1.חובה דתית לעזור לאדם

הסבר על המקור:

הצגת המצווה : "(מצווה) שלא לעמוד על דם רעים:"

הסבר על המצווה - "שלא נמנע מלהציל נפש מישראל"

פירוט המצווה - "כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה, ותהיה לנו יכולת להצילו בשום צד (באיזה אופן שהוא)"

תיקוף מהמקרא - "שנאמר: "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא י"ט ט"ז.)"

אהרון הלוי מנסה להסביר את ההיגיון מאחורי העזרה לאדם אחר.

1. אין כאן חובה לעזור אלא קריאה ברמה המוסרית. לא להימנע מעזרה לאדם אחר
2. אהרון הלוי מזכיר שהמצווה נועדה רק למי שמישראל
3. אהרון הלוי מזכיר כי רק במקרה ויש לנו יכולת לעזור. אי אפשר לעזור לאדם שאין לנו שום יכולת לעזור לו.
4. הפסוק ממנו לוקחים את המצווה לא באמת מדבר על עזרה לאדם אחר, יש כאן מדרש של הפסוק כך שנבין אותו בצורה שאהרון הלוי מדבר עליה.

לפי אהרון הלוי, יש שלוש סיבות לקיום המצווה:

1. סיבה תועלתנית - כמו שיציל האחד את חברו, כן חברו יציל אותו. אני עוזר לאדם אחר כי גם אני ארצה שיעזרו לי ביום מן הימים.
2. סיבה חברתית - "ויתיישב העולם בכך". אם כולם יפעלו לפי המצווה הזאת, נחייה כולנו בחברה טובה יותר.
3. סיבה דתית - "ואל חפץ ביישוב" . האל מעוניין שנעזור האחד לשני. אם אני עוזר לאדם אחר אני בעצם ממלא אחר רצונו של האל.

החשיבות של אהרון הלוי היא בכך שהוא ראה בעזרה לאדם אחר, חובה דתית ולאו דווקא חובה מוסרית. כלומר, אין לאדם דתי באמת יכולת לבחור בצורה אחרת. אם הוא מעוניין להתנהג בצורה דתית נכונה, אין לו באמת יכולת בחירה. יש עליו חובה לעזור לאדם אחר הנמצא במצוקה.

יחד עם זאת, חשוב לקבוע כי אדם דתי לא מחוייב לכל עזרה, אלא רק לאדם הנמצא לפי הנאמר בסכנה ודאית ויש יכולת לעזור לו. אין זה אומר שאם הוא נמצא במצב אחר (למשל אדם במצוקה כספית), יש חובה לעזור לו.

האם חובה לעזור לאדם אחר לפי קאנט?

בשביל להבין את המהלך של קאנט, עלינו להבין קודם קצת את משנתו. קאנט ביקש למצוא דרך להסביר את המוסר בצורה מתמתטית. למה הכוונה? רוב האנשים (הנורמטיבים) יסכימו על המשוואה הבאה : 1+1=2 . מדוע? משום שזאת אמת מוחלטת. לעומת זאת, אנשים מתרבויות שונות בעולם, לא יסכימו על דרך התנהגות מסוימת. יש שיגידו כי נשים צריכות לשרת גברים ואילו מבמקומות אחרים יאמרו כי יהודים צריכים להשתחוות לנוצרים. הנורמות החברתיות שלנו תלויות בזמן ובמקום.

קאנט ביקש ללמד אותנו כי אפשר למצוא אמת אחת מוחלטת גם להתנהגות של בני אדם. למצוא חוקים לפי ההיגיון האנושי - כלומר ההשכלה בה התנהגות יכולה להיות "הגיונית" - הכוונה בכך שההתנהגות תהיה נכונה בכל מקום. היא אינה כפופה לשום חוק ארעי.

מתוך כך, קאנט כתב חוק בו הוא קבע מהו המוסר - כיצד ניתן להבין מתי עניין מסוים יחשב לטוב ומתי יחשב לרע. היה עליו להוכיח כיצד פעולות של האדם יהיו רעות לא רק בכפוף לחברה אחת אלא לחברת בני האדם כולם. לחוק הזה הוא קרא הצו המוסרי/ הצו הקטגורי והוא נכתב כך:

"עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי

אשר בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי."

למה הכוונה?

מעשה יחשב טוב אם אני כבן אדם יהיה מוכן לקבל אותו בחוק כללי בחברה. חשוב להבין, אין הכוונה לשאלה האם יש כזה חוק בחברה, אלא האם אני הייתי מוכן שיהיה כזה חוק בחברה. אפשר גם להסביר את זה הפוך, פעולה של אדם תחשב לרעה אם אני כבן אדם לא אסכים לקבל אותה כחוק כללי.

לדוגמה - גניבה. מדוע גניבה תחשב מעשה רע?

לפי קאנט, אילו היה חוק המתיר גניבה - אולי אדם מסוים היה נהנה מכך, אבל רוב בני האדם היו סובלים ממצב של גניבה. לכן זהו מעשה רע.

