פעילות הפוגה ברברה

תלמידים ותלמידות יקרים,

תקופת "הקורונה" אליה נכנסנו מבלבלת מאוד. בוקר אחד התבשרנו שצריך להישאר בבית ולא להגיע יותר לבית הספר. זה בוודאי לא פשוט, ומעלה תחושות קשות, של חוסר ודאות, חוסר אונים ותסכול.

מקווה שנחזור בהקדם לפעילות שגרתית ונעימה,

באהבה, ברברה.

תרגיל רגשי 1 - מחברת קורונה

קחו מחברת קטנה, או גדולה, מה שנוח לכם- ונהלו מעין "יומן קורונה". בכל בוקר, כתבו או ציירו כל מה שעולם לכם. אפשר לכתוב או לצייר על רגשות שעולים בכם, תחושות, מחשבות, תחושות בגוף, מה עשיתם היום, מה הייתם רוצים לעשות, ועוד ועוד.

תרגיל רגשי 2 - מכתבים לחברים ולצוות העובדים

בתקופה הקרובה, אנחנו מתרחקים פיזית מן החברים הקרובים שלנו, אותם היינו רגילים לפגוש מדי יום. תחושת הריחוק הזו יכולה להביא איתה תחושות לא נעימות. לכן, אני מזמינה אתכם לכתוב מתי שתרצו, מכתבים לחברים הקרובים ולצוות המורים. במכתב אתם יכולים לכתוב איך אתם מרגישים, לשאול מה שלום החברים שלכם או המורים, להתעניין, לספר מה אתם עושים בבית, להמליץ על פעילויות שעושות לכם טוב, ועוד.

תרגיל רגשי 3 - שיר יומי

מוזיקה היא כלי מרגיע ומנחם. אני מזמינה אתכם, בתקופה הקרובה, לבחור בכל יום שיר אחד שיעשה לכם טוב בגוף. אתם יכולים להקשיב לו, לכתוב את המילים שלו, לצייר בעקבותיו, לכתוב מה השיר הזה מעורר בכם, כיצד הוא עושה לכם טוב, ועוד.

תרגיל רגשי 4 - כתיבה בעקבות שיר : "טוב לאדם"/זלמן שז"ר

טֹוב לאָדָםָ היֱוֹת פעַּםַ בָּדדָ .

לא סֵפֶר, לא רעַ, לא צִּבּור וְלא פְָרט,

רק הּוא עִם לִּבּו, עִם הַּלֵב רק בִלְבַד.

וטֹוב לאָדָםָ היֱוֹת פעַּםַ בדָּדָ.

וטֹוב כִי יֵצֵא פַעַם ריק מִּנְכָסָיו.

לא בַּיִת, לא שֶָדה, לא נְִדָרש, לא חַיָּב.

רַק יָקשִיב אֶל לִּבֹו וְיַחְִריש חֶרש רב

טֹוב כִי יֵצֵא הָאָדָם מִּנְכָסָיו.

כִי יָקשִיב אֶל לִּבֹו וְיָבִין לְחַיָּיו

וְיַדע אֲשֶר יֵשוְיָחוּ ש מַה חַיָּב.

(זלמן שַזָּ"ר (במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹב) , נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.)

השיר מדבר על כך, שלפעמים, טוב לאדם להיות קצת לבד, עם עצמו, עם המחשבות שלו, עם הרגשות שהם רק שלו. בתקופת הקורונה, אנחנו נפגשים הרבה עם "הלבד" הזה. כתבו בהמשך לשיר, מה הלבד הזה עושה לכם. מה הלב שלכם מספר לכם בלבד הזה, מה אתם לומדים על עצמכם בלבד בזה.

תרגיל רגשי 5 - כתיבה בעקבות סיפור

לפניכם סיפור בשם: "אם הירח"

קראו קודם את ההקדמה לסיפור ואז את הסיפור עצמו.

הקדמה: הסיפור מתרחש באירלנד, בימים בהם היא עוד לא הייתה מיושבת. בערך בשנת 8,000 לפני הספירה. בימים האלו, אירלנד עוד הייתה מחוברת לאי האנגלי דרך גשר יבשתי, ומספרים כי לאחר תקופה החל הגשר היבשתי להיות מכוסה על ידי הים ורבים מן השבטים נשארו כלואים באי והיו תלויים רק בים. אחד השבטים שהגיע לאירלנד נקרא השבט הקלטי. השבטים הקלטים היו מורכבים מעמים פאגניים (שהאמינו באלילים). הם היו גרים בקבוצות קטנות, כאשר ראו בקבוצה שלהם כוח וכן תחושה של אחריות משותפות. אם אחד היה עובר על החוקים היו כל בני משפחתו לוקחים את האחריות.

הסיפור הוא סוג של אגדה עם מאפיינים על טבעיים.

