בנקודת המפגש בין AI לתקשורת פנים ארגונית נוצר מודל חדש: צ'אטבוט שמשלב טכנולוגיה עם נרטיב אותנטי ומשנה לא רק את האופן שבו ארגונים מספרים את הסיפור שלהם, אלא את עומק החיבור בין העובדים לארגון. מהות הטרנספורמציה הדיגיטלית, אינה רק טכנולוגית. היא לא רק גשר, אלא עצם הבסיס להתקדמות.

תיאוריית הפרדוקס והמהפך

מחקר של MIT Sloan Management Review (2023) מצביע על פרדוקס מעניין בתקשורת ארגונית: ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הצורך בקול אנושי ואותנטי גובר. בעוד שארגונים משקיעים משאבים עצומים במערכות אוטומציה, העובדים מחפשים דווקא את הקול האנושי, מאחורי שטף המידע.

מהתיאוריה לפרקטיקה

דו"ח Global Human Capital Trends של Deloitte (2023) מדגיש את החשיבות של יצירת "מרחבים בטוחים להתנסות ולמשחק בסביבות דיגיטליות" כדרך להגביר ביצועים אנושיים.

בנקודת המפגש הזו נולד אפיק חדש ליצירת ערך: יצרתי צ'אטבוט שהוא בלוגר דיגיטלי, המספר את הסיפור של הארגון. בדומה לאופן שבו רשתות חברתיות הפכו שיחות יומיומיות לתוכן ויראלי, הצ'אטבוט הופך אינטראקציות ארגוניות לויראליות.

הדגמה דרך תוכנית "חבר מביא חבר"

התבוננות בתוכנית "חבר מביא חבר" בארגונים מדגימה את הפוטנציאל. לארגון גדול שמגייס עובדים באופן שוטף למוקדי שירות, בניתי צ'אטבוט חדש עם קול ואישיות- "בלוגר" המציף משרות פתוחות, מתרגם אותן לסיפורים, והופך את תהליך ההפניות למסקרן ומעורר מעורבות.

התוצאה והתובנה

בדומה לאופן שבו תיאוריית הרלוונטיות גורסת שכדי שמידע יהיה רלוונטי: 1) עליו להניב מסקנות חדשות בעלות משמעות ("אפקט קוגניטיבי חיובי"), ו-2) עליו לדרוש מאמץ מינימלי, הצ'אטבוט יוצר אימפקט בשני מישורים:

הוא מספק ערך משמעותי. סיפור שמסופר באופן אינטליגנטי ומשעשע, על הזדמנויות השתלבות חדשות בארגון, תוך הפחתת המאמץ: אוטומציה חכמה שמרגישה אנושית.

סיכום וחיבור לתמונה הגדולה

בעולם שבו AI הופך ליותר ויותר דומיננטי, פרויקט הצ'אטבוט לתוכנית 'חבר מביא חבר', מדגים עיקרון חשוב: הטכנולוגיה החזקה ביותר היא זו שמצליחה להתחבר לנרטיב האנושי. לא רק מערכת טכנית, אלא קול נוסף בשיחה הארגונית המתמשכת.