נקח דוגמה אחרת - העתקה במבחן.

אילו הייתה חברה בה היה מותר להעתיק במבחן, יכול להיות שהציונים היו גבוהים יותר. יחד עם כך, מי היה מוכן להבדק אצל רופא שיש סיכון שהו העתיק במבחני הקבלה שלו? כנראה שמעט אנשים ולכן לא היינו מסכימים לחוק המתיר העתקות במבחן.

דוגמה אחרת - ללמוד למבחן. מדוע זו תהיה פעולה מוסרית? לפי קאנט, אילו היה חוק כזה אנשים אולי היו מבואסים מכך, אבל לא היו יכולים לטעון כי הם נפגעים מכך בתסריט מסוים.

קאנט שנא פעולה צבועה - פעם אחת אני עושה מעשה שהוא טוב לי, אבל אילו פעולה זו באה כנגדי, אני נפגע ממני. זה מעיד על הפעולה כדבר שלילי.

במקום אחר, קאנט כתב את הצו המוסרי בצורה הבאה:

"עשה פעולתך כך שהאנושיות הן שבך הן שבכל אדם אחר

תשמש לך לעולם כתכלית, ולעולם לא כאמצעי בלבד."

למה הכוונה? לאותו הדבר רק שאלו מילים אחרות השמות דגש על חלק אחר בטקסט. שם הוא מסביר בעצם כי כל פעולה שאנו עושים לבני אדם, נועדה למען עצמה ולא למען איזה מניע נסתר.

הצו של קאנט מעניק לנו כמה דברים:

1. אוניברסלי - הוא מתאים לכל חברה בעולם שתגיע כמעט לאותן התשובות בנוגע למעשה ראוי ומוסרי.
2. תבוני- נובע מהיגיון של האדם. היות וקאנט חשב שההיגיון משותף וזהה (כמו מתמתיקה) כול יגיעו לאותן התשובות.
3. אוטונומי - כל אדם מגיע למסקנה באופן אישי ללא צורך בתיווך של איש דת או אדם משכיל אחר.
4. מתייחס לכוונה של האדם - כך אדם נבחן על פי מה שהוא רוצה לעשות ולא על פי מה שהוא ביצע בסופו של דבר.

אז האם לפי קאנט חובה עלינו לעזור לאדם אחר?

הצו המוסרי של קאנט אולי מסביר לנו שלעזור לאדם אחר יהיה מעשה ראוי ומוסרי אך הוא אינו מחייב אותנו לעזור לאדם אחר.

לשם כך, קאנט כתב דברים נוספים המלמדים אותנו על תפיסתו על החיוב בעזרה לאדם אחר.

1. קאנט מתחיל בתפיסה אוטופית לשיטתו - אילו היה עולם היה מושלם, אף אחד לא היה עוזר לשני. בעולם כזה, כל אחד עסוק בענייניו. מדוע זו אוטופיה? משום שזה עולם ללא צביעות. כפי שאין מה לעזור לאדם מצליח, אין לעזור לאדם שאינו מצליח.
2. וזה העניין בחלק השני - קאנט מציג את העולם שלנו בו הצביעות חוגגת. אנשים מדברים על עזרה אחד לשני, אבל בפועל הם עסוקים להראות שהם עוזרים. בתוך עצמם, כולם רק רוצים להאדיר את שמם ולהראות יותר טובים. מבחינת קאנט, אדם כזה הוא צבוע משום שהוא לא עוזר לשם עזרה, כוונתו המקורית היא שלילית.
3. למרות כל מה שקאנט כתב, הוא טוען שיש סתירה פנימית באדם. מצד אחד אנו רוצים להתעסק רק בעצמינו אבל מצד שני אנו זקוקים לעזרה מצד הזולת ברגעים מסוימים. בני האדם זקוקים לאהבה מצד החברה ולכן קיימת הסתירה בחיינו.

קאנט לא כותב שיש חובה לעזור לאדם אחר, אבל הוא כן כותב שבשביל לקבל את אותה העזרה, עדיף לנו לעזור לאחרים.

בעצם הוא כותב משהו שדומה מאוד לאהרון הלוי מספר החינוך. כבני אדם יש לנו תועלת גדולה מלעזור לאדם אחר, היות ובבוא היום גם אדם אחר יעזור לנו.

אז מה בעצם ההבדל בין קאנט ובין אהרון הלוי?

אהרון הלוי טוען כי זו חובה דתית לעזור לאדם אחר. אם אני רוצה להיות בסדר מבחינה דתית, כדאי מאוד שאעזור למישהו הנמצע בצרה.

