אילן הלחמי

נ. 1969, חי ועובד בתל אביב.

הלחמי הוא בוגר לימודי הנדסה מאוניברסיטת בן גוריון (1992) ולימודי ניהול והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב (1996). הוא פועל כמעצב פנים מאז 2004, אז סיים את הכשרתו בסטודיו ברזין שוהם, תל אביב.

במהלך עבודתו עיצב הלחמי פרויקטים מרכזיים וייחודיים בישראל, ביניהם ביתו של פרופ' ירום ורדימון, חתן פרס ישראל לעיצוב ודיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר, ובתים רבים נוספים של בכירי המשק בארץ.

הלחמי הוא בעל תפיסה אסתטית נועזת ומפתיעה, ועיצוביו חוקרים את המתח הקיים בין מערכות מסודרות לגורמים המפריעים להן, השוברים את השגרה. תפיסה זו הובילה את הלחמי לפרוץ מתחום עיצוב הפנים אל תחומי האמנות ועיצוב המוצר, ובשנתיים האחרונות הוא פיתח את סדרת Mechamikoo – סדרת עבודות קיר המגלמת בתוכה את שיווי המשקל העדין שבין סדר לאי-סדר, ואשר טומנת בחובה פוטנציאל השתתפותי עבור מי שמזמין אותה, מציג אותה או צופה בה.

סדרת עבודות האומנות MechaniKoo , הנובעת מעולם העיצוב, מציגה טווח רחב של קומפוזיציות תמסורת גלגלי שיניים, הנעות במתח שבין הטכנולוגיה וההנדסה, לבין העיצוב והאומנות.

בבסיס הסדרה עומדת תפיסה עיצובית ואומנותית המעבירה את הצופה חוויה מדדיטיבית מפתיעה, אולם מאפשרת לו השתתפות בהשלמת העבודה, ומעודדת אינטראקציה בין העבודה לצופה באופן מתוכנן מראש או באופן אקראי. האינטראקציה והשתתפות הצופה מהווים חלק משלים וחשוב בעבודה המוצגת.

עקרון מרכזי נוסף בבסיס סדרת העבודות הוא יצירתם של אלמנטים צורניים נתונים, המשמשים כאבני בניין המתחברות לשפה חזותית ייחודית המהווה אמצעי לביטוי רעיונות. השפה אשר נוצרה ליצירת סדרת ה MechaniKoo שואבת את תוכנה מהעולם המתמטי, ההנדסי, המדויק, המתועש, האורבאני ורב התנועה.

עשרים ושתיים אבני הבניין בשפת ה MechaniKoo הינן בעלות דוגמאות ייחודיות, אפשריות ובלתי אפשריות, המיוצרות בגדלים שונים ובטכנולוגיות שונות. ההשראה מעולם התוכן התעשייתי באה לידי ביטוי בצורה ובחומר: הגלגלים מיוצרים מחומרים תעשייתיים כמו ברזל, יציקות אקריליק, אבן ומתכות אצילות. גלגלים אלו מהווים את לבני הבניין לקומפוזיציות הסופיות, כאשר החומר, הגודל והצבע של כל אחד מהם ניתנים לבחירה. בנוסף לכך, הגלגלים הם בעלי יכולת תנועה, ויכולים להסתובב על ידי מנגנון ידני או באמצעות הנעה חשמלית.

הסדרה נולדה מתוך עיסוק מתמשך בשיווי המשקל העדין שבין סדר לאי-סדר, בין הרמוניה אסתטית להפרעה חופשית ומשחררת. החיבור בין העולם ההנדסי לזה האמנותי מתאפשר באמצעות עטיפת עולם הדימויים החד והנוקשה במעטפת צבעונית רכה ומעודנת. בהתבוננות ראשונית בקומפוזיציות, נראה כי הן סדורות באופן מתוכנן ומאוזן צורנית, והצבעוניות החזקה שלהן מותירה רושם נועז ומפתיע. במבט מעמיק יותר בגלגלים עצמם, אשר מהווים את אבני הבניין לבניית הקומפוזיציה, מתגלים אלמנטים הטורדים את העין ומערערים את התחושה ההרמונית: גלגל שרוט, גלגל שצורתו מעוותת, גלגל עם דוגמא משובשת או גלגל שצורתו מעוצבת בהשראת סכיני גילוח וקורי עכביש.

לתנועה יש חשיבות מרכזית בעבודות אלו. התנועה מבטאת את פוטנציאל השינוי התמידי של העבודה ומשמרת את המתח הטמון בה: גם כאשר הקומפוזיציה עומדת במקומה, ללא התנועה שאנו מצפים לראות כאשר אנו מתבוננים על גלגלי שיניים, וגם כאשר הגלגלים מסתובבים באופן עקבי או באופן בלתי מסונכרן, מתקיימת אותה ניגודיות פנימית שבין תזוזה לסטטיות, המהדהדת מחשבות על זמן, המשכיות, זהות ושונות.

Mechanikoo איננה בהכרח עבודה מוגמרת ומוכנה מראש, אלא נוצרת ביסודה מתוך השתתפות, ומכאן גם מגלמת בתוכה ממדים של חופש, שחרור ויכולת השתנות. המרחב שנוצר בין האפשרויות הניתנות מראש לבין הביטוי האישי מנכיח את הקונפליקט הקיים בין הסדר וההיגיון הטכני לבין האקראי, הדינמי, הבלתי צפוי ולעיתים הדיס-הרמוני. Mechanikoo מייצרת מערכת יחסים חדשה ומאתגרת כחלק מתהליך העבודה, שכן במקרה זה היצירה הסופית איננה תלויה רק בי, ואינני אחראי עליה באופן בלעדי: היא מאפשרת לכל מי שמציג אותה לספר את סיפורו שלו.