אם הירח

בשנים בהם אירלנד עוד לא הייתה מיושבת, הגיעה אל מקום מיוחד מאוד, קבוצה של אנשים. האנשים האלו החלו ליישב את האדמות. הם החליטו שלא רוצים יותר לנדוד ולהתקיים מציד, ולכן החלו לביית את החיות, להקים גינות ירק ולגדל חזירונים שיספקו להם בשר רך וטעים. חייהם בכפר הנפלא היו נהדרים. רק דבר אחד העיב עליהם. סביב הכפר הייתה חגורת ביצות טובעניות מסוכנות מאוד שהיו מתגוררים בהם יצורים אפלים שמושכים לקרקעית את מי שמתקרב אליהם. אנשים שרצו לצאת מן הכפר הסתכנו בכך שיטבעו בביצות האלו, או שהיצורים יחטפו אותם ויהרגו אותם.

אי לכך, כפריים רבים נמנעו מן היציאה מהכפר, בכפר היה הכול ולכן חלקם לא יצאו ממנו מעולם. היצורים היו יוצאים מן הביצות במיוחד ביצים בהם הלבנה לא האירה, ולכן השתדלו הכפריים למעט לצאת, במיוחד בלילות בהם הלבנה לא האירה.

בלילות החשוכים היו מעזים היצורים לצאת מן הביצות ומי שהיה מסתכן ביציאה היה יכול למצוא את מותו. בלילות אלו הסירחון בכפר היה גדול מאוד. תושבי הכפר היו ננעלים בלילות האלו בביתם, וסוגרים את החלונות מפני היצורים ומפני הריחות הרעים. למרות זאת, אדי הסירחון הצליחו לחדור לבתים ולחלומותיהם של בני הכפר.

הלבנה ידעה על המתרחש בביצות, ולכן ניסתה להאיר כמיטב יכולותיה. אורה הכסוף והקריר סילק את היצורים האפילו וכך יכלו בני הכפר לחיות בשקט ובשלווה.

באחד החורפים, עננים כבדים כיסו את השמיים בלילות, והלבנה הייתה מוסתרת בין העננים והיה לה קשה מאוד להאיר על הכפר. אז הסירחון מן הביצות עלה, היצורים האפלים היו יוצאים מתוכן ומי שהיה מנסה לחצות את הכפר היה מת. בתקופה זו היו מקרי מוות רבים. הלבנה ידעה על המתרחש. לבה כאב מאוד על בני הכפר ולא ידעה מה לעשות.

לילה אחד, החליטה הלבנה לבדוק מקרוב את המתרחש, ולרדת לפני השטח. היא לבשה עליה את גלימת המסעות השחורה שלה, ואת הברדס השחור שלה. היא ירדה מטה רכובה על כוכב נופל שהוריד אותה בסמוך לביצות. ככל שהתקרבה לביצות, החלה מורידה את גלימתה ואת הברדס השחור שלה ואז בהקו ממנה האורות הכסופים והקרירים שלה, והחלו להבריח את כל היצורים הנבזיים. ככל שהיא האירה יותר, כך נעלמו היצורים. אבל, באותו המסע, נתקלה פתאום רגלה של הלבנה באחד הסבכים שבביצות. והברדס כיסה את ראשה. אורה החל לדעוך מבעד לגלימה, והיצורים שראו זאת החלו לצאת שוב מן הביצות והחלו למשוך את הלבנה אל הקרקעית. הלבנה הייתה כה אומללה ולא הצליחה להיאבק בהם. הם משכו אותה עד שטבעה והניחו עליה סלע ענקי.

מאותו היום, הכפר שינה את פניו והשלווה כבר לא הייתה בו. הגינות החלו לנבול, התושבים חלו והיו מיתות רבים. החשכה הייתה חלק מנחלתם, והביצות הפכו למסוכנות יותר ויותר. אדי הסירחון התפשטו בכל הכפר והמיתו הכול. התושבים לא ידעו מה לעשות. הם התפללו לשובה של הלבנה.

כעבור שנה, קבוצה של אנשים החלה להתארגן כדי לצאת ולבדוק מה קרה ללבנה ולנסות להשיבה. הם יצאו למסע, מצוידים בלפידי אש, כדי לגרש את החושך. הם נאבקו ביצורים הנאלחים שבביצות וחלקם אפילו מצאו את מותם.

לפתע ראו זהרורים קטנים של אור מתוך אחת הביצות, וידעו שאלו שייכים ללבנה. הם נאבקו ביצורים הרעים, עד שהצליחו לחלץ את הלבנה ממקומה, הזיזו מעליה את הסלע וכך הורידה הלבנה את הברדס, פניה היפות נחשפו והיצורים נעלמו.

מאותו היום, המשיכה לזרוח הלבנה, ולהאיר את חייהם של תושבי הכפר. ורק בימים בהם היו עננים כבדים עד מאוד, עלה וחזר הסירחון של הביצות.

· כתבו או ציירו מחשבות ותחושות שעלו לכם בעקבות הקריאה בסיפור. למשל, אפשר לכתוב על מה עורר בכם הסיפור, מה הפחיד אתכם, כיצד התמודדו אנשי הכפר עם הסכנה, מה הרגישה הלבנה, למי בסיפור התחברתם, איפה הסיפור פוגש אתכם בימים אלו. ועוד ועוד.