לעומתו קאנט אומר כי אין לי חובה דתית - קאנט עצמו היה אדם מאמין באלוהים ודתי מאוד, אבל הוא לא אמר שיש חובה דתית כזאת. קאנט גם לא העמיד חובה לפי הצו המוסרי לעזור למישהו אחר. הפעולה של העזרה יכולה להיות מוסרית אבל זאת לא השאלה, משום שאין חובה לעזור למישהו אחר. כאמור, קאנט שנא צביעות וראה בכך משהו שיש לתקן. לכן הוא השאיר את הבחירה לאדם. אדם מוסרי באמת, יבחר לעזור למישהו אחר משום שזה המשעה ה"הגיוני" המגיע מתוך ההשכלה שלו. אם אדם בחר שלא לעזור, הרי שהוא לא משכיל.

סארטר מסביר כי בניגוד לכל מוצר הקיים בעולם, האדם הוא דבר אחר.

למה הכוונה? סארטר לוקח את הדוגמה של "סכין המכתבים". סכין שכל תכליתה הוא לחתור את המכתב שנהיה מסוגלים לקרוא אותו. סארטר טען כי כל קיומה של הסכין הזאת מגיע רק מעצב המטרה שלשמה היא נועדה. הסכין לא הייתה קיימת בעולם אילולא היה מישהו שתכנן אותה ועיצב אותה ונתן לה מהות מסוימת. כלומר המהות (המטרה) של הסכין קודמת לקיום. זה נכון לגבי כל המוצרים שלנו כבני האדם בקיום שלנו במציאות.

בניגוד לכל אותם מוצרים האדם הוא אחר. אין לו מהות מוגדרת בעולם. לפי סארטר גם אין שום "מהנדס" שתכנן אותנו. בני האדם קודם כל קיימים בעולם. בזמן הקיום שלהם, הם יכולים לתת מהות או אם תרצו, מטרה לקיומם. כלומר, על בני האדם יש משפט אחר, "הקיום קודם למהות".

הדילמה של התלמיד של סארטר

לסארטר היה תלמיד בזמן מלחמת העולם השנייה, שהגיע אליו בשביל שיפתור לו דילמה.

התלמיד היה בן 18, אחיו נהרג בצבא צרפת כנגד הנאצים. אביו שהתנתק מהמשפחה, היה משתף פעולה עם הגרמנים וכל הסביבה של המשפחה ידעה על כך. הוא נשאר לגור עם אימו לבד שכל יום הפכה להיות יותר ויותר תלויה בו לעצם קיומה. היא נכנסה לדכאון ובעצם התלמיד סעד אותה על מנת שתוכל להתקיים.

ברגע הזה התאפשר לתלמיד לעשות מעשה שהיה נפוץ לצעירים צרפתיים בזמן המלחמה. לעבור את הגבול לספרד ומשם באונייה לבריטניה ושם להתגייס לצבא צרפת החופשית.

התלמיד בא לסארטר על מנת שיעזור לו לפתור את הדילמה.

מהי שאלת הדילמה?

האם על התלמיד ללכת לצבא צרפת וכך לסכן את חיי אימו או להשאר עם אימו ולא לקחת חלק בהתנגדות לכיבוש הגרמני בצרפת.

התלמיד חשב שיש דרך שבא הוא יכול להיות "צודק יותר" בהחלטה שלו. מצד אחד הוא יעזור לכל תושבי צרפת אם יקח חלק (גם אם משני) בצבא צרפת. מצד האחר הוא יעזור מאוד לאימו אילו ישמור עליה. אימו כנראה לא תשרוד אילו ילך לצבא הצרפתי.

אם נלך לפי קאנט או אפילו אהרון הלוי, שניהם הראו כי קיימת חובה כזאת או אחרת לעזור, אבל אף אחד מהם לא יכול לתת לנו תשובה שאחת האופציות עולה על השנייה. אם זאת, התלמיד ביקש מסארטר תשובה כזאת. תשובתו הייתה כזאת:

"הנך חופשי, ושומה עלייך לבחור, או במילים אחרות- להמציא שום חוק של מוסריות כללית לא יראה לך את דרכך. אין עמוד אש אשר מדריך אותנו בעולם זה…. בסופו של דבר אני הוא שצריך לפרש את הסימנים."

מה בעצם הוא מסביר לו?

התלמיד חיפש תשובה טובה יותר... אבל אין כזאת. אבל סארטר אמר משהו יותר רדיקלי מכך. אין תשובה נכונה וגם שכל תשובה היא נכונה. אין מישהו שיכול להכתיב מוסר כזה או אחר שאומר מהי התשובה הצודקת. בעצם סארטר שלל כל תורת מוסר הקודמת לפניו (דתית או של קאנט). לאדם יש בחירה חופשית מוחלטת להחליט מה עליו לעשות, וברגע שקבע את זה, היא הופכת להיות תשובה מוסרית לכל דבר ועניין ולא ניתן להעביר על כל ביקורת.

אם נחבר את זה למה שסארטר כתב קודם לכן, האדם קובע לעצמו את המהות בעולם ולא שום דבר אחר. זה אומר שלא רק שהוא צריך למצוא את עצמו אלא שיש עליו אחריו למצוא לעצמו תורה מוסרית ולעבוד לפיה.