכקצין אמל"ח, הוא השתתף כלוחם צוות אוויר בפעילויות מבצעיות רבות ומגוונות, ובכלל זה במלחמת לבנון השנייה.
כמו כן, הספיק גיא להדריך בקורס טייס כמפקד צוות ולאחר מכן כמפקד גף, ובתקופה האחרונה, כשכבר ניבצר ממנו לטוס, בגלל מחלתו, שירת במטה חיל האוויר, ובתפקידו האחרון היה ראש מדור תרגילים ביחידה לשיתוף פעולה.
אני מזכירה את כל זה, כדי לציין את הרוח, את עוצמת הרצון ואת הנחישות להמשיך ולבצע את כל מה שחשוב ואפשרי, גם בשעות ובמצבים קשים. זה היה אופיו של גיא.
כשנתבקשתי לשאת דברים ביום הזה חשבתי לעצמי איך לא לחזור על קלישאות, איך לא לומר את הדברים הבנאליים שכולכם מכירים כבר.
לכם, הצעירים המוכשרים ובעלי היכולות הגבוהות – יש תפקיד משמעותי - עליכם מוטלת המשימה להמשיך ולהצעיד את מדינת ישראל ואת צה"ל קדימה, אל העתיד. אחד הדברים החשובים שיש לעשות הוא לא לאפשר לפלגנות ולשיסוי לפרק את ישראל מבפנים. עלינו להיות מאוחדים.
אנו בעד ביקורת עניינית ודיון משמעותי, זהו אחד היסודות החשובים בדמוקרטיה, איננו רוצים סתימת פיות, אך עלינו לומר בנחרצות לא להסתה ולא להשתלחות פרועה בחברה הישראלית. עלינו להחזיר את הסבלנות והסובלנות.
אני קוראת לכל אחת ואחד לקבל עליו אחריות אישית ולעשות ככל יכולתו למען חברה טובה, הגונה וסולידרית, למען העתיד המשותף שלנו ושל ילדינו.
לאחרונה מדברים רבות על הצלחות של "חדי-קרן", אקזיטים, הנפקות ענק, וכיוצא באלו, ויש בכך צדדים חיוביים רבים, אך אני מבקשת שבכל פעם תזכרו את הערכים הבסיסיים של אהבת האדם, החמלה, האיכפתיות כלפי החלשים, שתדעו גם כיצד לתת ממשאביכם ומיכולותיכם לאחרים, וכפי שכתב גיא על דלתות חדרי חניכיו בקורס הטייס - ראשית: "להיות בן אדם - ענווה, צניעות, דרך ארץ, כבוד".
תלפיונים יקרים, אתם זכיתם: ניחנתם בכישרון נדיר, בחוכמה וביכולות יוצאות דופן. אנחנו מאמינים בכם ובטוחים שתצליחו.
והציווי המרכזי שלנו הוא לעמוד לגורלנו, לסמוך רק על עצמנו ולעשות כל מה שנדרש להגנת ולשמירת מדינת ישראל. אנו מבקשים שכל המקריבים את חייהם למען חיים בביטחון בארץ הזאת – קורבנם לא יהיה לשווא.
אנחנו סומכים עליכם ובוטחים בכם שתעשו כל אשר ביכולתכם כדי שמדינתנו תמשיך ותיצמח, שנזכה להישגים בכל התחומים, טכנולוגיה, כלכלה וחברה, ביטחון וגם שלום. שהמקום שאנו חיים בו יבטיח לנו עתיד טוב יותר.